המסע שלי

זה קרה לפני פחות משנתיים. בזמן שכל העיניים נישאו לעבר המגעים הקואליציוניים לממשלה היוצאת, שהחלו ממש באותו היום, היה אחד מחברי צוות המו"מ טרוד בדברים מעט שונים.

"ביום השבעת הכנסת התקשר אלי ראש הממשלה והודיע לי שהחליט למנות אותי לחבר בצוות המו"מ הקואליציוני", מספר יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ זאב אלקין. "נדהמתי. הייתי חדש בליכוד, ולא הערכתי שימנו אותי למשהו. נתניהו אמר לי שבערב תיערך פגישת הכנה של הצוות, ושלמחרת יחלו בכפר המכביה הפגישות עם נציגי המפלגות. הודיתי לו על המינוי, אבל אמרתי לו שתהיה לי בעיה להגיע לפגישת המו"מ הראשונה". 

רה"מ נדהם. "איזו בעיה? אתה בצוות המו"מ הקואליציוני, מה יותר חשוב מזה?" שאל את אלקין. 

"יש לי חתונה", השיב לו הח"כ החדש. 

"חתונה? אבל הפריימריז כבר נגמרו. מה, התמכרת ללכת לחתונות של כל חבר מרכז? יש עכשיו דברים חשובים יותר. גם אני מוותר על חתונות, מה לעשות".

"אבל זו החתונה שלי", אמר אלקין. 

בצד השני נרשמה שתיקה ארוכה. "אתה מתחתן?!" שאל נתניהו, "אז איך לא ידעתי מזה?"

"לא סיפרנו לאף אחד", ענה אלקין. 

"אז אם זה ככה, תבוא לכפר המכביה רק כדי להצטלם, שיראו שאתה בצוות, ואחרי שעה תלך לחתונה", פסק נתניהו.

וכך, השתבשו כל התוכניות של אלקין. "בדרך לכפר המכביה נפגשתי עם חבר ליכוד והחלפנו בינינו מכוניות, כך שאיש לא יראה אותי מגיע עם הרכב המקושט ויעשה מזה סיפור שלם. אחרי שעה יצאתי להתחתן".

זאב אלקין (43) נישא באותו ערב למריה. זהו פרק ב' עבורם; לכל אחד מהם שני ילדים מנישואים קודמים, וכעת יש להם גם שני ילדים קטנים משותפים. "כל הנטל בבית מוטל על אשתי", הוא אומר, "כיו"ר קואליציה אני צריך להיות זה שמכבה את האור במליאה. אני זוכר חתונה של פעיל מרכזי שעבר מהליכוד לקדימה, והיה חבר של הח"כים משתי המפלגות. חברי הליכוד 'התקזזו' בהצבעות עם חברי קדימה והלכו לחתונה, ורק אני נשארתי בין הח"כים הבודדים במשכן".

גם בתפקידו הקודם, כסגן שר החוץ, אלקין כמעט לא ראה את הבית. "ניסיתי לצמצם עד כמה שאפשר את הטיסות שלי לחו"ל, כדי לראות את הילדים. פעם נקראתי לצאת לסיאול. נסעתי 24 שעות הלוך ושוב, רק כדי להיות שם פחות מ־24 שעות, ובזמן הזה נפגשתי עם שמונה שרי חוץ ונאמתי בכנס, וכל זה בלי שינה. אמרו לי שאני לא נורמלי, שזה תפקיד שמאפשר לראות עולם, אבל המשפחה היא הדבר הכי חשוב. את דרום קוריאה ראיתי רק מחלון המטוס".

השראה מצלם קווקזי

בצעירותו, אלקין היה יכול רק לחלום על חייו הנוכחיים: על חברות בכנסת, על נסיעות חופשיות ברחבי העולם, על חופש דת, ספרות ודמוקרטיה. הוא גדל בחרקוב שבאוקראינה, מאחורי מסך הברזל בברית המועצות, והקים מחתרת יהודית־ציונית, עד שנרדף על ידי המאפיה והשלטונות ונאלץ לברוח לישראל.

הוריו התגרשו כשהיה בן שבע. "אבא, מוריס, השפיע עלי מאוד. הוא היה פרופסור למתמטיקה, ובגלל יהדותו שמו לו רגליים ולא נתנו לו להתקדם", מספר אלקין. "בסוף שנות השבעים אמרו עליו שהוא סוכן ציוני, כי המנחה שלו עלה לארץ, ופסלו את הדוקטורט שלו, שעליו עבד עשר שנים. כשעליתי לישראל הוא הקים אוניברסיטה יהודית בחרקוב, ועמד בראשה עד שנפטר לפני שלוש שנים. 

"שמו העברי של אבי היה בנימין, וכשקראתי לבן שלי על שמו, שנה אחרי שנפטר, כולם חשבו שזה על שם ביבי - כי זה היה בזמן תקופת הבחירות. הבן הקודם נקרא אריאל, אז כולם חשבו שזה על שם ראשי ממשלה".

במליאת הכנסת. "כיו"ר הקואליציה, אני צריך להיות זה שמכבה את האור"

היום הוא חובש כיפה, אבל אלקין גדל למשפחה חילונית לחלוטין. "אבי החורג היה איש משכיל מאוד, והבית היה מלא ספרים, כולל כאלה שהיו אסורים לקריאה בברית המועצות. הוא פתח לי את האופק שיש דרך אחרת לראות את העולם, לא רק מה שמלמדים בבית הספר. 

"מלבד אכילת מצה בפסח, יחד עם לחם, לא שמרנו על כלום. סבתא רבתא שלי, כך נאמר לי, היתה שומרת כשרות, אבל סבא וסבתא כבר לא. ההורים שלי דיברו רוסית. בתיכון למדתי בבית ספר למחוננים למתמטיקה, והיו בו המון יהודים. מתוך 40 ילדים בכיתה, 35 היו זכאים לעלייה על פי חוק השבות. 

"בגיל 15 נחשפתי, דרך חברה לכיתה, לספרות עברית. היא נתנה לי צילום של ספר קטן שמסביר איך ללמוד עברית באופן עצמאי, והציעה לי ללמוד איתה. היא עזבה אחרי כמה שבועות ואני המשכתי. כשהכיתה נסעה פעם לטיול שלושה ימים ללנינגרד, עזבתי אותם ופגשתי קבוצה של מסורבי עלייה. הם הרשימו אותי מאוד. היתה אווירה שאני זוכר עד היום.

"אחד מהחבר'ה האלה היה צלם מקווקז בשם ציון אברמוב. הוא הרוויח הרבה כסף ונסע ללנינגרד לבלות, ראה יהודי דתי, הלך אחריו, הגיע לבית כנסת, והתברר שזה היה שמחת תורה, הוא נשאב פנימה ולא חזר לקווקז. הפך לפעיל יהודי". 

איך נראו החיים של יהודי בלנינגרד באותם ימים?

"הוא גר בדירה שכורה, נכנסתי אליה ולא היה בה כמעט כלום. שולחן קטן, מיטה וארון קטן. הקירות חשופים, מלבד תמונות של הרצל ושל הרבי מלובביץ'. לוח של בנייני השפה העברית היה תלוי גם הוא על הקיר. לא לקחו אותו לשום עבודה כי הוא היה פעיל במחתרת והוא לא היה יכול להסתדר בעבודה רגילה, אז הוא היה פועל שחור במפעל במרחק שעתיים נסיעה מהעיר".

כבר בגיל 16 סיים את לימודיו בתיכון. הוא השיג קלטות של שירים בעברית, בעיקר של שלמה ארצי ושל עפרה חזה, והאזין להן בהיחבא. אפילו להוריו לא סיפר. "בקושי היה אפשר להבין מילה בגלל האיכות המשובשת, אבל שמעתי את זה בלי הפסקה. עד היום אלה שני הזמרים שאני הכי אוהב". 

בילדותו בחרקוב, משחק שחמט

אלקין החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטת חרקוב. "יום אחד, ב־1988, אמא שלי ראתה מודעה על כך שפותחים לראשונה בעיר קורס רשמי של הוראת השפה היהודית. שאלתי אותה אם זה יידיש או עברית. אמרו לה שכרגע זה יידיש, אבל שאולי ייתנו אישור לעברית. חודש אחר כך הגיע האישור, אבל הסברתי לה שלא כדאי לי להירשם. 

"היא לא הבינה למה, אז אמרתי שבפעם הקודמת שלמדתי עברית, זה לקח אותי למקום שלא אצא ממנו. היא צחקה ואמרה, 'אתה מבוגר, זה לא ישנה לך את מסלול החיים'. אמרתי לה: תראי, אני הזהרתי. נרשמתי, התלהבתי ונשאבתי לזה. חוץ מללמוד עברית היו הרצאות של היסטוריה, מסורת וזה התחיל לקחת זמן על חשבון הלימודים באוניברסיטה". 

כעבור זמן קצר הפך אלקין בעצמו למורה, לאחר שעבר סמינר מחתרתי להכשרת מורים לעברית ליד ריגה. הוא היה שם חודש וחצי, והחל להתקרב לדת ולחזור בתשובה. "הנחתי תפילין, שמרתי שבת וכשרות. הוזמנתי לסמינר נוסף במוסקבה, שם התרכזו כלל המורים לעברית בברית המועצות, ומי שלימד אותנו היה אבשלום קור". את המבחן בסיום הסמינר עברו בהצלחה רק שני תלמידים: אלקין בן ה־18 ואישה נוספת, לימים אשתו הראשונה.

"מצאתי את עצמי בעיצומו של מהפך מדהים. כשלמדתי עברית היינו 30 תלמידים בחרקוב. כשחזרתי לשם הקמתי ארגון מורים לעברית ובתוך חודש למדו 3,000 איש. ברית המועצות פתחה את שעריה בסוף שנות השמונים, אולם במקביל ארה"ב, שקלטה מאות אלפי מהגרים, סגרה את שעריה. היהודים נאלצו לעזוב לישראל, וזרם העולים העצום היה צריך לעבור דרך בתי הספר לעברית". 

בין העולים היו גם המורים הרבים לעברית, ואלקין מצא את עצמו אחד הבודדים שנשארו בחרקוב כדי ללמד את השפה, ונבחר גם לסגן ראש הקהילה היהודית בעיר, כשהוא בן 19 בלבד. 

אלקין הפך אט אט לכתובת עבור הארגונים השונים של הציונות הדתית במזרח אירופה, ובתחילת שנות התשעים הקים את בני עקיבא בברית המועצות והיה מזכ"ל הארגון. "למעשה, הייתי המזכ"ל הראשון והאחרון כי אחרי שעליתי לארץ, ברית המועצות התפרקה וכל הציונים עלו לארץ". 

במסגרת פעילותו הצליח אלקין להחזיר לידי הקהילה היהודית בחרקוב את בית הכנסת הגדול בעיר, שהיה אחד הגדולים באירופה כולה. אבל אז החלו הצרות. "כמה כוחות התחברו בניסיון לגרש אותנו מבית הכנסת. המאפיה היהודית בעיר ניסתה להשתלט על המבנה. אדוארד חודוס, שעמד בראש הקהילה היהודית, היה איש עשיר מאוד. אחר כך התברר שהוא עסק בהברחת יצירות אמנות, והוא הציע לי לפתוח מפעלים בתוך בית הכנסת, אבל סירבתי. אמרתי לו: על גופתי. אז הוא אמר, 'אין בעיה, אני אסדר את זה'. הייתי מאוים. אנשים ישבו לי על הזנב, וקיבלתי איומים ממשיים. דרשו שנעזוב את בית הכנסת. השלטונות והקג"ב לא אהבו את הפעילות הציונית בבית הכנסת ושיתפו פעולה עם המאפיה. 

"זה הסתבך והסתובבתי עם מאבטחים. אני מזכיר לך, הייתי רק בן 19. קיבלתי גם זימון לחקירה בקג"ב, אז ברחתי למוסקבה. האשימו אותי בהפרת סדר וניסו לתפור לי תיק. גורמים בישראל שהייתי איתם בקשר אמרו לי לזרז את העלייה. התברר שהסתבכנו עם כוח בעייתי מדי. בסופו של דבר חודוס השתלט על בית הכנסת. אחרי שנה הוא הכריז על עצמו רפורמי, אחר כך התנצר, קיבל תואר אצולה מאחד מיורשי המלוכה האוקראינית והפך לסופר אנטישמי, בין המפורסמים באוקראינה". 

הכל התחיל מישראל בעלייה

כך, בנסיבות הלא פשוטות הללו, מצא את עצמו אלקין, נשוי טרי, עולה חדש וצעיר, במדינה זרה. הוריו נשארו מאחור, באוקראינה. "באתי לכאן עם 150 דולר בכיס", הוא נזכר. הוא הצטרף לישיבה באלון שבות והחל ללמוד מתמטיקה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. בד בבד, עבד בלול התרנגולים בקיבוץ כפר עציון.

את קשריו עם ברית המועצות לשעבר הוא לא ניתק. הוא היה ממייסדי תוכנית "נעלה" לנוער שעולה לישראל לפני ההורים, הדריך בפרויקט "גשר", הקים פרויקט גדול באוניברסיטה העברית שעסק בקשרים אקדמיים בין ישראל לרוסיה ושימש יועץ למנכ"ל הסוכנות היהודית. 

מתי נדבקת בחיידק הפוליטי?

"עקבתי מהצד ולא הייתי מעורב, אבל הייתי מחובר לפוליטיקאים כי עשיתי לובי לפרויקטים שונים. תמכתי בישראל בעלייה, וב־2003 המפלגה התמזגה עם הליכוד. במסגרת הזאת הכרתי את יולי אדלשטיין, את נתן שרנסקי ואת אביגדור ליברמן".

את דריסת הרגל הראשונה שלו בפוליטיקה עשה אלקין על רקע תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון ז"ל. "במשאל המתפקדים בליכוד על ההתנתקות, כשהיה נראה ששרון הולך לנצח בגדול, שאלתי אז את אלדשטיין אם יש לליכוד מטה רוסי. הוא ענה שלא, שאין כסף ושאין איך לארגן. אמרתי לו שאני לא מבין גדול בפוליטיקה, אבל לארגן דברים אני יודע, ושאני מוכן לקחת שבועיים חופש מהעבודה ולהקים מטה כזה.

"היום אפשר כבר לספר שביצעתי מהלך שבעזרתו היה אפשר לשכנע את הרוסים להתנגד לשרון, למרות שהם מאוד אהבו אותו. הבנתי שהסיכוי היחיד לשכנע אותם זה דרך ליברמן, שעזב את הליכוד והקים את ישראל ביתנו. ליברמן הביא אותם לליכוד, ולמילה שלו היתה משמעות גדולה בעיניהם".

כבר אז הוצע לאלקין לרוץ בפריימריז, אבל הוא סירב לצלול לביצה הזו. "הייתי מתוסכל ממה שקרה עם ההתנתקות אחרי המשאל. אנחנו ניצחנו, אבל הרגשתי ששרון עושה מה שהוא רוצה. לא הבנתי למה פוליטיקאים לא הצליחו לתרגם את ההצלחה בקלפי להצלחה בפועל. חשתי שכל מה שהשקעתי הלך פייפן".

אבל כששרון פרש מהליכוד והקים את קדימה, הוא הציע באופן מפתיע לאלקין להצטרף אליו ולכהן כחבר כנסת במפלגה החדשה. "הוא רצה להביא אנשים חדשים לפוליטיקה, כאלה שהצליחו בתחומים שונים, והתייעצו איתי לגבי הציבור הרוסי. בשלב מסוים קיבלתי טלפון מאחד מאנשי שרון, חמש דקות לפני כניסת השבת. הוא אמר לי שהוא לא רוצה ממני יותר עצות אלא שאבוא בעצמי כמועמד לכנסת. סירבתי. אני התנגדתי להתנתקות, אמרתי לו. הוא לא רצה לשמוע. 'נדבר במוצ"ש', אמר וניתק".

במשך כל השבת התחבט אלקין בשאלה. הוא ידע שהפיכה לחבר כנסת תשבש את כל חייו. היא תאלץ אותו לעצור את עבודת הדוקטורט שלו. אבל במוצאי שבת הוא נתן תשובה חיובית. 

"היו שלוש סיבות שבגללן החלטתי ללכת לכנסת", הוא מסביר, "ראשית, שאם נגיע לרגע הכרעה מדיני והאצבע שלי יכולה להכריע - ואני הערכתי אז ששרון מתכוון ללכת למהלך דרמטי גם ביהודה ושומרון - אז תהיה לי הזדמנות להשפיע על מהלך דרמטי. 

"שנית, היתה לי קריירה אקדמית מסודרת באוקראינה ונכנסתי להרפתקה כדי לחיות פה ולהשפיע. אז למה עכשיו לא. 

"ושלישית, במקום לראות בטלוויזיה את מה שקורה ולקלל ולצעוק, וכל הזמן לחשוב שהייתי יכול להיות שם ולהשפיע, פשוט לעשות את זה".

הסביבה שבה חי אלקין לא קיבלה בצורה יפה את מעברו לקדימה, המפלגה שחרתה על דגלה את ההתנתקות. "בפגישות עם אנשי שרון שאלתי אותם מה הם יודעים עלי. הם ענו, 'שעשית לנו צרות בהתנתקות, ושאתה מוצלח במה שאתה עושה'. התחלנו להתווכח על ההתנתקות. הם ניסו להסביר למה זה היה מהלך טוב. לא קיבלתי. 

"בגלל האירוע המוחי של שרון, אהוד אולמרט הוביל בסופו של דבר את קדימה. אז נבחרתי לכנסת מטעם קדימה, אבל מהר מאוד הפכתי ל'ח"כ ה־13' של הליכוד, כי הייתי עצמאי מאוד בנושאים מדיניים. שיתפתי פעולה עם גדעון סער, רובי ריבלין וסילבן שלום. 

"היחסים עם אולמרט התקררו. הייתי אז מהתומכים הבולטים בריבלין לנשיאות בגלל התמיכה של פרס באוסלו, בניגוד לעמדת הסיעה וראש הממשלה. ניסו להדיח אותי מתפקידים בכנסת, אבל לא שיניתי את עמדתי. על רקע ועידת אנאפוליס תקפתי את אולמרט חזיתית. באתי להפגנות של מועצת יש"ע והליכוד. הפכתי למורד לכל דבר".

כשאולמרט ירד מהבמה, אלקין הפך לדמות מפתח במהלך שמנע מציפי לבני להקים ממשלה חדשה בראשותה. "אחרי שלבני ניצחה את שאול מופז בפריימריז על ראשות קדימה, היא ניסתה להרכיב ממשלה והמפתח היה ש"ס. לי כבר שנתיים היה ציר עם נתניהו, סודי אבל אינטנסיבי. נפגשנו בחשאי בכל מיני מקומות. ש"ס אמרו שהם מוכנים להגיד ללבני 'לא' לממשלה, אבל בתנאי שיהיה ודאי שאין לה ממשלה בלעדיהם. הסכנה, לדעתי, היתה שהיא תרכיב ממשלה עם תמיכה מבחוץ של הערבים. 

"הצלחתי להחתים שבעה ח"כים מקדימה שחתמו שהם לא מוכנים לממשלה בתמיכת הערבים. לבני לחצה, וכולם הסירו את ההתנגדות. כולל מופז. אני התחייבתי לביבי ולאלי ישי שאני לא אלך לממשלה צרה. אני מאמין שעל סמך ההבטחה שלי, ש"ס נתנו תשובה שלילית ללבני. 

"היא באמת ניסתה להקים ממשלה. הציעו לי להיות סגן שר החוץ, וסירבתי. הייתי האצבע היחידה שחסרה ללבני להרכיב ממשלה. לדעתי, מאז היא מאוד 'אוהבת' אותי. אחר כך, בממשלת נתניהו, ניסינו לפרק לה את המפלגה, ועכשיו הייתי יו"ר הקואליציה בממשלה שפיטרה אותה. 

"בקדנציה הנוכחית, כשהתמניתי לסגן שר החוץ, מי שהציגה את המינוי לכנסת היתה לבני. אמרתי לה אחרי כן: הנה מינית אותי. אמנם אחרי שתי קדנציות, אבל בסוף קיבלתי את התפקיד".

איך היא הגיבה?

"היא לא צחקה".

לא יודע למי להאמין

בתום קדנציה סוערת, שבה היה הסמן הימני בקדימה, הציע נתניהו לאלקין להצטרף לליכוד לקראת בחירות 2009. "אמרו לי שזה טירוף. נתניהו הרי לא יכול לשריין, והדרך היחידה היא להתמודד בפריימריז, שהיו אמורים להתקיים בתוך שבועיים. אבל בסוף הצלחתי. הגעתי למקום ה־21 ברשימה ונכנסתי לכנסת. נתניהו, שכבר החל להתייעץ איתי על נושאי דת ומדינה בגלל דרישות שליברמן החל להעלות, החליט למנות אותי לצוות המו"מ הקואליציוני, ולאחר מכן המליץ עלי לתפקיד יו"ר הסיעה. התמודדתי נגד דני דנון וניצחתי". 

איך בעצם הגענו לבחירות הקרובות?

"בשנתיים האחרונות כמעט שלא היה אפשר לשנות דברים, בגלל מעט המנדטים שקיבל הליכוד. אבל צריך לזכור איפה היינו לפני שש שנים, כשהליכוד קיבל לידיו את המושכות. ניהלנו מו"מ עם אבו מאזן לחזרה לגבולות 67'. לדעתי, מה שאולמרט ולבני הציעו היה מביא ליהודה ושומרון את מה שקורה בעזה. הצרות שיש בעוטף עזה היו הצרות של ראש העין, כפר סבא, נתניה וכל מרכז הארץ. 

"אני מאמין שזו רכבת שדהרה לתהום והצלחנו לעצור אותה. זה הדבר המרכזי: תמיד צריך להשוות לאלטרנטיבה, ולא לחלום הוורוד של מישהו. לדעתי, זה מה שיקרה אם השמאל יעלה לשלטון. את מה שלבני לא הספיקה לעשות עם אולמרט, היא תעשה עכשיו עם בוז'י הרצוג".

עכשיו, כשהליכוד מותקף על הנושאים הכלכליים־חברתיים, אלקין נזכר מה היה פה לפני שש שנים. "התעוררנו בוקר אחד לפני הרכבת הממשלה וכל העיתונים צעקו שעל רקע המשבר הכלכלי העולמי צפויים להיות מאות אלפי מובטלים בישראל. נתניהו ראה את זה ונהיה לו חושך בעיניים. המשבר העולמי היה קשה ביותר. מדינות קרסו בזו אחר זו. הוא אמר לנו: 'אם זה המצב, אולי עדיף שלבני תרכיב ממשלה. שהיא תתמודד עם זה'. אבל מהר מאוד הוא התעשת. 'יד אחראית חייבת לנווט את הספינה הזאת', הוא אמר. כדאי לזכור את זה עכשיו כשכולם מדברים על הכלכלה".

בישיבת סיעת הליכוד, עם בנימין נתניהו // צילום: ליאור מזרחי 

אלקין לא מתרשם מפרישת בכירי הליכוד גדעון סער ומשה כחלון. "כחלון פרש ואמר שהוא רוצה פסק זמן. הוא קרא להצביע נתניהו ואמר שממשלת הליכוד היא ממשלה חברתית. מה קרה בשנתיים האלה? לצערנו, יאיר לפיד היה מי שהוביל את הנושא הכלכלי. בגלל הכוח שקיבל, הוא נטל לידיו את כל המשרדים הרלוונטיים. 

"עכשיו אני לא יודע אם להאמין לכחלון של אז, שאמר שהפרישה היא על רקע אישי ושנתניהו חברתי, או לכחלון היום, שאמר שפרש על רקע פוליטי ושהליכוד לא חברתי. לכחלון שהיה בימין הכי חזק, ממורדי הליכוד ושלקח את מספר שתיים במנהיגות יהודית להיות יועצו האישי, או לכחלון עכשיו שאומר שהליכוד זז ימינה. הרי מנהיגות יהודית היתה גם לפני שנתיים. זה אותו ליכוד. אז מה השתנה?"

באיזו אג'נדה חדשה רץ הליכוד עכשיו, אחרי שש שנים בשלטון?

"נצטרך לגבש תוכנית עבודה בעיקר בתחום החברתי־כלכלי, בגלל ששנתיים היינו מודרים ממנו. לא היו בידינו משרדים חברתיים. לא חינוך, לא אוצר, לא רווחה, לא בריאות. דווקא התחומים שהופקדו בידינו היו הבולטים ביותר מבחינת עשייה - התחבורה, הנגב והגליל, התקשורת. חייבים תוכנית שיכון חדשה. התחלנו את 'מחיר מטרה', אבל זה נתקע בגלל הגחמות של לפיד. צריך לקדם את מע"מ אפס על מוצרי יסוד, כפי שהתחייב נתניהו". 

לבני, יריבתך הוותיקה, מגיעה למערכת הבחירות הזו בעמדת מפתח.

"צריך לזכור שלבני לא פרשה מהממשלה אלא פוטרה ממנה בניגוד לרצונה, בעקבות השתתפותה בניסיון פוטש חתרני נגד ראש הממשלה. לדעתי, היה לה קשה להיפרד מהכיסא. מי שרצתה להיות בממשלה גורשה ממנה בבושת פנים, ושנייה אחרי זה התחילה לתקוף את אותה ממשלה בשצף קצף. בעיניי זה פשוט פתטי. אני חושב שגם בתור שרת המשפטים היא לא הצטיינה. לא זכור לי שום מהלך שלה שהותיר חותם".  

אלקין התעמת בקדנציה האחרונה גם עם לפיד. "אנחנו לקחנו משק שהתחזית לגביו היתה גרועה מאוד ובסוף סיימנו ארבע שנים עם דירוג אשראי בשמיים, הצטרפנו ל־OECD ואחרי שנתיים שהאוצר בידיו אנחנו עם משק במשבר, מחירים מאמירים וסימנים מדאיגים לירידה בדירוג האשראי.

"במהלך מבצע צוק איתן קיבלתי הרבה פניות מתושבים שאמרו שהקייטנות בוטלו ושהם לא יכולים ללכת לעבודה, כי עליהם להישאר עם הילדים. ניסיתי בטוב לשכנע את האוצר ולא הצלחתי. רק אחרי ששמתי כיסא ריק בוועדה, שמתי עליו שלט: 'יאיר לפיד' ודיברתי אליו וכולם דיברו על זה, רק אז הוא הגיע והבטיח לפעול. אני חושב ששר אוצר שמציג את עצמו חברתי לא היה צריך להגיע לזה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו