נחיה ונאבחן

אתמול פירסם משרד החינוך את דירוג שיעורי הזכאות לבגרות לפי יישובים. בתזמון קוסמי, שודר אמש סרטה התיעודי של שרון כידון על תופעת האבחונים. כידון ביקשה לברר אם ילדי ישראל סובלים מהפרעת קשב קולקטיבית או מליקוי למידה ויראלי, היכולים אולי לתרץ את ההקלות הרבות שלהן זוכים המאובחנים. כידון ראיינה עשרות מומחים, אנשי חינוך, הורים ותלמידים, והביאה גם הצצה למשנתה החינוכית של שרה נתניהו, פסיכולוגית ילדים במקצועה. חלקו הראשון של הסרט, שעסק ב"תרמית אבחוני הלקויות", היה משמעותית פחות טוב מחלקו השני, שהתמקד בהפרעת קשב ובטיפול בה. "לא כל מה שמפריע לקשב הוא הפרעת קשב", הסביר רופא את הבעיה. ספר את זה לשבעת החלונות שפתוחים לי כרגע במחשב.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כידון יצאה למה שנראה בתחילה כמו מסע הפחדה. היא חשפה באמצעות שימוש במצלמה נסתרת כי מאבחנות פרטיות גובות אלפי שקלים תמורת הקלות נרחבות לתלמידים בבחינות (עם שימוש רחב באילוסטרציות, הצללות ועיוותי קול מעוררי היסטריה). בהמשך מצאה כידון עוול אמיתי המתרחש בבתי הספר: חוסר היכולת של מורים להתמודד עם תלמידים הסובלים מהפרעות קשב. "אנחנו לא קיבלנו כלים להתמודד עם כיתה הטרוגנית... את מוצאת את עצמך שאת צריכה לעניין אותם כמו איזה לוליינית קרקס", תיארה מורה את המצב לאשורו בכיתות. כידון שוחחה עם נתניהו, המצדדת בריטלין בתנאי שנוירולוג יאשר, אספה תגובות מתלמידים ובחנה גם את נושא העלויות. ילדה נבונה וחמודה אחת בת 9 גנבה את הפוקוס, כשאובחנה מול המצלמות כבריאה לחלוטין. ברכות, המשיכי כך. חברות כנסת הבטיחו להיאבק, הורים הבטיחו להילחם עבור ילדיהם, ילדיהם הבטיחו שהם ימשיכו לשנוא את בית הספר, ובסוף הבטיח מישהו לתקן את מה שמקולקל. "משרד החינוך נמצא בעיצומו של תהליך", אמרה נציגת משרד החינוך. נחיה ונאבחן.

• • •

אמנות או נמות

ג'וליארד, ערוץ 8, 21:00

הצצה אל כיתות הלימוד בבית הספר ג'וליארד בניו יורק מגלה בדיוק מה שחשבתם: צעירים כישרוניים מכל העולם יוצרים אמנות בין כותלי בית הספר. הריקודים מהפנטים, המוסיקה משובחת, השירה מענגת. בלי ציניות. סידרת התעודה הצרפתית של ארטה עוקבת אחרי כמה תלמידים בולטים בבית הספר, אך מי שיוצאת הכי מושכת מפרק הבכורה היא דווקא תלמידה שלא מן המניין, העיר ניו יורק, שמזמן לא נראתה כל כך מושכת וסקסית כמו בסידרה.

הגירסה הצרפתית של "תהילה" מביאה נקודת מבט זרה על מוסד אמריקני מפואר. התלמידים שהתקבלו, אחוז זעיר מן הפונים, הם הקרם דה לה קרם של יוצרי העתיד. אולי. אפילו הם יודעים שיש סיכוי טוב שפליטי טראש־ריאליטי יאיישו הרבה לפניהם כתבות מגזין עתירות מלל. הסידרה מעלה שאלות על אודות אינטליגנציה יצירתית וטיפוחה. האם דרכה של איימי צ'ואה ("המנון הקרב של אמא נמרה") היא הדרך לייצר עילויים (בתה של צ'ואה ניגנה בגיל 7 יצירות מורכבות בפסנתר), או שמשמעת והרגלי עבודה נוקשים יכחידו כישרון טבעי? "ג'וליארד" אינה עונה על שאלה מסקרנת זו. היא מתרכזת בהווה שכולו מסיבות והנאה סביב השעון (וגם עבודה קשה, אבל כיף! כיף!). סרט יח"צ הוא אמצעי לגיטימי לגיוס תרומות, עבור הצופים היה עדיף אילו "ג'וליארד" היה מתמקד בצעדיהם הראשונים של הגיבורים: באודישנים, בדחיות, בעבודה ב"וולמארט".