ספרות פופולרית בהוצאה עצמית קיימת זה שנים רבות, אך מאז ומתמיד נחשבת לתחום נשי, נמוך וזניח; מה שכונה בעבר בזלזול "רומן רומנטי". אך בעידן הצלחות מסחררות כגון "50 גוונים של אפור", שהוכתר לספר הנמכר בכריכה רכה בכל הזמנים, וספרים רבים שבאו בעקבותיו, נראה שגוברת המגמה להפסיק לזלזל ולהתחיל לחקור את התחום.
ממחקר שערכה פרופ' אליסון בברסטוק מאוניברסיטת קינגסטון עולה כי נשים הן בהחלט חלק הארי בכתיבת ספרים בהוצאה עצמית: 65 אחוזים מהספרים בהוצאה עצמית נכתבו על ידי נשים, לרוב בוגרות ומשכילות; כמעט שני שלישים מהכותבים/ות הם בני 60-41, 27 אחוזים בגיל 61 ומעלה. 32 אחוזים מחזיקים/ות בתואר ראשון ו־44 אחוזים בתואר שני ושלישי.
טרילוגיית "50 גוונים של אפור" אמנם נחשבת להצלחה חריגה, אך המקרה של המחברת אל.אי ג'יימס נחשב דווקא לנייר לקמוס, מקרה־על לאופן שבו ספרות בהוצאה עצמית זוכה להצלחה כיום. הטרילוגיה, שפורסמה תחילה ברשת, זכתה להצלחה בפורמט האלקטרוני. לאור זאת הוציאה ג'יימס מהדורת דפוס בכריכה רכה, ולמרות כינויים כגון "פורנו לאימהות" ו"דמדומים למבוגרים" נמכרה ב־65 מיליון עותקים בעולם.
ההצלחה הובילה לקרב־רב בין מו"לים אמריקנים על זכויות ההפצה של הספר בכריכה קשה, עד שלבסוף, תמורת סכום בן שבע ספרות, זכתה הוצאת Vintage Books בתרנגולת הזהב. ג'יימס שברה את השוק: גם הרוויחה מיליונים כשהוציאה את הספרות באופן עצמאי וגם זכתה להכשר הנכסף בדמות חוזה חלומי בהוצאה נחשבת.
ורד רווה־שמואלי, שייסדה לפני כשנה עם גלי אבני־גילאור את הוצאת "אהבות", המתמחה בספרי רומנטיקה מכל הסוגים, מסבירה כי ספרות בהוצאה עצמית שנכתבת על ידי נשים עוברת כיום, גם בארץ, את אותו מסלול בקנה מידה מוקטן.
"מו"לים חדי עין החלו להבחין שנשים בוגרות נמשכות לספרות של נוער בוגר: יש משהו נעים ממרומי אותו גיל לחזור לקרוא על תקופה שבה הכל מועצם וכל אהבה גדולה מהחיים", אומרת שמואלי. "השלב הבא באבולוציה היה ספרים שעסקו באותם נושאים, אלא שהגיבורים היו מעט בוגרים יותר, מה שאומר שאפשר להכניס סקס למשוואה. כך נוצרה תת־נישה ספרותית שצברה תאוצה בהוצאה עצמית לצד רומנים ארוטיים, רומנים על־טבעיים ועוד - תחום שלם ומרתק. רבים מהספרים יצאו בהוצאה עצמית ונמכרו דרך אמזון, שנתנו להם במה מאוד נוחה, וכיום קשה להתעלם מההצלחה של התחום".
פורומים פעילים
עד היום הז'אנר, על ריבוי נגזרותיו, הנפיק לא מעט סופרות שהפכו כוכבות ואף תורגמו לעברית, כגון סמנתה יאנג או סילביה דיי; אילת סווטיצקי, מחברת טרילוגיית "תחרה וצבע", שספריה יצאו ב"אהבות", היא דוגמה לגירסה כחול-לבן של אותו מהלך. "ההוצאות ראו כי טוב, ועכשיו הן פונות לסופרות המצליחות בתחום ומחתימות אותן בעצמן, כמו הוצאת כנרת שתירגמה את סמנתה יאנג או ג'ודי אלן מלפיס, מחברת הטרילוגיה 'הגבר הזה' שיוצאת אצלנו", אומרת שמואלי.
למה סופרת תרצה לחתום בהוצאת ספרים אחרי שהצליחה לבד?
"זה דבר אחד להצליח במרחב הדיגיטלי ואחר לגמרי להציב ספר מודפס בחנויות. אני גם מאמינה גדולה בעריכה וחושבת שחשוב שספר יעבור תהליך הפקה מקצועי מוקפד. בהתחלה הספרים הללו היו יוצאים ברשת בלי עריכה והתגובות שלרוב היית מוצאת הן תלונות על שגיאות כתיב ועריכה מרושלת; כיום זה הולך ומשתנה".
עיון בעמוד הפייסבוק של "אהבות" עצמו ממחיש כי סביב התחום התפתחה קהילה תוססת. "הקוראות שלנו וגם אנחנו ממש חיות את הנושא", צוחקת שמואלי. "יש פעילות רבה סביב הפורומים ואנחנו נשאלות כל הזמן מה קורה עם הספר הבא, יש חיבור רגשי אחר ממה שמציעה ספרות 'רגילה' כביכול".
הדוגמה של הוצאת כנרת, שמוציאה את ספרי סמנתה יאנג, היא מבחינת שמואלי צעד בכיוון בנכון. "בארץ הכל קורה בקטן ובאיחור, אבל התהליך זהה; הוצאות כמו כנרת מבינות את הפוטנציאל של הז'אנר, ובצדק, ואני בטוחה שעוד הוצאות יעשו את המהלך".
אמנם המו"לות הממוסדת ברובה עדיין מפגינה יחס מזלזל כלפי הז'אנר, אך שמואלי בטוחה שגם האלמנט הזה ישתנה. "הגיע הזמן שיפסיקו להתייחס אליו בצורה עקומה ויבינו את האיכות שבו", היא אומרת. "כמו בכל ז'אנר, יש סופרות מופלאות וגרועות. כמי שמתמחה בתחום אפשר ממש לראות כיצד הסופרות הגרועות נעלמות מהרדאר והספרים הטובים מטפסים לפיסגה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו