חצי אמת, אומר פתגם ישן, גרוע משקר. אמש הופיעה שרת המשפטים ציפי לבני ב"פגוש את העיתונות", וסיפרה לרינה מצליח, שבשעתו הוגשה מטעמה תלונה למבקר המדינה, בטענה ש"ישראל היום" הוא תעמולת בחירות. "אבל זה לא צלח", אמרה לבני.
מה זה "לא צלח"? לבני לא אמרה. אבל העובדה היא, שלא יצא מהתלונה כלום. על הפרט הזה לבני דילגה באלגנטיות. לדעת לבני, רצוי שהצופה לא יידע את השורה התחתונה.
כך סיפקה לבני עצמה את הסיבה למה צריך עיתון שלא מוצא חן בעיניה.
ואגב כך היא בעצם אמרה גם שמדובר ב"חוק עוקף מבקר המדינה".
באותו ראיון אמש אמרה לבני כי "ישראל היום" משרת אג'נדה ש"מאוד בעייתית לעתידה של מדינת ישראל". לבני, דמוקרטית דגולה, פסקה שזכות הדיבור צריכה להינתן רק למי שחושב כמותה. ומה עם מי שחושב שהאג'נדה של לבני מסוכנת? האם מותר לו לסתום גם לה את הפה?
"אני מנצלת את תפקידי כשרת המשפטים כדי למנוע פגיעה בדמוקרטיה", אמרה לבני כמה דקות קודם לכן, בעניין אחר. כלומר, כדי למנוע פגיעה בדמוקרטיה, היא תסתום את הפה למי שהאג'נדה שלו לא מוצאת חן בעיניה.
ג'ורג' אורוול קרא לזה "ניוספיק".
* * *
"ישראל היום" מעסיק כיום אלפיים (2,000) עובדים, ומפרנס אלפיים משפחות. הביטו בעיניהם של השרים שרוצים לשלוח אלפיים איש הביתה - רק כדי להחזיר את המונופול של "ידיעות אחרונות". כן, קל לשכוח - אבל עד ש"ישראל היום" הופיע בשוק, "ידיעות אחרונות" היה מונופול. אף אחד לא נתן לו פייט.
כמה פוליטיקאים רוצים לחזור לימים הנעימים ההם, שבהם נוני מוזס היה שליט יחיד.
הנה פרט שאולי לא ידעתם: "ישראל היום" מעסיק כיום כמה מאות בעלי מוגבלויות - בכמות כזו שאין עוד אף חברה ישראלית שמתקרבת אליה (שלא לדבר על כלי תקשורת). אנחנו נוהגים כך כי זו לטעמנו בין היתר המשמעות של להיות ישראלים. העובדים הללו הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, עובדי "ישראל היום" - אלה שהתומכים בחוק לסתימת פיות משתוקקים לראותם מובטלים, חיים מהביטוח הלאומי. אלה שכל חטאם הוא העובדה שהם עושים כלי תקשורת מצליח, את העיתון שהישראלים הכי אוהבים.
החוק לסתימת פיות, המכוון להביא לחיסול העיתון שאתם מחזיקים כעת, יעלה היום בוועדת השרים. בסופו של דבר החוק הזה לא יעבור - אבל זה לא משנה לעצם הדיון, מכיוון שמדובר בהצעת חוק שדגל שחור מתנוסס מעליה, חוק שעל פי דעתם של מומחים למשפט חוקתי, דינו להיפסל בבג"ץ, אם יגיע לשלב ההוא.
אם לא די בכך, זו הצעת חוק שמתנקשת במאבק בהתייקרות: מיליון וחצי ישראלים קוראים עיתון חינם, וכנראה מאוד מרוצים מכך - וכעת באה שורה של אינטרסנטים ואומרת להם: מעכשיו - שלמו. לנוני מוזס.
הנה אנחנו, המחוקקים, הולכים לגרום לכם להעשיר את הטייקון.
* * *
עובדה, עיתוני חינם קיימים כיום בכל מדינות המערב. ליתר דיוק, אין אפילו דמוקרטיה אחת בלי לפחות שני עיתוני חינם. בחלק מהמדינות הם הפכו לעיתונים הנפוצים ביותר. יש מדינות שבהם שניים, ואפילו שלושת העיתונים הנפוצים ביותר - הם עיתונים חינם.
ובכל המדינות הללו לא מחוקקים חוק האוסר קיום עיתונים.
אם לא די בכך, יש כבר כמה דוגמאות לעיתונים שהיו בתשלום, הפכו לעיתוני חינם - ובכך הצילו את עצמם מהפסדים. עובדה: המודל החינמי הוא המודל שהצליח בעולם, המשך ישיר לאינטרנט.
גם בארץ יש עיתוני חינם, חוץ מ"ישראל היום". אבל החוק נוסח כך שיהיה מכוון רק נגד "ישראל היום". זהו חוק אישי. פרסונלי.
לבני טוענת שאנחנו "פאמפלט". נניח. אז היא רוצה לאסור גם את חלוקת עיתוני החינם האחרים - ממקומונים ועד עלוני בתי־הכנסת?
"ישראל היום" מעולם לא לקח אגורה מהמדינה. הוא תומך בשלטון החוק ובשמירת החוק - להבדיל מ"ידיעות אחרונות", שהפך את עצמו לביטאונם של עבריינים מורשעים. יש מי שרוצים להחזיר את המונופול לנציג העבריינים המורשעים. את ההתבזות הזו צריך לעצור.
איחוד כוחות בצמרת ש"ס?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
