"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על המוקד: מה הרגיז השבוע את מרדכי גילת?

התחקירן הראשי של "ישראל היום" בפינה חדשה • והפעם: מה הקשר בין ארגון להב"ה לחנין זועבי? צפו בתשובה

,עודכן
קיבלה מספיק תשומת לב? אולי כדאי שנתעלם? חנין זועבי // צילום: דודי ועקנין // קיבלה מספיק תשומת לב? אולי כדאי שנתעלם? חנין זועבי

צילום: דורון פרסאוד, ארכיון: משה בן שמחון, קובי מאירי

הרבה אירועים מתרחשים במדינתנו הקטנה מדי יום, אך שניים מהם עצבנו אותי במיוחד. הראשון, טיסתה של ח"כ חנין זועבי וחבריה לסיעת בל"ד אל "מלאכי השלום" בקטאר.

אחרי שזיהינו את הבעיה ממנה סובלת זועבי, ופרסמנו את שמה 40 פעמים בעיתון בשבוע החולף, קיווינו שכדור ההרגעה הזה יעזור ונזכה לשקט ממנה למספר חודשים. לצערנו, טעינו.

ובאותו עניין, גם פעילי ארגון להב"ה ואנשי הימין שהפגינו מול החתונה המדוברת ביותר בישראל כנראה סובלים מאותה מחלה – ודורשים תשומת לב. בדומה לזועבי, הם מנסים להגיע לטלוויזיה ולרדיו, לזכות בדקות תהילה ולחולל תגרות.

במקרה הזה, אני לא מבין את השופטת שנתנה יד לקיום האירוע, שמאיים על הדו-קיום השברירי בין יהודים לערבים.

והפתרון? לא להתייחס. לא לזועבי ולא לפעילי להב"ה. כך, אולי, נצליח להיחלץ מהרעה החולה הזו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר