יורדי המילקי: בחזרה אל סיר הבשר הגרמני

יורדים הם עריקים. במילון השמרני שלי משנים עברו הם מה שיצחק רבין כינה פעם "נפולת של נמושות". רק שהם כבר לא מעטים, וחלק מהם אינם נמושות אלא פרי הבוסר של החינוך ל"מיצוי עצמי" שהפך למצפן בבית הספר במקום המחויבות לקהילה, לציבור, לכלל.

הם נטשו מאחור אם ואב, אחות ואח. הסתלקו מן הפלא חסר התקדים של שיבת עם לארצו, מן המלחמה הגדולה על הגבולות והשלום והמשפט והחינוך ותחיית השפה העברית והצדק הסוציאלי. 

לקראת חג הסוכות פירסמה קבוצה של יורדים בברלין כי תואם־המילקי בבירת גרמניה זול מאשר בארץ. בלי שהתכוונו לכך בחרו בתאריך ראוי. המגורים תחת הסכך היו זמניים, תוך כדי תנועה בדרך הארוכה במדבר. לא מעטים מן היושבים בסוכה נהגו כיורדים, והכריזו כי "ניתנה ראש ונשובה מצרימה".

זו היתה ההתמודדות שלא פסה מן העולם בין לוחות הברית לבין סיר הבשר. רק שב־2014 סיר הבשר הוא מילקי בברלין. עמירם וגיורא ועוזי הלכו לרעות בשדות זרים, וילדיהם ידברו "הוך דויטש" במקום עברית, ואת ה"ביחד" של מולדתם הם ימירו בהתמודדות עם האנטישמיות האיסלאמית ההולכת ומתפשטת בעזות מצח בכל רחבי אירופה.

התופעה מחליאה, מרתיעה. אך אודה (ואבוש) כי לא הבאתי את עצמי לעסוק בה בהרחבה, ואף שהיא מגונה בעיניי מאוד אין זה תפקידי להתריע מפני נדידת העמים האיסלאמית לאירופה. לכל היותר לנוד לעמי היבשת המקוריים, שלא הבחינו בסכנה הנשקפת להם מפתיחת השערים למהגרים מהאיסלאם. 2014 אינה 1938. שום אוניית פליטים יהודית אינה צריכה עוד לנוע בין נמלי העולם, ולחזור בידיים ריקות לעגינה בגרמניה הנאצית. בנמלי אשדוד וחיפה ממתינים להם עם תזמורת.

חזי שטרנליכט כתב כאן מאמר חשוב על הישראלים המכוערים בברלין, אבל בעניין אחד אין בינינו הסכמה. למרות שחטאו והפנו לנו עורף וסיכנו בכך את קיומה של ישראל בכלל וכמדינת יהודים בפרט - כאשר יבקשו לחזור ולחבור אלינו נקבלם בזרועות פתוחות, כבן שתעה, כאח שטעה. לא מתוך תפיסה סלחנית נוצרית אלא מן השורש היהודי של קיומנו.

אך חטא הירידה מהארץ נותר חטא כבד, והוא מתעצם עם כל יום שחולף עליהם שם בברלין ובשאר ערי העולם. כל עוד לא שבו לארץ להטות כתף במפעל ההצלה של העם היהודי, שאין כמותו בתולדות אנוש, אין מחילה לדור שחזר אל סיר הבשר, אל המילקי מתוצרת גרמניה.

השלימזל

הלב יוצא לברק אובאמה. מסכן, ממש כך. כל מה שנגע בו במזרח התיכון הפך לכישלון מהדהד. הרשימה ארוכה: נאום החנופה לאיסלאם בקהיר; הבגידה בחוסני מובארק; ההתחייבות הכוזבת להפיל את משטרו של בשאר אסד; החבירה לשלטון האחים המוסלמים במצרים עד כדי התנגדות לעליית הנשיא אל־פתאח א־סיסי; ועתה המתקפה מעוררת החמלה (והזעם) על הטרור של דאעש. נשיא אומלל, לא מבחין בין ימינו לשמאלו. 

התנהלותו כה מביכה, שאפילו בכיריו בדימוס אינם ממתינים לסיום תקופת הצינון ותוקפים אותו במהלך כהונתו בחריפות חסרת תקדים, כאילו שהם חיים בישראל. בפועל עדיף שלא היה מכריז על חיסול דאעש מאשר מצהיר על מלחמה ב"סרטן" ואינו נוקף אצבע. אולי זרת בלבד.

ככה לא בונים חומה ולא מביסים טרור חסר תקדים, ותמיד יימצאו מגלגלי עיניים לשמיים שיסבירו כי המערב אשם. הוא אשם, אבל לא מפני שהכריז מלחמה בטרור אלא מפני שלא יצא אליה בנחישות.

נחוצה הפצצה מאסיבית, סיטונית, בלתי פוסקת, תוך הפעלת כוחות קרקעיים כדי לגרש את דאעש מעל פני האדמה. אבל מי יעשה כן? אובאמה? הרי הוא מטה אוזן לארגונים הזויים התוהים בקול רם שמא אינו מכבד את החוק הבינלאומי וכללי המלחמה מפני שהורג יותר מדי טרוריסטים, לטעמם.

עולם המבקש הצלה לעצמו מהטירוף של דאעש חייב להפוך את האזורים המוחזקים על ידיו לשכונת סג'עייה חדשה. לקרוא לכולם להימלט ("הקש בגג", עזה 2014) - ולהפציץ במלוא העוצמה, ולאחר מכן לשגר כוחות רגליים.

אם לא כן - המצב לא יחזור אפילו לקדמותו. להפך, הוא יורע מפני שמיליוני מוסלמים ינהרו לדאעש. עריפת הראשים תיהפך סמל לניצחון דתם. בסופו של דבר, אם המערב לא ירצה לכרוע ברך - הוא ייאלץ להפעיל את העוצמות שנדר להוציא מכלל שימוש מטעמים הומניים. זה מה שקורה למי שמרחם על אכזרים. בסופו של יום הוא נאלץ לנהוג כאכזר מן האכזרים כדי לגונן על זכותו הטבעית לחיים.

שחיקת חוקי המלחמה

חוקי המלחמה המודרניים נכתבו בהדרגה בעשרות השנים שלאחר הטבח האנושי בתקופת הנאציזם. כמו פרנסיס פוקויאמה החביב, שכתב את "קץ ההיסטוריה" עם תקווה לכינון ליברליזם דמוקרטי ברחבי העולם - כך גם חוקי המלחמה, שביקשו לאמוד ולהגביל כמה פגזים מותר לירות ולאיזה כיוון. הם התבססו על ההנחה כי מדינות נורמליות יקפידו על הכללים.

רק שכל בעלי הרצון הטוב לא יכלו לצפות את נחילי הטרוריסטים הרצחניים, הגרועים מכל ממשלה מרשעת. חמאס יורה ללא הבחנה לעבר אזרחי תל אביב ואיש אינו פוצה פה ומצפצף; ואילו ישראל נוקשת בכל דלת בטרם תופצץ - ומאשימים אותה בפשעי מלחמה.

בכל זאת העולם יחזה בשנים הבאות בשחיקה בלתי נמנעת של חוקי המלחמה, שראוי כבר לכנותם "כללי פוקויאמה" בשל תמימותם. כוונתם טובה, אבל אי אפשר להילחם בטרוריסטים בצ'צ'ניה אלא כפי שוולדימיר פוטין עשה זאת - בניגוד לחוקי המלחמה. גם לא בחמאס בעזה ובדאעש בתחומי סוריה ועיראק.

חוקים בינלאומיים, שניזונים מחזון על עולם שכולו טוב, הם אכן מכשיר יעיל לצמצום הסבל, אבל אין ברירה אלא להגבילם למצבי מלחמה בין מדינות תקינות. הטרור מחוץ לתחום. נגדו יש לנהל מלחמת חורמה בלבד.

לפני שנים רבות - במהלך שיחה שהקשרה נשכח ממני - העיר הרב עובדיה יוסף כי בדור הנוכחי אין עמלק וחובת המלחמה עד חורמה אינה מופעלת כנגד איש. אולי המציאות השתנתה, אפשר כי דאעש הוא עמלק. לא נלחמים בו עם כללי בית הדין בהאג אלא ברוח שלימד שמואל את שאול ביחסו לאגג מלך עמלק.   

"זה לא כלום", יותר מדי

בממשלת שבדיה מכהנים שרים פעילים נגד ישראל. אחד גורש מכאן. אחר היה על סיפון המרמרה של טורקיה. דברי ראש הממשלה סטפן לופבן משקפים את מדיניותו, לא הריכוך הממותן. למדנו להרגיע את עצמנו ש"זה לא כלום".

בלונדון מכהנת ממשלה אוהדת לישראל, אבל בפרלמנט רוצים לדון בהכרה בפלשתין. זו הצהרה, לא עניין מעשי. למדנו להרגיע ש"זה לא כלום".

בוושינגטון הפך הדו־קרב המילולי עם בנימין נתניהו לדבר יום ביומו. שוב נרגענו כי "זה לא כלום".

על רקע זה הצהרה של 160 אנתרופולוגים שיחרימו כל דבר ישראלי בוודאי נתקלת ברגיעה העצמית כי "זה לא כלום". נכון, זה עדיין לא כלום, אבל התחלה בעייתית. חשרת עבים, והממשלה בירושלים אינה רואה כי בעוד זמן ירד המבול. 

יש לה סמכות מלאה לנהל מדיניות כפי הבנתה. אבל לכל אזרח יש גם זכות להעמידה על משמעות העננים השחורים. גם להפציר בה שלא תיקלע לבדידות בינלאומית ולא תאמר "אחריי המבול".

במדיניות הבינלאומית כמו בכביש - "אל תהיה צודק, היה חכם". אולי בנוסח יותר מרוכך - "במדיניות אל תהיה רק צודק, היה גם חכם".  

מצא את מקומו

למה רגשו גויים וישראלים מהתייצבותו של עופר עיני לצד ההנהלה ומול העובדים בדיסקונט? הוא חצה קווים? נטש עובדים? עד לא מכבר היה להם לפה ולנציג, והנה יריבם? נדרשה תקופת צינון במעבר מראש הפירמידה של ההסתדרות לכסף הטוב של הנהלת דיסקונט?

הקצף יצא על הצעד הלא נכון. התהייה והתמיהה והמחאה איחרו את המועד. צריך היה לתמוה בעבר הרחוק על מינויו ליושב ראש ההסתדרות. לנציג הבכיר של עובדי ישראל. למי שבידו הופקד כוח רב לבחוש במפלגת העבודה וגם ביריבותיה.

האיש הזה בראש ההסתדרות? לעג לעובדים. לעג לערכי תנועת העבודה. עכשיו זה דווקא בסדר. הוא הגיע למקום שהיה ראוי לו עוד לפני שעשה סיבוב בוועד הפועל.

נתן, לא ייקח

שלוש פעמים נעו אמות הספים במהלך משפט הולילנד. היה רעש אדמה כאשר שולה זקן התמוטטה וסיימה בעיסקת טיעון; והיתה תדהמה כאשר ד"ר יוסי אולמרט חזר בו מההודאה כי קיבל הון עתק מעד המדינה שמואל דכנר; והיתה מבוכה כאשר נציב שירות המדינה בדימוס ומי שעמד בראש רשות השידור אברהם נתן התכחש לעדותו במשטרה שלפיה ראה במו עיניו את ההמחאה מדכנר ליוסי אולמרט.

השופט דוד רוזן כתב עליו בפסק דינו דברים חמורים מאין כמותם. "עדות קודרת", ציין והסביר כי נתן לא נתן לעובדות שעלו בחקירתו במשטרה להגיע לבית המשפט.

כיצד נוכח דברים כאלה אין לנתן רתיעה מלהציג את עצמו כמועמד לראשות חברת "חוצה ישראל"? וכיצד השר ישראל כץ אינו מתבייש יחד עם אורי יוגב להעדיפו על מועמדים סבירים אחרים, שישה במספר? וכיצד מרשה לעצמה הוועדה המאשרת בראשות השופט בדימוס שלום ברנר להודיע בדיעבד כי עובדות חמורות אלה לא היו בפניה כאשר תמכה בנתן?

מי זקוק לה אם אינה בודקת בזמן אמת? ואם אינה מבקשת מידע? והרי הידיעות על עדותו הנפסדת של נתן היו ברשות הרבים. פורסמו בעיתונות פעם אחר פעם.

נתן לא יעמוד בראש חוצה ישראל. שכן התקשורת היתה ערנית. אם כץ ויוגב וברנר יתעקשו לממש את המינוי - הם ייאלצו להכיר את אולם הדיונים של בג"ץ. הם אינם כה אמיצים. נתן יינטש. לפחות צעד זה ייעשה על ידי כץ ויוגב כראוי.

 מכה להון השחור

שתי בשורות בכפיפה אחת. מייד לאחר חג הסוכות תתכנס הממשלה ותקבל שתי החלטות חשובות. גם ביצוע? קודם החלטה. אחר כך נחכה ונראה.

•  הממשלה תבטל כמעט כליל את המזומנים. כל אדם יקבל כרטיס מגנטי וישלם רק באמצעותו. זו מכה רצינית להון השחור.

במה מדובר? טייקונים, בעלי מלאכה וסוחרים מזדמנים מזרימים למשק יותר מ־200 מיליארד שקלים שחורים בשנה. הם לא עובדים עם מס הכנסה. המעמסה נופלת בעיקר על השכירים.

אילו העבריינים היו משלמים מע"מ בלבד - הם היו מכניסים לקופת המדינה כ־40 מיליארד שקלים. בתוספת מס הכנסה, הסכום שיתקבל יספיק לצייד כל חייל בנמ"ר פרטי לעצמו, כל ישיש במיטת זהב במחלקה ולא במסדרון בית החולים, כל תלמיד בפטור מדמי לימוד מגן הילדים עד לסיום האוניברסיטה.

החלטת הממשלה נוטלת סיכון. היא חוששת כי אנשים לא יתרגלו לכסף מגנטי. לפיכך יתירו עסקאות של עד 5,000 שקלים. זה חור הקורא לגנב. מפני שרמאים יפצלו עיסקה ב־20 אלף לארבעה חלקים, כל אחד בסכום של כ־5,000. לכן גם ההיתר לסחור במזומנים ב־5,000 שקלים צריך להיות מוגבל בזמן.

ואולי אזרחים שומרי חוק יקבלו גם החזר מס.

• הממשלה תאשר את חוק הגיור. הוא צנוע. צנום. מזערי. אבל משהו. סמכות הגיור תוענק לרבני הערים. הסבל של מתגיירות ומתגיירים יקוצר. גם העלבון.

אך בבית היהודי לא הכל רוצים לסמוך על רבני הערים. יש מחלוקת פנימית. נפתלי בנט מעוניין להפוך את המפלגה מדתית־חרדית לדתית־מסורתית. האגף של אורי אריאל אינו נלהב. לפי שעה יש סיכוי שהבית היהודי יתעשת ויתמוך בהצעת החוק.

על חוק הגיור ושכמותו נאמר כי אינו מספיק ואולי במשהו רע, אבל בנסיבות הקיימות אין טוב ממנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו