תרבות של מוות

שבריר שנייה מעד השבוע סאמי אבו זהרי, דובר חמאס, בלשונו: "אנו מובילים את עמנו אל המוות", ואח"כ תיקן - "לעימות". אבל מכלול דבריו דווקא הסתדר יותר עם הטעות: אבו זהרי זילזל בגלוי ב"תבוסתנים" הפלשתינים, שמותחים ביקורת על מספר ההרוגים הגבוה בקרב האזרחים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אבו זהרי הרחיק לאחור 69 שנה, עד מלחמת העצמאות של אלג'יריה בשנת 1945: "ביום אחד באלג'יריה נהרגו 45 אלף אלג'יראים. ביום אחד. וזה לא נרשם בהיסטוריה של אלג'יריה כהפקרת דמם של האלג'יראים, כמו שכמה תבוסתנים מנסים כיום לתאר את מספר השאהידים בתור 'סחר בדם הפלשתיני והפקרת הדם הפלשתיני'... אנו לא מובילים היום את עמנו אל הגרדום ועומדים ומסתכלים. לא. אנו מובילים את עמנו אל המוות - אני מתכוון לעימות" (באדיבות "מבט לתקשורת פלשתינית").

*   *   *

את מה שאבו זהרי מיהר לתקן מנסים בכירים בחמאס להטמיע בקרב הציבור הפלשתיני כבר שנים. הם עוסקים בכך גם בימים אלה, וזה לא רק מוחמד דף שהבהיר השבוע ממקום מחבואו: "חיילינו משתוקקים למוות, כשם שאתם משתוקקים לחיים". השימוש באוכלוסייה האזרחית כסוג של שכפ"ץ אנושי במסגרת המלחמה; המחאות העזות שהפנה חמאס לעבר אונר"א על שפתחה את שערי בתי הספר שלה לאוכלוסייה הנמלטת; האיום על אוכלוסייה אזרחית לבל תתקרב לבית חולים שדה שצה"ל הקים בפאתי הרצועה, והחיים והדם הרב שבו משלמים נשים, ילדים, זקנים, כתוצאה מהפיכתם לכיפת מגן לטרור. כל אלה מעוגנים במשנה חמאסית סדורה, הנתלית בפסיקות הלכתיות ובאינדוקטרינציה. זו תרבות של מוות, שאותה מבקש חמאס להנחיל עתה לא רק לחייליו, אלא גם לאוכלוסייה שהוא שולט בה היום.

אין מדובר עוד בשנאה יוקדת לישראל וליהודים  או בהסתה בלבד. אין מדובר רק בעלילות דם מזוויעות בנוסח "דר שטירמר" או בחינוך לעולם ללא ישראל. הפעם מדובר בחינוך למוות ובהאדרת המוות, הן כמהות והן כטקטיקה, במסגרת המלחמה להשמדת ישראל; בהפקעת השהאדה - המוות למען אללה - מחזקתם של מחבלים מתאבדים ולוחמים, ובהכוונת האוכלוסייה כולה למות למען אללה כשאהידים, אפילו אם האוכלוסייה מתקשה לעכל זאת.

אבו זהרי ומוחמד דף אינם לבד. על רקע תמונות קשות של גופות אזרחים הרוגים ובהם ילדים, "מנחם" בימים אלה מגיש השידורים בערוץ אל־אקצא של חמאס את הציבור שלו במילים שלבעלי אוזן רגישה קשה לעכל אותן: "לכל נפש יש זמן קובע. האנשים האלה בא זמנם והם מתו כשאהידים. הם זכו בגן עדן. מה יש להם לחפש בעולם הזה? בייחוד ברצועת עזה, והחיים ברצועת עזה אינם חיים... עדיף להיות בצילו של אללה... בערים אחרות, בארצות אחרות, מתים אלפים ברעידת אדמה, או בשיטפונות, או בנפילת מטוס, או בטביעת מעבורת או אונייה, באסונות טבע, או באסונות שלא בדרך הטבע, ואיננו יודעים מה גורלם... אבל אנחנו - שאהידים..."

התפיסה הזאת של האדרת השהאדה - המוות למען אללה - אינה חדשה. מחמוד אל־הבאש, לשעבר השר לענייני דת ברשות הפלשתינית, הסביר רק לפני חודשים אחדים כי "אחרי הנבואה והצדיקות הנעלה, אין מעמד נעלה יותר אצל אללה מאשר מעמד השהאדה... הם אף הלכו אל המוות בחיוך... השאהיד - יש לו אצל אללה זכות שאין לאף אחד מלבדו... השאהיד חטאיו נמחלים ברגע שדם מתחיל לזרום מפצעו... כאשר איימו על יאסר ערפאת הוא אמר... אתם מאיימים עלי במוות? אני חושק במוות. אני בא רק אליו. אני חותר רק אליו..."

פתחי חמאד, ממנהיגי חמאס ושר הפנים שלו, הסביר עוד במבצע עופרת יצוקה כי "המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים, ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים, מצטיינים בה לוחמי הג'יהאד, ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד נגד מכונת ההפצצה הציונית, כאילו שהם אומרים לאויב הציוני: 'אנו שואפים למוות כפי שאתם שואפים לחיים'". 

גם הילדים הפלשתינים, שהתקשורת בגדה ובעזה שוטפת את מוחם ובוחרת להציג אותם בפני הציבור שלה, אינם חדלים לדבר בזכות השאהידים. עכשיו מסביר להם חמאס בעזה שלא מדובר בתיאוריה בלבד, אלא בעבודה מעשית. רבים מתקשים לעכל זאת. זעקות האימה של האוכלוסייה האזרחית הנפגעת בעזה ממחישות זאת היטב. עם או בלי קשר לשהאדה, ירה חמאס ביום שני בצהריים באזרחים שהתקשו להמתין בסבלנות בתור לחלוקת אוכל מטעם אונר"א בבית חאנון. ביום שלישי הוא ירה למוות בתושבי עזה שהפגינו נגדו מול בית החולים שיפא.  

חטיפת חיילים כפעילות בקייטנה. ילדים ב"מחנה קיץ" של חמאס עזה, בחודש שעבר

"שחרור" והשמדה

הילדים הללו בעזה של יולי 2014 הם גם בוגרי קייטנות הקיץ שאירגן בעבורם חמאס רק חודש קודם לכן ב־17 מחנות פליטים ברחבי הרצועה. אונר"א לא מקיימת את קייטנות הקיץ שלה לילדי עזה כבר כמה שנים בשל קשיי תקציב ובשל התנגדות חמאס. 120 אלף ילדים מכיתה ה' ועד גיל תיכון "זכו" לשבוע של חוויית נעורים בנוסח חמאס עזה; הם הולבשו במדים ועסקו במגוון פעילויות צבאיות - זחילות, מסדרים, אימוני ירי, נק"ל, ירי רקטות לעבר ישראל, חטיפות חיילים ואזרחים ישראלים והכאת חיילים ישראלים. מדריכים בוגרים, חלקם פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, הכירו להם אמצעי לחימה שונים והרביצו בהם את תורת ה"אלפתוה" (נעורים, גבורה, אצילות נפש). גם שם דיברו עימם על "שחרור" כל פלשתין והשמדת ישראל, ושוב - על הג'יהאד.

שבועות אחדים אחר כך הפך חמאס את הילדים הללו ואת הוריהם למגן אנושי. העדויות של צה"ל, שב"כ וגורמי ביטחון אחרים על שמתחולל בשלושת השבועות האחרונים ברצועה, מלמדות כיצד מיישם חמאס את דוקטרינת השהאדה ותרבות המוות על ההמונים, כאשר תשתיות אזרחיות כמעט מכל סוג שהוא, כולל מסגדים, מגויסות למטרה זאת.

רק השבוע פוצץ צה"ל ארבעה מסגדים שהפכו בסיסים קדמיים של חמאס ומחסני אמל"ח בעבורו, ובתחילת צוק איתן הופצץ מסגד אל־פארוק במחנה הפליטים נוסייראת, ששימש מחסן רקטות של חמאס. חמאס התיר לעצמו לנהוג במסגדים הללו, ובמסגדים רבים אחרים בדרך זו - על בסיס פסיקה הלכתית לא חדשה, אך לא כל כך ידועה, של השייח' יוסף אל־קרדאווי. אל־קרדאווי, אולי הפוסק המוסלמי החשוב ביותר כיום בעולם הסוני, ואורח מכובד של קטאר - סייענית חמאס - קבע שאפשר להשתמש במסגד לצרכים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים ודתיים, לרבות בנושאים הקשורים לג'יהאד. 

על פי אל־קרדוואי - כבר מראשית האיסלאם, נועד למסגד תפקיד חשוב בעידוד המוסלמים לצאת לג'יהאד ובניהול התנגדות (מקאוומה) נגד אויבי העדה המוסלמית. גם השייח' אחמד יאסין, מייסד חמאס, שחוסל על ידי ישראל ב־2004, פירסם בעבר פסיקה דומה וכך נהגו אנשי דת מוסלמים נוספים, סונים ושיעים, בעזה ומחוץ לעזה.

אבל המסגדים הם חלק קטן מהמערך האזרחי שמפעיל חמאס כדי לגונן על לוחמיו. טייסי חיל האוויר מדווחים על מאות ילדים שמועלים לגגות בתים, שבהם מוצאים הטרוריסטים ואמצעי הלחימה שלהם מחסה. אונר"א גילתה כזכור שאחדים מ־20 בתי הספר שלה הפכו למחסני רקטות. חמאס עושה שימוש מגוון גם בבתי החולים ובמוסדות רפואיים ברחבי הרצועה מתוך ידיעה שצה"ל לא יתקוף שם. 

המוסד הרפואי הבולט ביותר, שבו נעשה שימוש למטרות אלו, הוא כידוע בית החולים שיפא, שהפך למפקדה הראשית של חמאס. השבוע שוגרה משם רקטה, שבשל תקלה נפלה בקרבת בית החולים והרגה עשרה אזרחים. במרתפי שיפא מסתתרים ראשי הזרוע הצבאית והמדינית של הארגון ואמל"ח נוסף. משיפא מובילה מנהרה אל מסגד סמוך וממנו להסתעפויות נוספות של מה שמכונה "עזה תחתית".

גם אמבולנסים גויסו למערך האזרחי־צבאי של חמאס. צה"ל צילם מהאוויר לפני ימים אחדים מחבלים שעולים לאמבולנס ומשתמשים בו כרכב הסעה. האמבולנס הזה, כמו אמבולנסים נוספים, לא הותקף, מחשש שמצויים בו גם אזרחים. הניסיון ממבצע עופרת יצוקה מלמד שחלק מהאמבולנסים הללו נחטפים לא פעם על ידי אנשי חמאס, שמכריחים את  נהגי האמבולנסים, לעיתים באיומי נשק, למלט לוחמים שלהם מאזורי הקרבות.

חמאס משתמש גם בגני ילדים, בבתי ספר, בבתי מגורים. חלק מהאוכלוסייה משתפת עימו פעולה. חלק אחר שמבקש להימלט נחסם על ידי אנשי הארגון, או שמאוים כי יבולע לו כשישוב לביתו.

גם הפת"ח שותף

אלו לא רק חמאס והג'יהאד האיסלאמי. כבר לפני שבוע נטלו פת"ח והזרוע הצבאית שלו, גדודי חללי אל־אקצא, אחריות לעשרות שיגורי רקטות מהרצועה ולאירועי ירי ברחבי הגדה נגד ישראל. התקשורת בישראל מעדיפה להתעלם מכך, או שאינה מתפנה לעניין.  

אבו מאזן, שבאופן רשמי מנהיג את פת"ח, הבהיר בנאומו במשכן הנשיאות ברמאללה, כבר לפני כשבוע, כי הוא "דבק בפיוס הלאומי, בסיום הפילוג ובממשלת ההסכמה הלאומית" עם חמאס. אבו מאזן אמנם אינו נותן גיבוי לנטילת האחריות של פת"ח והזרוע הצבאית שלו לשיגורים ולפיגועים. הוא גם אינו מתייצב מאחורי ההצהרות המסיתות של ג'יבריל רג'וב - "ישראל מבצעת השמדה המונית בעזה כמו שהנאצים ביצעו באירופה", או של בכיר פת"ח אחר, תאופיק טיראווי - "הפיצוץ הגדול מגיע... איש לא יאמר שאסור להשתמש בנשק בגדה המערבית". אבו מאזן גם לא התייצב מאחורי קריאות פת"ח לאוכלוסייה בישראל לברוח מהארץ, אבל לעומת זאת הוא שותק ואינו טורח להסתייג מהן. 

יתרה מזאת, אבו מאזן אף הגדיר לפני ימים אחדים את העימות הנוכחי עם ישראל כ"מלחמה דתית למען אללה". הרושם הוא, שכמו בימים עברו, נשיא הרשות הפלשתינית נוקט משחק כפול.

גדודי חללי אל־אקצא של פת"ח נטלו עד כה אחריות על שיגור עשרות רקטות בימים 12-8 ביולי לעבר יישובים ישראליים. ב־15 ביולי פירסמו הגדודים כי הם ימשיכו "בדרך המאבק שאין לה תחליף: נמשיך לירות על ההתנחלויות של האויב בכל מקום. לא נוותר ולא נחזור בנו מדרכנו, יהיה המחיר אשר יהיה". הגדודים גם הצטרפו לקריאת חמאס לתושבים בעזה שלא לשעות לקריאת ישראל לפנות את בתיהם. פת"ח שיגר ברכה לעז א־דין אל־קסאם על נפילתו בשבי (המדומיינת) של אורון שאול ז"ל, נטל אחריות לזריקת בקבוקי תבערה לכאורה לעבר סוללת כיפת ברזל מצפון לירושלים, טען לירי ולפציעה של חייל בהתפרעויות בקלנדיה, ובעיקר הוא מרבה לפרסם הודעות "מלחמתיות", שצריך לטרוח הרבה כדי להבדיל בינן לבין הודעות חמאס. 

בעמוד הפייסבוק של פת"ח הוצג סרטון שבו אדם מתכונן לשיגור רקטה ויש גם צילומי תקריב של טיל המכוון לקראת שיגור. בטול כרם חילקו פעילי פת"ח ממתקים לעוברים ושבים ברחובות כדי לחגוג את "חטיפתו" לכאורה של חייל ישראלי בעזה. 

אנשי ממר"י (המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון), שעם גורמים ממשלתיים אחרים עוקבים אחרי פת"ח ואנשי הזרוע הצבאית שלו הנוטלים אחריות לשיגורים ולפיגועים, מציינים שבספטמבר 2013  התנער הוועד המרכזי של פת"ח מן הגדודים וטען שכבר שנים אין בעזה קבוצות חמושות של פת"ח, אך בתגובה הציגו הגדודים הוכחות לקיומם ברצועה והבהירו שהם ממשיכים לראות את עצמם כאנשי פת"ח וחברי הזרוע הצבאית שלו. 

בפועל - זה זמן רב שהגדודים בעזה פועלים עצמאית ואינם סרים למרות ההנהגה. למרות זאת פת"ח ואבו מאזן לא הסתייגו מהם בעת הזאת. יתרה מזאת, בנאומו של אבו מאזן במשכן הנשיאות ברמאללה, הוא בחר לצטט את פסוק 39 מסורה 22 בקוראן: "למאמינים אשר יוצאים עליהם למלחמה ניתנת בזאת רשות (להשיב מלחמה) כי נגרם להם עוול. אלוהים יכול יוכל לחוש לעזרתם. דבר אללה אמת".

הפסוק הזה התיר לראשונה את מלחמת הקודש, "הג'יהאד" בכופרים. הוא אף מלווה את קליפ הפרות הסדר של פת"ח הכולל אבנים ובקבוקי תבערה. שיר הרקע מזכיר חרבות ומגדיר, למעשה, את סוג המאבק בישראל בגדה ובעזה. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו