אתמול היה ליל הבדולח השני באירופה. לא בלילה אלא ביום; לא באלימות אלא במילים; לא בניתוץ בתי כנסת ובהכאת יהודים, אבל ברמיסת כל המילים הנעלות של "לעולם לא". משני צידי המתרס חתרו למפץ מדאיג ומכאיב ומיותר. האירופים הגיעו מצוידים בציניות הניזונה מן ההקצנה של המיעוט המוסלמי בארצותיהם, והישראלים באו אדישים, עם אזלת יד ושיקולים בעייתיים.
מגישה: ליטל שמש צילום: דורון פרסאוד ארכיון: רויטרס מאפרת: הגר נחמיאס
הפרלמנטים של אירופה התייצבו לצד הפלשתינים. הם שירטטו גבול קבע ותאריך יעד, ולא נותר על מה לנהל משא ומתן. מחקו אפילו את כתם הטרור מחמאס, ותודה לאל שלא חתמו על ההחלטה במילים "אללה אכבר".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוקאך ישראל העמידה פני מופתעת. מאז נפסקו השיחות ביוזמת אבו מאזן הפצירו דיפלומטים מערביים בבנימין נתניהו "לתת משהו" שיאפשר להמשיך בהידברות, ולדבריהם לא קיבלו. הממשלה נקלעה למבוי סתום. היא נושאת באחריות לכמה מהצעדים. אתמול היתה לכך דוגמה חיה.
שרת החוץ השבדית מרגוט וולסטרום ביקשה לפגוש בביקורה הקרוב את אביגדור ליברמן. הוא השיב בשלילה. איש בממשלה לא הטיח בו - "מי שמך?" על דעת עצמו החזיר את שגריר ישראל בשטוקהולם לארץ מפני שכעס על החלטת ממשלת שבדיה להכיר בפלשתין; ועתה הוא מסרב לפגוש את שרת החוץ שלה, וכלל אינו מבין כי אם היא מבקשת זאת הרי היא רוצה לרכך במשהו את המעשה המכוער של ממשלתה.
הכתבה הכי נקראת היום באתר: לבה של המגישה נשבר בשידור חי
והיכן נתניהו? היה עליו להודיע כי אינו יכול להשתלט על ליברמן העושה בדיפלומטיה הישראלית כבשלו אבל הוא עצמו יפגוש בוולסטרום. רק שעכשיו עונת הבחירות ועיני הליכוד פוזלות לא סתם לימין (ליברמן בדרך לשמאל) אלא לצליל תקיף ובלי לתקן את הטעות.
הנתן מישהו דעתו לתקדים החמור של ליברמן? שבקרוב יגיעו לאזור שרי חוץ וייסעו היישר לרמאללה, ורק לשם? מה קורה לתבונה המדינית של הממשלה? מדוע לא נשמע קולם של נתניהו והשרים? תופעה של שתיקת הכבשים.
צונאמי בלתי הוגן נושב בעוז מאירופה לישראל, אבל הממשלה בירושלים לא הכינה מקלטים להתגודד בהם עד יעבור זעם. אמש הגישו הפלשתינים את הצעתם, גולת הכותרת למסע נגד ישראל, למועצת הביטחון. עתה כבר מאוחר מאוד להתארגן, אבל לא מאוחר מדי.