לא בטוח שמומלץ לאישה שבילתה לפני חמישה חודשים בחדר לידה אמיתי לכתוב על "בייבי בום". השפעת ההורמונים טרם פגה לגמרי, ולהוכחה, מספיקה לי פרסומת אחת לתחליב חלב כדי להתמוטט על הספה שטופת דמעות. ובכל זאת, חרף התפרים, השינה הטרופה וערימות הכביסה המחכות ליד אוהבת, ניסיתי את כוחי בריאליטי הלידות של ערוץ 10. זה לקח בדיוק חמש דקות, והבכי הגיע. אומרים שעד בת המצווה שלה זה יעבור. אעדכן.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אז בדקה השישית כבר ניגבתי את העיניים. הילה סיימה ללדת את ביתה, אמא שלה נכחה בחדר הלידה (את רואה אמא, מה חסכתי ממך? תגידי תודה. ותבואי לבייביסיטר השבוע). בשלוש הלידות הבאות בבכורת העונה השנייה - הלידות של אנה, גנית ויעל - הבכי חזר על עצמו. הן בכו, הבעלים שלהן בכו, אני בכיתי, ומקורב שחלף בסלון שאל מה קורה איתי. אז אולי הורמונים הם תירוץ, ואולי כדאי לצרף ל"בייבי-בום" אזהרת צפייה: הסידרה אינה מומלצת לנשים שילדו, עומדות ללדת בקרוב, או מתכוונות ללדת אי פעם. כלומר, כדי ליהנות מ"בייבי-בום" מוטב להיות גבר. אבל מי בא ליהנות? הרי בחרנו להתרבות.
אי אפשר לא להתרגש מ"בייבי בום". ההצלחה הגדולה של ערוץ 10 הגיעה מכיוון לא צפוי, ועם זאת צפוי ביותר: טלוויזיה חודרנית, מציצנית, ומעוררת הזדהות. כל צופה בעלת רחם תתכווץ למראה הנשים הכורעות ללדת - אם עברת כבר את ה"חוויה", ואם טרם - כל צופה בעל לב יחוש את העוצמה שברגעים האלו. הניסיון לייצר דרמות פיקטיביות בשלל דוקו־ריאליטי זבליים מתגמד למול הדרמה הגדולה מכולן, חיים חדשים שמגיעים לעולם. פתאום, הקלישאות נאלמות. "אמא זו אמא", נטענת משמעות. "לא הייתי עושה את זה בלעדייך", נשמעת רומנטית ולא קיטשית. על רקע הפסקול הישראלי מכולם - שלמה ארצי, מירי מסיקה, בועז שרעבי ואריק אינשטיין: בקרוב בחדרי הלידה הסמוכים לבתיכם - מגיחים אזרחים טריים.
אך גם בעונתה השניה "בייבי בום" אינה חפה מטעויות. הקריינות הפומפוזית, המלווה את הפתיחה, מיותרת לחלוטין. אפשר היה לתווך אחרת את הצופים לתוך מחלקת היולדות של בית החולים בילינסון. הבחירה להמשיך ללוות דמויות קבועות, למשל פרופ' יריב יוגב, באה על חשבון דמויות לא פחות מסקרנות, כגון האחיות והמיילדות (המיילד איציק מגיע בפרקים הבאים, כך שיש למה לצפות). ההתמקדות בזוגות "צבעוניים" עלולה אף היא לעלות ביוקר. כדי לחדש, לגוון ולעורר ריגוש יגיעו העונה זוגות "מיוחדים" האהובים על מלהקים. בבכורה היו אלו גנית ויוסף, זוג עובדי תברואה, שביניהם פער גילים משמעותי. זוג וורבלי, פתוח ובעל הומור, שיכול היה למצוא את עצמו בכל ריאליטי. הופעתם דווקא ב"בייבי בום" מבשרת על התרחקות מנושא הלידה לטובת בידור. כאילו שהלידה לא מספיק מפעימה ודרמטית, תעמיסו עוד. לא חבל?
"בייבי בום" במיטבה ברגעיה הכנים: בקונפליקטים האוניברסליים, האנושיים, המיינסטרימיים - אותן דילמות יומיומיות והרות גורל: האם להכניס את אמא לחדר הלידה או להסתפק בנוכחות הבעל (או במקרה של יעל ואבי: האם להכניס פמליה שלמה)? האם לחכות ללידה טבעית או ללכת על ניתוח בשל טראומה בלידה קודמת? כן או לא פיטוצין? (הו, האימה, האימה). דילמה אחת שכבר באה על פתרונה היא האם מצלמות בחדר לידה הן לגיטימיות. החשיפה הפכה לנורמה, ומי שלא יצולם מרגע לידתו יהפוך בקרוב לחריג. אף אחד מגיבורי "בייבי בום" לא יהפוך לכוכב (מלבד פרופ' יוגב). אנסה לזכור זאת ללידה הבאה: בלי 40 מצלמות, מיילדת ואפידורל אני לא יולדת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו