כמו כחלון: עוזב, ופותח אופציות

גדעון סער החל אתמול למעשה את הקאמבק של עצמו. בתקופה האחרונה לא הסתיר סער את שאיפותיו להגיע לצמרת: הוא התחבב על החרדים, תקף את ראש הממשלה במהלך צוק איתן וניהל מדיניות עצמאית בתחומים רבים. אבל סער הבין כנראה שהגיע למבוי סתום. שאפשר למתוח ביקורת על הממשלה שבה הוא חבר רק עד גבול מסוים. עכשיו, בחוץ, כאזרח, יהיה סער משוחרר מכל מחויבות ומכל עכבה.

את הרמז לבאות הוא נתן כבר אתמול. מייד אחרי שהודיע על פסק הזמן שנטל, מיהר לתקוף את הממשלה על כך שהעם נאנק תחת יוקר המחיה והדיור. את הקור העז שנשב מנאומו כלפי ראש הממשלה לא ניסה אפילו להסתיר: כשמנה את הישגיו במשרדי החינוך והפנים, הישגים מכובדים כשלעצמם, לא טרח להזכיר את מי שמינה אותו לתפקידים אלה. צמד המילים בנימין נתניהו לא הוזכר בנאומו של סער אפילו פעם אחת.

בחצי השנה האחרונה משדר סער לתומכיו הרבים כי הוא מתכוון להתמודד על הנהגת הליכוד. אולם ככל שמועד הבחירות התקדם, ועל רקע הדיווחים על כך שנתניהו שוקל להקדים את הפריימריז, כך עמד סער בפני שתי ברירות רעות: להתמודד ולהפסיד, או לא להתמודד ולהפר את הצהרותיו ולאכזב את תומכיו. הפרישה מנעה ממנו את הדילמה האכזרית. עם כנס פרישה מרשים, שבו נכחו יותר פעילים מאשר בשני הכנסים שקיימו השבוע ראש הממשלה ודני דנון יחד, עוזב סער עם טעם של עוד. בדומה למשה כחלון, שעזב בשיאו.

לא פלא שההערכה הרווחת היא כי השניים עומדים לשתף פעולה. כמו כחלון הרגיש סער שנבלם בדרך לצמרת ופרש, כמו כחלון דיבר סער עם פרישתו על הנושאים החברתיים, וכמו כחלון הודיע סער שהוא נשאר בליכוד. בהודעה על ההישארות בליכוד מותיר לעצמו סער את כל האפשרויות פתוחות. אם יראה הזדמנות שתיקרה בדרכו - הוא עשוי לחזור. סביר להניח שיהיה זה רק אחרי עידן נתניהו.

סער פוליטיקאי מוכשר מאין כמוהו. כל מהלך אצלו מחושב. מבחינתו אין מקום לאלתורים. הוא יודע בדיוק לאן פניו ומהן כוונותיו. לא נראה שלהיעלם מחיינו היא אחת מהן.