בזמן שישנתם

הפיגוע המחריד בשעת בוקר מוקדמת בחן את ערנות חברות החדשות. שתיים עמדו במשימה וקפצו לדום בלי למצמץ. חדשות 2 הביאו את סרטון חיסול המחבלים, חדשות 10 מיהרו לשלוף מיקרופון לח"כ אלי ישי שהגיע לזירה, ובערוץ הראשון - נימנמו. צופי הערוץ הציבורי יכלו להתענג על מחרוזת שירים ארץ־ישראלית, חומר טרי מהסבנטיז או מהאייטיז - לא הצלחתי לזהות לפי הפריזורה של ניסים גרמה. וזה נמשך. בעוד ניר דבורי כבר מתאר את האירוע לפרטי פרטים, וב־10 מכריזים על הפיגוע כ"טבח של ממש" ומזהירים מפני התמונות הקשות - בערוץ הממלכתי עדיין לא עלו לאוויר. פיגוע? איפה? אצלנו בירושלים? אז תגידו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

את הפיגור ניסו לסגור בהמשך אורי לוי וכתבי החדשות. כמה טוב שהתעוררתם. הדיווחים זרמו לאורך היום. רצועת האקטואליה הוקדשה לניתוח ולפרשנויות. הכתבים נפרסו במוקדים, המגישים העבירו את מקל השידור באולפנים. ל"מבט" כבר התייצבו כולם: אלירן לוי נשלח לג'בל מוכאבר, יאיר ויינרב דיווח ממשרד רה"מ, ורד פלמן קיבלה את משמרת בית הכנסת. חברת חדשות אינה נבחנת בשיגרה אלא ברגעי כאוס, משבר ומלחמה. חברת החדשות הממלכתית יודעת להתכונן לקראת אירועים ידועים מראש (קרי: בחירות), אבל אם היא מעוניינת להילחם ראש בראש עם היריבות הזריזות והמיומנות, היא חייבת להתחיל לעבוד מסביב לשעון. המכשיר הזה שמחתימים בו נוכחות? זה.

• • •

אמא'לה!

ילד אלים שלי, ערוץ 8, 23:00

במוסף "שישבת" האחרון פורסמה כתבה שעניינה נשים המתחרטות על שהפכו לאימהות. המרואיינות לכתבה לא היו צריכות לצפות בסרט התעודה "ילד אלים שלי" כדי לאשש את מה שהן כבר חשות: לצד שמחה ואושר ערטילאיים, ילד מביא לחיים גם הרבה תסכול, אשמה ובושה. יוצרים בריטים לקחו את סיפוריהן הכואבים של שלוש אימהות ורקחו מהן סרטון אזהרה. איך מה שמתחיל ב"זוזי" וב"עופי" מתובל עם קצת "אני שונא אותך", עלול להפוך לניסיון רצח. לא פחות.

אומת התופעות הביזאריות מייצרת סרטי תעודה שטחיים חדשות לבקרים, ואולם דווקא מהסרט הזה יש מה לקחת. אלימות במשפחה היא תופעה שעדיין יש המסרבים להכיר בקיומה, וגיבורות הסרט מתארות בכנות מצמררת את הקושי להתמודד עם הילד אלים הפרטי שלהן. שלושה סיפורים קיצוניים הובאו בסרט, שכלל גם ראיונות עם האימהות ("אני לא רוצה לפחד ממנו, אני רוצה לאהוב אותו", "אני חושבת שהוא העונש שלי") ועם הילדים. החוט המקשר בין הראיונות היה אוסף סצנות אלימות מזעזעות שתועדו בסמארטפונים. אחד מגיבורי הסרט הגדיל ותיאר את יכולותיו, שהופגנו גם בביה"ס: שבירת כף ידה של מורה אחת וניתוק רשתית של מורה אחרת. יחי משרד החינוך הבריטי.

המומחית היחידה שהתראיינה בסרט הסבירה על חשיבות הצבת גבולות (אחת האימהות טענה שבן ה־7 שלה פשוט לא נרדם לפני 23:00. אהה) וביקשה מהאימהות לתרגל התנהגות אחרת. למשל, לא לאפשר לילדיהן למשוך בשיערן ולהחטיף להן בוקסים. לא כל המקרים הגיעו לפתרון, אבל מגמת השיפור היתה ברורה. על אף הפשטנות שבה הוצגו המקרים, זהו סרט פוקח עיניים, היכול לשמש מחנכים ואנשי מקצוע. תמיד אומרים שהאלימות מתחילה בבית. לצפות בה, בהתרחשותה, שווה יותר מאלף מאמרים.