אנחנו מדינה קטנה, כאן זה לא הוליווד. אבטחה פרטית ופמליה זה רק מהשב"כ, ואם עושים כאן כסף גדול זה בעסקים, לא על הבמה (כן, אני יודע שאייל גולן ושלמה ארצי יכולים להתווכח לגבי הקביעה הזאת). לא משנה כמה אתה חשוב, או כמה אתה חושב שאתה חשוב, הקניון הוא אותו הקניון של כולם, ונהיגה מונעת אף אחד לא יעשה בשבילך. וכמו תמיד בארץ, פעם בכמה זמן תשמע מישהו מדבר אל הגב שלך ואומר לחברו: "תראה את זה, למה מי הוא בכלל?" אז הוא זה יהודה לוי, ו"איש חשוב מאוד" באה להראות לנו מי הוא.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
יש בה, ב"איש חשוב מאוד", כמה דברים ששואבים את הצופה, לא משנה מה דעתו על מי הוא בכלל חושב את עצמו היהודה לוי הזה. לפני הכל, המציצנות: חיי היום־יום של איש שהיינו רוצים לראות מה הוא חווה, ואיך הוא רואה את החוויה הזאת. איך למשל מפגש לכאורה מקרי ביום התנדבות בבית חולים מסתיים אצלו במיטה עם שחקנית מדהימה.
אחרי המציצנות מגיעה הסקרנות, כל הזמן זז משהו על המסך, ומדובר בחיים של בן אדם כאן. יש עניין נון־סטופ - הדינמיקה עם הסוכנת, הריב ואז החיבור עם המלצרית, הטלפון שרוטט בלי הפסקה כשהוא מחליט לחתוך בספונטניות מראיון, שינויי מצב הרוח הקיצוניים. הפרק הראשון מתרחש כמעט כולו בדירת חדר וחצי קטנה, ועדיין האוויר גדוש בהתרחשויות, גם אם חלקן רק בראש של הצופה.
גם הקנאה שואבת אותך פנימה, או בצד ההפוך שלה, הרחמים. "איזה כיף לו שכולן נופלות עליו ככה", יגיד אחד, וחברו ימשיך אחרי רגע, "מה כיף, זה בן אדם בלי חיים, הכל מזויף סביבו והוא קולט את זה. לא מתחלף איתו בחיים".
וכאן מגיעים לעניין האמינות. "איש חשוב מאוד" מרגישה כמו יצירה דוקומנטרית. מכל כיוון מורגש שיהודה לוי הוא אכן האדם שעומד מולך, ולא גירסה מסוימת שלו. הוא לא מכיר את החיים אחרת. המבט הזה שלו על האנשים שהוא פוגש ברחוב; פרצי האגואיזם ברגע שלא מתיישרים סביב רצונותיו, ולהבדיל, כאשר מתיישרים בלי שהוא מבקש; הבעיטה החברתית שהוא נותן כאן בבעלים של בית הקפה שמפטר בשבילו מלצרית, בסלקטור במועדון, בברמן שמפנה בשבילו אנשים, בחנפנים, באינטרסנטים; לא משנה כמה מזה כתוב ומתוסרט, זה עדיין הוא.
בניגוד לרוב האנשים על המסך, יהודה לוי לא ידע חיים אחרים. כבר בתיכון הוא התפרסם, ומאז הוא פלוס־מינוס באותו מעמד. הוא התבגר עם זה, השתנה לתוך זה, ואם להאמין להתנהלות שלו בסידרה, אין לו דרך להבין מה עושים ואיך מתנהלים אנשים אחרים. בכלל לא בטוח שהוא מכיר כאלה.
ויש את הדבר הזה שמרחף מלמעלה. שאפשר לכנות בשמות מקצועיים, לקחת בשמו כדורים, ללכת לטיפולים, אבל בסופו של יום, פרנויה זו פרנויה זו פרנויה. יהודה לוי של "איש חשוב מאוד" כל הזמן חושב שרוצים ממנו משהו, ובדרך כלל הוא צודק. הוא לא מאמין בכוונותיו הטהורות של איש. ברגע שהוא כבר מאמין, אז הוא שומע שמראש הסוכן שלה המליץ לה להיות איתו, ומסתגר חזרה. בסצנה הפותחת של הסידרה יהודה לוי מביט במראה, בהשתקפות של עצמו. אין שם מישהו אחר. ככל שהסידרה מתקדמת גם אנחנו יכולים להביט דרכה - על עצמנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו