"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שואו מי דה מאני

חוזה הטלוויזיה החדש שנחתם באן.בי.אי יכניס לקבוצות 2.7 מיליארד דולר במקום 930 מיליון דולר, והסכומים רק יעלו

,עודכן
לברון ג'יימס בשואו מסוג אחר // צילום: GettyImages // לברון ג'יימס בשואו מסוג אחר

לברון ג'יימס הפגין זיכרון היסטורי יוצא דופן לסופר סטאר מודרני כששיבח דווקא את דיוויד סטרן, שעזב את משרד הקומישינר של האן.בי.אי לפני קצת יותר מחצי שנה והשאיר אחריו קרקע משובחת במיוחד, על חוזה הטלוויזיה החדש של הליגה.

החוזה החדש הוא דרמה גדולה: 2.7 מיליארד דולר לעונה משלשים את סכום החוזה הקודם, שעמד על כ־930 מיליון דולר. בניגוד לפוטבול, למשל, שם יש חוזה טלוויזיה אחד (כיום הוא עומד על 5 מיליארד דולר לשנה) - לקבוצות יש גם את החוזה המקומי שלהן.

חוזה דמיוני? מוגזם? הביאו בחשבון את הדבר הבא. זה חוזה הטלוויזיה אולי האחרון שבו שחקנים כמו גוגל ואפל לא השתתפו במשחק. העתיד מאוד ורוד והמון ירוק.

בתקשורת האמריקנית דנים בכמה השלכות אפשריות. בעיקר משום שחלק גדול מהכסף הזה - בערך מחצית התוספת, אמור להגיע לשחקנים שב־2017 יחתמו על חוזה עבודה חדש.

השאלה היא - איך יחולק השלל?

אפשרות אחת היא של ביטול חוזה המקסימום, כך ששחקנים כמו קווין דוראנט או אנטוני דיוויס יכולים לדמיין לעצמם חוזה דומה לזה של כמה מכוכבי הבייסבול - חוזים של יותר מ־200 מיליון דולר לעשר שנים.

זה מה שאנשים כמו לברון ג'יימס רוצים והחוזה הנוכחי הקצר שלו בקליבלנד ממחיש זאת. אולי אפילו קובי בראיינט ימשוך עוד כמה עונות עד אזור שיא הנקודות של ג'באר?

אפשרות אחרת היא תקרת שכר קשיחה. במצב כמו בפוטבול, שבו הכנסות הטלוויזיה מגמדות את ההכנסות מהאיצטדיון, אפשר יהיה להפסיק לדבר על "קבוצות של שווקים גדולים".

לכולם אמור להיות מספיק כסף כדי להתמודד, למרות ששוויוניות מוחלטת אין - כי הכנסות הטלוויזיה המקומיות בלוס אנג'לס ובניו יורק הן עדיין ברמה אחרת.

המאבק על הכסף הזה, כמו תמיד, יהיה לא רק בין הבעלים לשחקנים - כי פחות או יותר מוסכם שהשחקנים יקבלו בין 50 ל־55 אחוזים מסך ההכנסות, אלא גם בין שחקנים בכירים לבינוניים.

שכר הוא לא המרכיב היחיד במשחק הזה. כך למשל שתי ערים נוספות - סיאטל ולונדון שנמצאות למשל על הרדאר - יגדילו את הביטחון התעסוקתי לשחקנים הבינוניים.

לבעלי הקבוצות יש דווקא אינטרס לתמוך בשחקנים הבכירים. אחרי הכל, מבחינה כלכלית הם אלו שבאמת מחזירים את ההשקעה במכירת חולצות וכיוצא באלו.

אלא שזה לא בדיוק דומה לבייסבול, שם קריירות הן ארוכות יותר וחוזה לעשר שנים הוא סביר ובטוח למדי. בכדורסל הוא יכול להיות מתכון לאסון.

גם בעלי הקבוצות הקטנות מודאגים מאפשרות כזו: בגלל אופי המשחק, שחקן בייסבול בודד לא יכול להטות את יחסי הכוחות. שני סופר סטארים בכדורסל משנים את הליגה כולה.

דבר אחד כותב שורות אלו יכול להבטיח לכם: ריבוי הנכסים אינו מתכון לפחות דאגות.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר