הדיוק של "בתולות" נמצא בפרטים הקטנים. דרמת מתח ישראלית אשר מתרחשת באילת חייבת להיות מאובקת ומלוכלכת. החול והרוח נמצאים שם, בנוף המדברי, מערימים קשיים על הדמויות, מלכלכים רכבים, מחדירים ריאליזם לסידרה הנעה בין חקירת משטרה עכשווית לבין סיפור מיסטי קדום. אחרי צפייה בשני הפרקים הראשונים, עדיין לא ברור איך יעבוד השילוב בין קווי העלילה, אם בכלל.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בישראל אין מסורת של סדרות פנטזיה. מעטות היו אלו ששילבו מסתורין ועל־טבעי, כמעט כולן היו כישלון יומרני ידוע מראש. "בתולות" מתחילה מנקודת האפס. היא מצליחה ללכוד את הצופה באמצעות משחק משובח ודיאלוגים משכנעים, אבל יכולה באותה קלות לאבד את קהלה. החשש שדרמה ריאליסטית תהפוך למפגן כשפים מטורף נמצא שם, מטריד כמעט כמו שם הסידרה. "בתולות"? באמת? בתולות ים? האם אריאל של דיסני עומדת לצוץ בעוד כמה פרקים ולבקש רגליים של בת אנוש? במילים אחרות: "בתולות" עומדת על קרקע לא יציבה, ועשויה לטבוע בכל רגע.
עד לרגע הטביעה - שנקווה שלא תתרחש כלל - "בתולות" מסתמנת כסיפור חברתי מפתיע ולא שגרתי. הבחירה למקם את העלילה באילת היא החלטה מקורית ומצוינת. אילת מקבלת זמן מסך בטלוויזיה בשולי מהדורות החדשות כלוקיישן בעייתי (מוקד אלימות ופשע), כעיירת נופש (עיר בלי מע"מ! כמו החוק ההוא, אבל באמת), וכל חייה כיכבה רק במיני־סדרה דוקומנטרית אחת ("הים הדרומי"). אילת של "בתולות" היא עיר קשה, מפוקפקת, המשמשת כיסוי לחברה גזענית ומעמדית, שבה שוטרים מתקשים להבדיל בין אריתריאים לבין סודאנים, וחוששים מהמחלות המידבקות שאלו הביאו מאפריקה. היא מספרת על אפליית הבדואים בלי להטיף או להזדקק לגיבור בדואי מבריק־אך־לא־מוערך. הגופה הראשונה שמתגלה בפרק הבכורה היא גופת אישה לבנה. היחס שלו היא זוכה עולה עשרות מונים על שלוש הגופות השחורות שמתגלות בהמשך. זוהי המציאות הישראלית. יש שווים - ויש שווים הרבה פחות.
חקירת משטרה זריזה מובילה לגילוי סנסציוני. האישה הלבנה המתה מתגלה כאחותה התאומה של השוטרת ובת העיר, שלי רג'ואן. התאומה, שנחשבה לנעדרת כ־17 שנים, חיה ונפטרה בנסיבות מסתוריות. הציר המרכזי של הסידרה ייסוב סביב תעלומה זו. בדרך יתגלו באופן בלתי נמנע סודותיהם ושקריהם של כולם, ובהם אלו של משפחת רג'ואן - שלי ואביה עוזי הגדול (ששון גבאי פלוס צמה), וחברו הטוב חפץ (אלון אבוטבול פלוס זיפים). את השוטרת המחוספסת רג'ואן מגלמת מגי אזרזר, המניעה את הדרמה קדימה. רג'ואן שלה היא דמות עגולה ואמינה. היריבות הבריאה שלה עם החוקרת קרנית (רותם אבוהב: היה שווה לנסוע לאילת עבור התפקיד הזה. ברכות) ודמותו של מפקד המשטרה המקומי חובב התקשורת - מוסיפים לריאליזם של הסידרה. משטרת ישראל, זה הזמן להתחיל לחשוב על מחלקת פיתוח תוכניות משלכם.
קליף האנגר בתום פרק הבכורה הופך את הצפייה בפרק השני להכרחית. הרמזים מתחילים להיערם, והחשדות הופכים לחקירות. הטיפול בציר העלילה הנוסף, פרשת מותם של שלושת המהגרים, מובא באמצעות פלשבקים של פליט ששרד. לא ברור כיצד סיפור זה ישתלב בעלילה הראשית, והפערים ביניהם עמוקים בשלב זה. "בתולות" נעזרת בתכסיסים קולנועיים מוכרים עד שחוקים (ע"ע: השוטר החדש שמצטרף לתחנה ומביט על הסיטואציה בעיניים זרות) כדי לספר סיפור חדש ומקורי. הלוואי שלסיפור הזה יש סוף הגיוני, דרמטי ומחשמל. כל עוד טריטון, אטינה ואורסולה לא יופיעו בפרקים הבאים, אני אמשיך לצפות, ולהאמין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו