כשתלמיד פוגש מורה

ז'וזה מוריניו ולואי ואן חאל, שייפגשו היום, הם יצרני כותרות מסיבות הפוכות לחלוטין. ההולנדי כי הוא תמיד אומר את האמת - כלומר, הוא חסר נימוסים בסיסיים, והפורטוגלי כי הוא אומר בדיוק את מה שמתאים לו להגיד לנוכח המשחק הקרוב. אין לו שום בעיה לדבר על כדורגל התקפי אחרי משחק שבו הציב עשרה שחקנים ברחבת החמש מהדקה השביעית.

הגישה הזו התבטאה יפה בראיונות טרום המשחק בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי. כשוואן חאל נשאל על ההשפעה שלו על מוריניו, הוא ענה בנדיבות: "הוא הפך למיוחד בזכות עצמו", בעוד מוריניו אמר: "הוא יריב ואתם לא מצפים שאשב ואשבח אותו פה חצי שעה?"

מוריניו נחשב במידה מסוימת לתלמידו של ואן חאל בגלל התקופה שבה עבד תחתיו בברצלונה. אם האחרון מפורסם בכישרונות שגילה - קלרס סידורף, צ'אבי, אינייסטה, תומאס מולר ועוד, מה תאמרו על כך שהיה הראשון להאמין במתורגמן צעיר בצוות שלו כפוטנציאל אימון והקדיש לו שעות ארוכות של הוראה בענייני טקטיקה ושיטות אימון. הוא "שילם" במשהו על האמונה הזו כשהפסיד את המשחק היחיד ביניהם עד היום - גמר האלופות של 2010, שבו אינטר גברה על באיירן מינכן.

תלמיד מבריק באמת הוא לא מי שלומד ומפנים, ומוריניו הוא אכן לא ממשיך דרכו של ואן חאל ולא משחק את הכדורגל שלו. המאמן התחנך בברצלונה, האוניברסיטה הגבוהה של השליטה בכדור, והפך למפקפק הגדול ביותר בגישה.

זה לא הפער המקצועי היחיד בין השניים: מוריניו הוא ה"פרגמטיסט", מי שמשפר קבוצות במהירות שיא, בין השאר בגלל יכולתו לשפר גם את השחקן הבודד הוותיק. ססק פברגאס, למשל, מעולם לא נראה מדויק יותר במשחקו. ואן חאל הוא ה"אידיאליסט", מאמין במהפכות שלמות - וקבוצותיו נוטות לשלם שכר לימוד גדול לפני שהן מתחברות.

בינתיים צ'לסי דורסת את הליגה. קבוצותיו של מוריניו נמצאות בשיאן בשנתו השנייה. יונייטד נראתה טוב רק בסיטואציה אחת - כשקבוצות נתנו לה כבוד באולד טראפורד ואנחל די מאריה קיבל שטחים וחופש פעולה. הארגטינאי הוא מי שמוריניו קנה מבנפיקה ומאלמוניות יחסית הפך אותו לשחקן המשחקים הגדולים האולטימטיבי. אז אולי גם מוריניו ישלם על כך שגילה גאון כדורגל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות