לכבוד הנהלת "ישראל היום" ועובדי העיתון למחלקותיהם השונות, שלום רב.
עובדות ועובדים יקרים,
אנחנו גאים בכם ובעבודתכם המשובחת שהביאה להצלחת העיתון. "ישראל היום" הפך לעיתון הנקרא ביותר בישראל עם מיליוני אוהדים בעיקר בזכותכם ועל כך תודתנו העמוקה. לאחר שנים רבות שבהן השמיעה התקשורת הישראלית קול כמעט אחיד, הקמנו במה להשמעת קול אחר, אלטרנטיבי, הקול של הרוב בציבור היהודי שלא היה לו בית.
כל אדם הגון, גם אם אינו מסכים לדעתנו, היה צריך לברך על כך. הדמוקרטיה הישראלית רק מרוויחה מהרחבת שוק הדעות ומהוספת ערוצי תקשורת מתחרים. לא כך במקרה של "ישראל היום". מאז שקמנו, זכינו בקביעות למתקפות ארסיות משולחות רסן, עשירות בדמיון פרוע, שמטרתן אחת: דה־לגיטימציה שלנו ושל העיתון. גורמים שונים מתנגדים לנו; בראש כולם, מי שמוביל את המתקפות האלה מאחורי הקלעים הוא בעליו של "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, המתחרה הישיר שלנו, שנאלץ לראשונה להתמודד עם תחרות אמיתית.
במשך שנים שלט "ידיעות" בשוק התקשורת ותקופה מסוימת אף הוכרז מונופול. "ישראל היום" כירסם בכוחו והוריד אותו מעמדת הבכורה ומיכולתו לשלוט בנבחרי הציבור ובדעת הקהל. גם זו תרומה חשובה של "ישראל היום" לחופש הביטוי ולחופש הדיון הציבורי בישראל.
בניגוד לכללי השוק החופשי ובניגוד לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים, הועלתה הצעת חוק שנתפרה בדיוק לפי מידות העיתון שלנו. הובילו אותה אנשים הכפופים למרותו של נוני מוזס, והמבקשים להחזיר את ישראל למצב הקודם שבו "ידיעות" שלט באופן בלעדי בדיון הציבורי.
זה לא יקרה. לפנינו דרך ארוכה בכנסת, ויש לקוות שחברי הכנסת יתעשתו ולא ייתנו ידם לביזיון חוקי הכנסת באמצעות חוק שמטרתו אחת: סתימת פיות של רבים בציבור ש"ישראל היום" משמש להם פה.
בנוסף, שורה ארוכה של משפטנים בעלי שם הביעה את דעתה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר בחוק אנטי חוקתי הפוגע בחופש הביטוי, חופש הקניין וחופש העיסוק, נוסף על כך שהוא חוק "פרסונלי" שמקומו לא יכירנו בספר החוקים. משום כך, אנחנו משוכנעים שגם אם חלילה, החוק יעבור, הרי שבית המשפט העליון יבטל אותו.
בכל מקרה, המאבק נגדנו הוא אות כבוד לכולנו; הוא מצביע על כך שהצלחנו לשנות את הסדר התקשורתי הישן, ולכן קמים נגדנו. רצינו שתדעו שלא נחסוך שום מאמץ, גדול או קטן, כדי להילחם במתקפה הפחדנית עלינו.
מר אדלסון מבקש להפנות את תשומת לבכם להאשמות מופרכות שהוטחו לעברו, כאילו הוא דוגל בדעה שישראל לא צריכה להיות דמוקרטיה. קשקוש. זוהי דוגמה מושלמת להוצאת דברים מהקשרם. בכנס המועצה הישראלית־אמריקנית, השתתף מר אדלסון בדיון שעסק בשאלת הישרדותה של ישראל, ובאיום הדמוגרפי עליה. הרבה דוגמאות מההיסטוריה עלו במהלך הדיון; אגב כך, ובהומור, ציין מר אדלסון גם מה כתוב, או לא כתוב, בתנ"ך. את הנימה שבה נאמרו הדברים קשה להעביר בכתב; אבל מי שצופה בהקלטת הדיון מבין את ההקשר. מר אדלסון חי בדמוקרטיה, הוא מאמין בדמוקרטיה. חשוב לחזק את הדמוקרטיה הישראלית באמצעות כל מוסדותיה, וגם בתקשורת הישראלית. "ישראל היום" תורם לזה.
בניגוד לניסיונות לייאש אותנו, "ישראל היום" הגיע כדי להישאר לתמיד, והוא אינו תלוי בשום אדם אלא רק בציבור הקוראים בארץ ובעולם.
בשבוע האחרון זכינו לחיבוק אוהד מציבור כל כך רחב, והדבר חיזק אותנו עוד יותר בדרכנו ובהבנה שמאבקנו למען עיתונות חופשית נושא פרי.
איננו מתרגשים מהמתקפות עלינו; אנחנו משוכנעים שהן רק יחזקו אותנו.
ושוב, אנחנו מודים לכם/ן מעומק ליבנו על המאמצים הגדולים שהשקעתם במשך השנים למען הצלחת העיתון.
הצלחתכם היא הצלחתנו וביחד ננצח!
בברכה נאמנה, ד"ר מרים ושלדון אדלסון משפחת אדלסוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו