להציל את נחל עוז

בעזרת מעגן מיכאל?

הדיין, הנאנסת והשתיקה

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מכיר את ראש אבות בתי הדין של ת"א, ניסים בן שמעון, מהימים שבהם שימש סנגורו של ח"כ לשעבר יאיר לוי. 

בן שמעון, 69, נקרא אז להעיד מטעם התביעה במשפטו הפלילי של לוי, התפתל שעות על הדוכן, הסתבך במתן גרסאות כוזבות ומצא את עצמו על ספסל הנאשמים - בתיק שממנו נחלץ בנס באדיבות שופטת השלום המנוחה, נירה לידסקי.

כבודה זיכתה אותו אז מחמת הספק; הורידה את הרף למענו; העניקה לו באותו משפט מתנה יקרה. הוא היה חייב לה הרבה.

 אני זוכר את האירוע הזה כי הייתי שם; כי ראיתי את הדיין הזה בעליבותו עומד על דוכן העדים שעות והופך מעד תביעה לעד הגנה; כי ראיתי אותו ממיט חרפה על עצמו ועל בית הדין הרבני בעת עדותו בפני השופט המחוזי המנוח, אריה סגלסון. 

התמונות האלה, אני משוכנע, חרותות גם בזיכרון של הסנגור דאז, יהודה וינשטיין. אי אפשר לשכוח אותן.

והנה לפני כשנה מביאה שרת המשפטים לידיעת וינשטיין, הפעם בכובעו כיועץ המשפטי לממשלה, את המידע הבא: צעירה חרדית שבן דודה אנס אותה מאז היתה בת 11 ועד שמלאו לה 18, סיפרה לבעלה על הפרשה וזה פתח פה על האנס, אבל נמנע מלפנות למשטרה. בעדה החרדית אסור כידוע לפנות ל"שלטונות".

מה בכל זאת כן נעשה במחשכים כדי לצנן את הרוחות הלוהטות? האנס והנאנסת (עם בעלה) פנו לדיין בן שמעון ובמשרדו חתמו על הסכם סודי. תמציתו: תמורת שתיקת האישה היא תקבל פיצויים בסך 220 אלף שקלים. ההסכם ההזוי נוסח בידי בן שמעון, ונקבע בו כי אסור לבעל ולאשתו למסור דבר לשלטונות...

אב בית דין, שמעמדו הוא כשל שופט מחוזי, יודע על מעשה פלילי ואוסר על הקורבן לפנות למשטרה? מקיים בוררות פרטית במוסד ציבורי? גוזר על הנאנסת שתיקה וקובע כי אם השתיקה תופר יהיה על בני הזוג להחזיר את 220 אלף השקלים?

התשובה חיובית. ואכן, אלה העובדות שהוצגו בפני היועץ המשפטי אחרי שהנאנסת הפרה את ההסכם ופנתה למשטרה; אחרי שבן דודה הורשע ונידון לשבע שנות מאסר; אחרי שבהליך אזרחי בין הצדדים נחשף עיקר הסיפור הנשמע לקוח מתיק של בורר בעולם התחתון.

כיצד נהג וינשטיין, על פי בדיקת מיכל שבת, אחרי שנחשף למידע המצמרר? לא קיבל את בקשתה של לבני להורות על פתיחת חקירת משטרה. הוא ריכך את הסיפור, הוריד פרופיל, החליט להעביר את התיק להליך של קובלנה משמעתית שהעונש המירבי בו הוא הדחה. שום דבר מעבר לכך.

בינתיים יושב הדיין הבכיר הזה הלאה על כיסאו, כאילו לא קרה דבר, כי הסמכות להשעותו נתונה בידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, יצחק יוסף, וזה אינו משעה. השימוע לראש הדיינים אמנם נערך, אבל נכון לאתמול אין החלטה.

מה גירסת בן שמעון, לפחות על פי עדותו במשטרה בתיק האונס? הוא לא ידע על האונס. בסך הכל אמרו לו אורחיו, לגרסתו: "קרה משהו לא נעים ולא פירטו בפניי מה בדיוק".

תגובת הנהלת בתי הדין הרבניים: "העובדות שהיו ידועות לרב בן שמעון אינן חופפות את הטענות המצערות שהועלו. בשום שלב לא נטען בפניו שהיה אונס. הנושא המשמעתי נמצא עכשיו בבדיקה".

תגובת הפרקליטות: "לאחר בחינה יסודית של מכלול נסיבות האירוע והתשתית הראייתית, לרבות מודעותו של הדיין לדברים ובחינת כוונותיו, הוחלט כי האפיק המתאים לבירור התנהגותו הוא האפיק המשמעתי. כיוון שעדיין לא נפלה הכרעה, לא נרחיב מעבר לכך". 

טעות בשיקול הדעת

בשבוע שעבר, תחת הכותרת "צבוע אחד לדוגמה", הובא כאן סיפור על חבר כנסת שמצד אחד ביקש ממני, מדיין ומשבת לתת ביטוי לפניותיו לנגידת בנק ישראל בפרשת בנק לאומי בארה"ב; ומצד שני, שלושה ימים אחרי הפנייה אלינו, תמך בכנסת בהצעת החוק לסגירת "ישראל היום".

במילים פשוטות: הוא הציע לסגור את האכסניה שנראתה לו במה ראויה לניהול המאבק הציבורי שלו. איך קוראים לזה בעברית פשוטה? צביעות. מחוקק כזה צריך להציג בשמו ואני, לצערי, לא עשיתי זאת. טעיתי בשיקול הדעת.

אוי, על הטעות הזאת חטפתי השבוע בצדק מקוראים רבים, שביקשו לדעת מי חבר הכנסת ומדוע לא נקבתי בשמו. היו שחשדו שאולי אני מגן על חבר, אולי על מקור, אולי על ח"כ השותף לדעותיי הפוליטיות: יונה שומרת על יונה.

אז הנה, אני מכה על חטא ונוקב בשמו של המחוקק: נחמן שי. עיתונאי לשעבר, דובר צה"ל לשעבר. האיש שלא פעם הצהיר שהוא שוחר דמוקרטיה.

היגיון של שופטת

שנים ספגה נציבות שירות המדינה ביקורת בתקשורת בגין רפיסותה, עצימת העין שלה ואין סוף הנחות שהיא מעניקה למיוחסים. עם הזמן נפל דבר: היא הפשילה שרוולים והתחילה להילחם במיוחסים. 

האחרון שבהם: מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בתל השומר, פרופ' אייל וינקלר, שעסק שנים בניתוחים פרטיים במרפאת קלאס קליניק 

(הממוקמת באחד המבנים של בית החולים) בשעות העבודה הרגילות. היה לו תיאבון גדול, הוא גרף כסף רב ושימותו הקנאים.

רק שהם לא מתו, ונגד הרופא נפתחה חקירה, שהניבה תוצאות והובילה להגשת תובענה משמעתית חמורה נגדו והחלטה על השעייתו. 

תמצית התובענה: וינקלר ביצע עשרות רבות של ניתוחים פרטיים בשעות העבודה, דיווח דיווחים כוזבים, קיבל כספים במירמה, הסתייע בין היתר במתמחים שהם עובדי מדינה הכפופים לו.

 מי הושיט עזרה דווקא לרודף בצע הכסף הזה על חשבון הקופה הציבורית, במקום למערכת האכיפה? שופטת בית הדין לעבודה בת"א, אורנית אגסי, שהחליטה לעכב בארבעה חודשים את החלטת ההשעיה. החלטה תמוהה, יש לומר בזהירות, החלטה שממנה עולה שיש דין אחד לרופא בכיר, ודין אחר לרופא מהשורה.

אחת הסיבות המופלאות להחלטת כבודה: "הערבוב בין הפרטי לציבורי פשה במערכת עוד לפני מינוי וינקלר לתפקידו (כלומר, הפרופ' לא המציא את השחיתות, אלא רק הצטרף אליה...)

נימוק מופלא נוסף: "משאבים רבים הוקדשו לחיפוש ולמציאת פגמים בהתנהלות הרופא". כלומר, חקירה יסודית, רצינית, היא פשע נורא.

נימוק שלישי לדחיית ההשעיה: "מנהל שיבא, פרופ' רוטשטיין, העיד כי נדרשת היערכות בת כחצי שנה להחלפת מנהל המחלקה". הנציבות בתגובה: "עיון בעדותו של רוטשטיין מלמד כי פרק הזמן של חצי שנה לא מופיע". 

נימוק רביעי: האינטרס הציבורי מחייב את המשך עבודתו של הרופא שעושה עבודת קודש.

כבודה לא שמעה על רופאים מושחתים מהשורה הראשונה, שעשו גם הם עבודת קודש, ובכל זאת מצאו את עצמם בכלא? היא אינה מכירה את המשפט, בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם מחליפים? השוויון בפני החוק זר לה?

כנראה שכן. לכן הגישה הנציבות בקשת רשות ערעור על ההחלטה גופה. לכן מצאו נציגיה, עוה"ד קרן יוסט וגדי שילה, אוזן קשבת אצל שופט בית הדין הארצי לעבודה, אילן איטח, שהחליט ביום ג' לבטל זמנית את החלטת כבודה. הוא קבע כי הדיון בבקשת הערעור גופה יתקיים מחרתיים.   

שיאן החוצפה החדש

 עו"ד סיני גלבוע מפ"ת, איש ש"ס ותיק, נחשד לפני פחות מעשר שנים בקבלת שוחד. נחשד והפך לתיק חקירה עב כרס.

 תמצית העיסקה בינו לבין קואופרטיב "דן", על פי ממצאי חקירת מבקר המדינה והמשטרה: תמורת שכר צנוע של 15 מיליון שקלים, שיוזרמו לחשבון הבנק שלו כעו"ד פרטי, הוא יסייע ל"דן" (בעת שכיהן כסגן ראש עירית פ"ת וכיו"ר הוועדה לתכנון ולבנייה) להשביח אדמות מוסך גדול של "דן" במרכז העיר. הוא יעשה הכל כדי להשיג אחוזי בנייה מופלגים בפרויקט שבמסגרתו ייבנו מאות דירות.

המשטרה אימתה את החשדות, המליצה להעמיד לדין את גלבוע בעבירות שוחד ומירמה, אבל בכיר בפרקליטות המדינה בירושלים עצם חזק עיניים למען הפרקליט המושחת והעניק לו מתנה שערורייתית: עיסקת טיעון שבמסגרתה יימחקו עבירות השוחד והוא יורשע בהפרת אמונים. 

שאלתי אז מדוע נמרח התיק ושמעתי מלמולים וגמגומים על כך שהאיש חולה, שהוא לא נכח בישיבות שעסקו בפרויקט, שאין די ראיות למודעות שלו ולכוונה הפלילית ועוד ועוד. פעם נוספת הרגה אז הפרקליטות את מבחן בוזגלו. 

טוב, החולה הורשע, התאושש ועכשיו ברוב חוצפה דורש את שכר הטרחה המלא מ"דן" בגין שירותיו המושחתים. סכום התביעה: 18 מיליון שקלים.

הצדעה לנשיא ריבלין

 בפעם השנייה באחרונה מצדיע המדור הזה לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, שהפך לאי של שפיות בהנהגת המדינה הנוכחית. בפעם השנייה אני אומר כאן תודה לריבלין הממלכתי, שלא נבהל מדברי הנאצה כלפיו ואינו מצטרף אל התומכים במצית האש התורן, הזמר עמיר בניון.

אדוני הנשיא - הרוב השקט, המפוחד לצערי, איתך. הוא לא תומך בשיר ההסתה "אחמד אוהב ישראל". הוא גאה בך כמי שמתעקש לייצג את כל אזרחי המדינה. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין