עוברים מאוטומטי לבודדת

קצת יותר משנה אחרי שנשיא ארה"ב ביקר בישראל באווירת פיוס גדולה, נראה שהשבוע ברק אובאמה מחק סופית כל רושם חיובי שאולי נוצר מאותו מסע הצהרתי. הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה אמנם הכחישו במשותף, באמצעות ציוץ בטוויטר, את הפרסום של אורן נהרי מערוץ 1, שחשף כביכול את תמלול שיחת אובאמה־נתניהו מהשבוע, אך נראה כי הזלזול של הנשיא האמריקני ברה"מ ואי ההבנה מצידו את הנעשה באזור - בכך שאמר כי הוא סומך על קטאר וטורקיה וכי ישראל לא במצב שהיא יכולה לבחור את המתווכים - אינם מנותקים מהמציאות. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בשעת מלחמה, סדק ביחסים בין ראש ממשלת ישראל לידידתה הגדולה הוא עניין של ביטחון לאומי. לכן אי אפשר לדעת אם ההכחשות שהוציאו בוושינגטון ובירושלים, באמצעות ציוץ, מעידות על האמת - או מנסות להסתיר אותה. כך או כך, רבים מאשרים כי השיחה של שני המנהיגים היתה אכן קשה. 

הנשיא אובאמה התקשר לנתניהו בזמן ישיבת הקבינט; רה"מ שב לאחר השיחה אל השרים, וסיפר על הדרישה של הנשיא האמריקני ללכת להפסקת אש באופן מיידי. העימות סביב השיחה עם אובאמה מצטרף להטחת האשמות פומבית ולמסירת גרסאות סותרות בין נתניהו לבין מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי.

לשכת ראש הממשלה הגיבה בזהירות, אבל בין השורות נאמר כי קרי לא דובר אמת בכך שנתניהו הוא שדרש כמה פעמים הפסקת אש הומניטרית, ולא חמאס. קרי מצידו הגיב כשאמר "אני לא יודע איזה משחק מישהו משחק כאן". 

מחלקת המדינה האמריקנית נלחמה השבוע על יוקרתו של קרי, שהגיש הצעה להפסקת אש, בלי לשים לב כי ההצעה שהוא מעביר - של קטאר וטורקיה - היא למעשה ההצעה של חאלד משעל בשם חמאס. חבר בכיר בממשלה הסביר השבוע כי ההתנהלות מתאימה לדפוס של קרי: להגיע בהתלהבות, לעשות הרבה רוח, להיחפז ולהגיש הצעה רעה. 

השינוי הגדול שאירע השבוע היה ההתערבות הפומבית של אובאמה. בכיר במשרד החוץ הגדיר זאת "מאובאמה care (תוכנית הדגל של הנשיא האמריקני בנושא בריאות פנים אמריקני), לאובאמה קרי". רבות דנו בשאלת הפרדת האחריות והאשמה בין אובאמה וקרי בהתנהלות מול ישראל, אך נראה שאחרי ההתקפות הקשות מהממשלה נגד קרי, אובאמה החליט לעמוד לצד מזכיר המדינה שלו. 

ארה"ב היא הפטרון הישראלי, הידידה הגדולה, זו שבולמת באמצעות הטלת וטו גינויים וסנקציות נגד ישראל באו"ם. ארה"ב היא זאת שמספקת לישראל את המטוסים, כלי הנשק והתחמושת ללחימה ומתקצבת את האצת פיתוח כיפת ברזל. כולם יודעים כי ארה"ב תבוא לעזרת ישראל בשעת צרה וכי הידיעה הזאת אצל האויב מחזקת אותנו. 

בוושינגטון סופגים את האש הפרו־פלשתינית, כולל מאירופה, שמאשימה אותם בכך שאינם עוצרים את הרג האזרחים והילדים ברצועת עזה. הם לא עשו זאת במשך שלושה שבועות של לחימה, לא באופן רשמי ולא באופן הצהרתי, אובאמה וקרי תמכו בזכותה של ישראל להגן על עצמה, "במצב בלתי נסבל של רקטות וחדירת מנהרות", קראו לפרק את ארגוני הטרור ואת חמאס מנשקו והבהירו כי חמאס אשם בעימות הנוכחי. 

דוברת מחלקת המדינה התייחסה השבוע לעימות של ישראל עם קרי ואמרה: "זו לא התנהגות שאנו מצפים מידידים". זוהי בדיוק התחושה גם בישראל. הדרג המדיני מעריך את התמיכה של ארה"ב, אבל נדהם מההתנהלות של אובאמה וקרי במשבר - הן בהודעות של קרי בטוויטר והן בהצעה שלו להפסקת אש, עולה כי בעיני הממשל חמאס הוא גוף סימטרי לישראל ולא ארגון טרור שברור כי יש להילחם בו. 

בישראל מנסים להשיג הפסקת אש רק דרך הערוץ המצרי. ההצעה המצרית נתמכת בידי סעודיה, ירדן והליגה הערבית. זו ברית של מוסלמים מתונים, ידידי ארה"ב והמערב, מול האיסלאם הקיצוני. במסגרת ההצעה הזו ישראל תדרוש בסעיף הביטחון פירוז הרצועה מנשק, טיפול במנהרות וכניסה של מנגנוני הביטחון של אבו מאזן למעברים.

לעומתה, ההצעה של קרי דיברה על תקציבי פיתוח וסעד, החזרת מרחב הדיג ופתיחת המעברים תמורת הפסקת הירי. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ זאב אלקין, אמר השבוע כי הטיוטה הקטארית היא בדיוק הנוסחה שממנה ישראל צריכה להתרחק. אלקין מדבר על יצירת תגובה פבלובית שחמאס יאמץ ואנחנו נסבול, "כסף תמורת שקט זה רע. אסור להעניק רווח כלכלי לחמאס", הוא אומר. 

שגריר ארה"ב, דן שפירו, נשמע השבוע כמו דובר של ממשלת ישראל. "בכל פעם שישראל הסכימה להפסקת אש, חמאס סירב", אמר, "אובאמה הבהיר כי הוא מכיר בצורך של מבצע קרקעי. ארה"ב לא רוצה פתרון זמני, אלא דורשת פתרון ממושך, שיכלול פירוז של ארגוני הטרור בעזה". בירושלים מסבירים כי האמריקנים הם שמשחקים משחק כפול. בשיחות סגורות הם "לא איתנו בכל הכוח נגד הרעים", כמו בראיונות בתקשורת. 

מאמינים במהלכים מתונים, גם במחיר פוליטי. נתניהו ויעלון // צילום: יהושע יוסף

אין דבר כזה תיקו אסטרטגי?

בדרג המדיני הסבירו השבוע כי נראה שאובאמה התבלבל. הצעת ארה"ב להפסקת אש, בלי דרישות הכרחיות לביטחון ישראל, לא רק שלא נכונה, אלא גם נעדרת תחכום. בזכות אובאמה חמאס הפך משחקן צבאי לשחקן מדיני. במקום ללחוץ על חמאס הוא יורה בתוך הנגמ"ש. השבוע היה גם מי שהזכיר לטובה את ה"הזוי והמשיחי" שהטיח משה יעלון בקרי והוסיף בהלצה כי נראה שבוגי חזה את המציאות טוב משהיה אפשר להעריך. 

הנעלם הגדול של המבצע הזה הוא שר 

הביטחון משה (בוגי) יעלון. קולו כמעט לא נשמע. מי שציפה כי הוא יוביל את הצבא לכיבוש הרצועה, 

למיטוט שלטון חמאס - התבדה. יעלון, רמטכ"ל בעברו, ביישור קו עם הרמטכ"ל בני גנץ. לדעת יעלון - הסביר למי שהסביר - אין פתרון למצב. אפשר רק להרחיק את האיום, וצריך רק ליצור הרתעה מספקת. לא חייבים ללכת להכרעה, שלה מחירים כבדים. 

ראש הממשלה, כך מסביר אדם שמעורה בפרטים, יודע כי לפעולה מעמיקה יש מחיר כבד. פעולה כפי שיש מי שרוצים, תימשך שנה־שנתיים, תרתק את הכוחות לרצועת עזה, מכל הבחינות: צבאית, מדינית, כלכלית, ותפגע גם במורל הלאומי.

יהיה גם מחיר מסוכן להזנחת החזית מול הגרעין האיראני, איום שאותו נתניהו לא מוכן להזניח. נתניהו, אומר אותו אחד, יודע שיש את שעון החוסן הלאומי ואת שעון הסובלנות הבינלאומי. 

הצבא אומר כי אין דבר כזה "תיקו אסטרטגי", וכי עומק הפגיעה בחמאס לא נתפס במושגים ישראליים. היה בדרג המדיני מי שתקף את הצבא השבוע, גם אם בזהירות. בכיר הסביר כי אחרי חטיפת שלושת הנערים בידי חמאס, הרמטכ"ל הוביל קו שלפיו "חייבים להפריד בין חמאס גדה לחמאס עזה", והתנגד לגרור את עזה בהענשת חמאס. אחר כך, כשחמאס ירה רקטות וגרר את צה"ל להגיב, ישראל הבליגה, חיפשה הפסקת אש ורק בסוף נכנסה בלית ברירה למבצע קצר ובלי הישגים חרותים בזיכרון. 

הקרב על התודעה

נתניהו ויעלון הלכו על מהלכים מתונים, כי הבינו שהצבא לא מעוניין במלחמה הזאת, אומר הבכיר. הרמטכ"ל, שכנראה שמע את הדברים כבר לפני שבוע־שבועיים, הגיב אליהם בקולו ואמר כי זהו שקר מוחלט וכי הוא רק ממתין להחלטה של הדרג המדיני, מה על צה"ל לעשות. 

נכון לכתיבת שורות אלה, מבצע צוק איתן עדיין נמשך. השבוע כבר החל הקרב הפנימי בישראל על התודעה. בכירי צה"ל הדגישו שתי נקודות: הראשונה היא שהדרג המדיני חופשי להחליט מה הוא רוצה - להיכנס או לצאת. משמע, הצבא מוכן וערוך לכל פקודה, כך שאם מאשימים מישהו בדשדושו, האצבע צריכה להיות לכיוון ראש הממשלה ושרי הקבינט.

הנקודה השנייה: צה"ל התריע כבר שנים על המנהרות והעביר את המידע לכל מי שרק רצה לשמוע, מהקבינט, דרך המועצה לביטחון לאומי, ועדת החוץ והביטחון בכנסת, ועד למבקר המדינה. כך ששוב, הכישלון, אם יש כזה ואם יש צורך לחקור אותו, הוא לא בדרג הצבאי. 

בדרג המדיני העימותים שהתפתחו הם סביב אותם נושאים. שלושה ראשי סיעות, יאיר לפיד, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, תמכו בהנחתת מכה קשה על עזה ובהליכה "עד הסוף". העובדות הן שראש הממשלה פסק לבסוף שלא להיכנס למרכזי הערים; לא לעזה, לא לחאן יונס ולא לרפיח. 

מאידך, בקרב על התודעה פורסם כי הדברים לא נכונים. בערוץ 2 נטען השבוע כי בדיון על כיבוש מלא של רצועת עזה, לאחר סקירת הצבא - שם ננקב המחיר הקשה הצפוי - איש מהשרים לא תמך במהלך. 

ברור כי מי שקבע את המשוואה "שקט ייענה בשקט", ייאלץ להתמודד עם "שקט ייענה ברעש פוליטי". בסביבת נתניהו מדברים על דיפלומטיה ואש, על ניצחון ישראלי ברור, ועל כך שקשה להבין את גודל ההלם וההרס אצל חמאס. 

בנוסף, מסבירים שם, נתניהו מביט על התמונה המלאה: רגל אחת שלו בעזה, אבל הרגל השנייה במועצת הביטחון של האו"ם. מלחמת עזה התאפיינה לכל אורכה באשראי מדיני שנבע משורה של החלטות שקולות ומתונות. בעל הבית לא השתגע, הוא עלה במדרגות, אחת אחת, כשהוא מיישיר מבט אל המטרה. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו