המבצע מתנהל היטב, נכון, זהיר ומאוזן

לפני כמה שבועות פגשתי בחטף את הסופר אברהם ב' ("בולי") יהושע, שתהה מדוע כתבתי כי משה דיין היה נבון, והרי שגה לרוב. זה נכון שטעה, אך אילו נמשכה השיחה הייתי מעיר בדגימה כי במלחמת ששת הימים, בעוד צה"ל כובש את סיני ודוהר לעבר מצרים, הורה דיין למפקדי האוגדות בדרום להיעצר 16-15 ק"מ לפני תעלת סואץ.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

האלופים התעלמו ממנו. דעת הקהל זעמה על גמאל עבד אל־נאצר, אשר התגרה לפני המלחמה בצה"ל בנוסח "עלה קירח". האלופים התעלמו משר הביטחון דיין והטנקים הישראליים הגיעו לתעלה. כולם השתאו, מחאו כף. הם חסמו את נתיב המים הבינלאומי, ואילו דיין רצה להשאירו פתוח לתנועת אוניות כדי לצמצם מאוד את רצונה של מצרים לסכן את הכנסותיה במלחמה נוספת. ייתכן שאילו שמעו בקולו היתה מלחמת יום הכיפורים נמנעת או נדחית.

כדאי שנפתלי בנט ואורי אריאל ויאיר שמיר וקיצוני הליכוד מימין יעמדו על משמעות הפרשייה הנשכחת של חסימת התעלה. לא תמיד הניצחון המוחלט משרת את האינטרס הישראלי המירבי. החלטות מתוחכמות מכילות רכיבים של ריסון ואיזון ואיפכא מסתברא גם אם בתחילה הן נראות כחולשה וכרפיסות וכחצי מלאכה.

יעלון // צילום: יונתן זינדל

בחנתי השבוע את עמדתי בשיחה עם האלוף (מיל') עמי איילון, שלא הצליח כפוליטיקאי, אבל כאחד מראשי "תנועת עתיד כחול־לבן" והתוכנית לביטחון לאומי במכון לדמוקרטיה, כל מפגש עימו משמש סיעור מוחות. להערכתו, נתניהו מנהל נכון את צוק איתן מפני שהוא מודע לכך שהמלחמה המודרנית היא זירה משולשת תקשורתית־דיפלומטית־משפטית. 

"אין כבר מלחמות שמסתיימות בוועידות שבהן מכתיבים המנצחים את התנאים למובסים", כך איילון. בפיו דוגמה משעשוע הילדים הקרוי "אבן, נייר ומספריים". מלחמת צבאות היא אבן באבן. אבל צבא הלוחם בטרור הוא כאבן הנפגשת בנייר, "והכל יודעים מי משניהם מנצח לפי המשחק הזה". 

על כך התבטא לא מכבר משה (בוגי) יעלון כי אם חמאס יזחל מתחת להריסות - הוא יוציא יד ויסמן "וי" כאילו ניצח.

ההמתנה של נתניהו ויעלון נוכח מתקפת חמאס על ישראל העניקה להם מידה של תמיכה בינלאומית. אך האיש מ"עתיד כחול־לבן", שמצדד בהתכנסות חד־צדדית בגושי ההתיישבות ובהישארות צה"ל על נהר הירדן, סבור כי היא קצרת זמן. מפני שבזירה הבינלאומית תומכים בתביעת הפלשתינים נגד ההתנחלות. תומכי ישראל בצוק איתן יתכנסו מחדש להתייצב נגדה, "בעיקר מפני שנפסק התהליך המדיני".

להערכתי, בשלב מאוחר, דווקא אם יוזמת התיווך המצרית תעלה יפה וחמאס יתקפל ואבו מאזן יפקח על התנועה במעבר רפיח ויחלק משכורות בעזה - יגבר הלחץ הבינלאומי על ישראל ללכת לקראתו ולהיענות לחלק ניכר מתביעותיו, צודקות כמעוותות.

אך ההתנהלות המדינית רחוקה עדיין משם. נתניהו ויעלון הפכו לתזה ולאנטי־תזה של עצמם. בציניות גמורה מסרב חאלד משעל להביא בחשבון את מר גורלם של תושבי עזה, שאותם הפך לשכפ"ץ של חמאס, ובא בתביעות בלתי אפשריות. אחת מהן, שאמנם בהפסקת האש יחדל לתקוף את ישראל ברקטות, אבל יורשה להילחם בחיילי צה"ל שמפוצצים את מנהרות המוות על אדמת עזה. אין דרך יעילה ללחוץ עליו אלא בהפצצות ובהפגזות מאסיביות.

כך אירע ביום שלישי. לאורך הגדר המערבית של כפר עזה ראיתי מסך שחור־חום עם פרצי אש, שהלכו והתעבו ככל שנמשכו הפצצות חיל האוויר וירי הספינות מן הים, וכן התותחים והטנקים שבאזור. הפצצות אלה לא קידמו כלל את זיהוי המנהרות והריסתן. יעדן הבלעדי היה לדחוק בחמאס לקבל את תנאי מצרים לתיווך. 

רק שחמאס לא הזדרז. הוא כבר יודע כי בעתיד לא יוכל להעביר נשק לרצועה (גם המלט הנמכר לעזה יבוקר. חמאס יצטרך להוכיח כי הקים בית ולא מנהרה כדי לקבל היתר לקנות עוד כמות של מלט). בעיקר ידוע לו שמצרים לא תניח לו להבריח נשק מאיראן. גם לא דרך מנהרות שנותרו עדיין בין סיני לבין עזה.

החתירה להפסקת אש מלווה בתקיפות מוחצות מהאוויר, מהיבשה ומהים. אך גם הן צריכות הפוגה. לא מפני שצה"ל עייף אלא כדי לסבר אוזנם של דיפלומטים, משפטנים בינלאומיים וקהלים בעולם. כל הפוגה רושמת כי ישראל ניסתה וחמאס סירב, ומוסיפה מעט דלק למכונת ההסברה הצולעת שלה. ממילא בתוך כמה שעות שבה הזירה הצבאית להתלקח.

ההישג העיקרי של צוק איתן היה ונותר לפגוע ביכולת הלחימה של חמאס. במהלכו נפקחו העיניים להבין כי המנהרות מאיימות על ישראל, כמו הרקטות. נראה כי הפסקת האש - ואפילו תהיה חד־צדדית ללא הסכם - תחליש מהותית את חמאס גם אם יוסיף להתקיים כארגון השליט־ייצוגי של עזה.

לעומת זאת, כיבוש הרצועה יותיר אותה בשלטון ישראלי לשלוש שנים, וזו תוצאה רעה; ואם לאו - היא תישלט בידי ממשלה גולה שמקום מושבה בטהרן, ומלחכי הפנכה הישראלים יכתבו כי איסמעיל הנייה הוא כמו שארל דה גול במלחמת העולם השנייה. 

כיבוש הרצועה וחדירה צבאית לעיר עזה הם מהלך פופוליסטי. הציבור אוהב אותו כפי שמחא כפיים כאשר הטנקים ממלחמת ששת הימים חסמו את תעלת סואץ, אבל זה מתכון לצרות ולדשדוש, ולמלחמת התשה מן הסוג של 1970.

לפיכך אני מניח כי נתניהו ויעלון לא ייגררו לכיבוש מוחלט של הרצועה אלא אם יתרחשו, חלילה, אסונות ותפניות אשר אי אפשר לשערם ולצפותם עתה. רק שאינם צריכים להבטיח להימנע מכיבוש, ואפילו רצוי שיודיעו מדי כמה שעות על הרחבת המבצע, ובלבד שחמאס לא יישב תחת הריסותיו כאילו הקירות ההרוסים הם גפנו ותאנתו.

מבצעים כאלה רוויים בסכנות ובסיכונים. עד כה מתנהל צוק איתן היטב, נכון, זהיר, מאוזן, לא יהיר כמו שחצנותו של אהוד אולמרט בהיפתח מלחמת לבנון השנייה. לא צריך יותר.

דני ליטני // צילום: קוקו

בגידה מוסרית

כבר הזכרתי: במלחמת יום הכיפורים נקלענו דני ליטני ואני להפגזה אימתנית ונצמדנו לקרקע עד כי נשמנו את גרגרי החול. ליטני נדר שאם ייצא בשלום משדה הקרב בסיני, יישא אישה. חלפו כמה שנים טובות עד שהתחתן עם עמיתתי, תמי ליטני. זה היה מפחיד ומסוכן, ובכל זאת כל כך שונה מהמצב הנוכחי כאשר אדם מבוגר יושב בעורף ואין סכנה לחייו והוא כה חרד - הרבה יותר חרד - ליקירו, משוש ליבו, נכד (או בן) חלומותיו המשרת ב"סיירת מובחרת" שעושה בעורפה הבנוי של עזה.

אז, ב־1973, התנהלה המלחמה בקשיים ובלי כעסים עד ששבנו לעורף. אבל עתה - אני נמלא זעם על כזבני "תורתם - אומנותם"; ועל הנבלים אשר הפכו את הפסיכיאטר לסייען בשירות המשתמט ממילוי חובתו; ועל האחים והשכנים אשר בחרו בסיר הבשר מעבר לים ונטשו אותנו במשיכת כתף. זו אינה בגידה פלילית אבל מוסרית, ומי ייתן ויהיה בי הכוח לא לסלוח ולא לשכוח גם בימים של שיגרה.

מפני שהיהודים צריכים לחתור לשלום ולהיכון למלחמה יותר מכל עם אחר, והלב נתון כלשונו של הווארד פאסט ל"אחיי (ובני ונכדיי) גיבורי התהילה".

שלשום שוחחתי עם דוד גרינברג על השירה הגאונית של אביו אורי צבי גרינברג, והגענו אל "רחובות הנהר..." בשיר שבו משוחחת אם עם בנה החייל בעלותם לירושלים:

"מארג גס לבושך, בני, לבוש חיילים./ ורובה על שכמך. כה לחי לך בני./ עד שנבוא לירושלים, בני...//

ובבואנו לירושלים, בני, מקדש מלך/ עיר מלוכה. אה, גם בשבת לא תחליף/ את זה הלבוש בני./ לבוש־משי־תמיד רציתי לראותך פעם/ ושוב איני רוצה בכך.//

כדברך, אמי.//

ותמיד יומם ולילה עם הרובה, בני.../ ואף בבוא הגואל וכתתו עמים חרבותם לאתים/ והשליכו רוביהם אל האש/ אתה - לא, בני אתה לא.//

לא, אמי./

פן יקומו שוב הגויים ואספו ברזל".

 

 מבוא לתורת המנהרות

כיפת ברזל היא השלגייה האגדית והאהובה של צוק איתן. לא רצו בה. בזו לה. לבסוף, נעשה לה צדק. המנהרה היא האחות החורגת. מרשעת, מאיימת, שנואה. כתום המבצע היא תגיח למרכז הבימה בשורה של נושאים:

• אמנם איתן בן אליהו סבור שלא תוקם ועדת חקירה כי אין סיבה. ייתכן שהצדק עימו, אבל יש מספיק גורמים פוליטיים המעוניינים להביך את בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון. הם ינסו לכפות חקירה כזאת.

• עד כמה היה המידע של השב"כ נרחב ועדכני אם רכזי הביטחון ביישובי עוטף עזה שמעו לפני המבצע באורח מוסמך, שיש כנראה 13 מנהרות בלבד, ובפועל התגלו 32 ועוד 80 פתחי יציאה, לפחות?

• נכון שלישראל לא היתה לגיטימציה בינלאומית ליזום מבצע צבאי להריסת המנהרות. אך מימים ימימה יודע המוסד הישראלי להרתיע מדענים בכירים וטרוריסטים שמסכנים אותה. לא ייתכן שבמשך כ־20 שנים לא נמצאה דרך לבצע סיכול ממוקד מהדהד, להרתעת הטייקונים מעזה מלחפור לעבר ישראל. רק שישראל לא העניקה לסוגיה עדיפות גבוהה למרות שהממשלה וצה"ל היו מודעים לה.

• השידפון המחשבתי שפוקד את מערכות השלטון מנע עד כה צעדים מקוריים, יצירתיים, חדשניים. הנה אחד מרבים: במקום לחולל סערות מזיקות ולהבטיח את כיבוש עזה בחינם - עדיף שאביגדור ליברמן ימנף את משרד החוץ לבנות קואליציה של מדינות הסובלות מכריית מנהרות מתחת לשטחן (ארה"ב בגבולה עם מקסיקו ושתי המדינות העוינות בחצי האי הקוריאני סובלות מהחדירה התת־קרקעית לשטחן). לכל אלה יש אינטרס להוציא את המנהרות אל מחוץ לחוק; לקבוע כי ארגונים וממשלות אשר ישתמשו בהן נגד ריבונותה של מדינה שכנה יאבדו את הזכויות המוקנות להם ולאזרחיהם על פי החוק הבינלאומי. במילים פשוטות, חתירה לאמנה בינלאומית מהסוג של איסור הפצת הנשק הגרעיני הקובעת שהמנהרה היא, למשל, כמו נשק כימי.

• ישראל תבנה מערך הגנה תת־קרקעי נגד מנהרות, שהחוק הבינלאומי אינו חל עליו. יש לראות בו משהו המקביל למוקשים כבדים להגנה מפני מתקפת שריון. ישראל מחזיקה בשורה של הצעות לחשוף מראש את כריית מנהרות האויב. ייתכן שחלק מהיכולות הטכנולוגיות האלה הן פגיעה אקולוגית מסוימת. אז מה? זו פגיעה מצילת חיים.

 

 כאב סלקטיבי

תהיתי מה מניעי ההסתייגות הציבורית מאמנים ומפרופסורים ומסופרים המביעים את צערם העמוק על הסבל הנגרם לילדים ולנשים ולאזרחים - כולם חפים מפשע - משני צידי מתרס הלחימה. הרי המהות היהודית מגלה באורח טבעי צער לגורלו של ילד עזתי שנעקר מביתו עקב הפצצה. האסימון נופל באיחור.

לכאורה מובע צער על הקורבנות הישראלים והפלשתינים. אך הניסיון לאזן ביניהם - מלאכותי מדי. הוא מצביע על שיבוש מסוים בזהות העצמית. אבל ברגעים כאלה אפשר להתעלם מההבדל, זה בסדר. אלא מה? הקולות האלה דוממים כאשר יש אירועים שבהם נפגעים יהודים בלבד. לא שומעים את זעקתם כאשר הציבור מיטלטל בין תקווה לייאוש מקפיא דם במהלך החיפושים אחרי שלושה נערים שנחטפו ונעלמו, ולבסוף מתאמתת החרדה כי נרצחו.

אז, ורק אז, מתעורר חשש כבד שמא הכאב ההומניטרי - זה שלא צריך לדעת גבולות של מדיניות ופוליטיקה וזהות לאומית - נוטה "אליהם" ולא "אלינו"; ושמא האזכור גם של הכאב הישראלי הוא בפועל השכפ"ץ להזדהות המהותית עם ילדי האויב; ושמא - הדאגה האנושית מחרישה כאשר הפשע ההומניטרי נעשה רק בקרב הפלשתינים.

למשל, כאשר שלטון חמאס רוצח 20 פלשתינים שהעזו להפגין נגדו; כאשר כל אשמתם אינה יותר מאשר יציאה לכיכר והנפת שלטים כנהוג בהפגנות הלגיטימיות של השמאל בכיכר רבין - אז לפתע משתרר שקט בחזית ההומניטרית. דווקא אז נחוץ שהם יאמצו מדיניות של "אל דומי לכם", אבל למרבה האכזבה הנורמה המיוחלת הזאת אינה מתממשת.

יורגן בולר 

תודה לך, יורגן

אביו של ד"ר יורגן בולר לחם בצבא הגרמני ונפל בשבי הסובייטים. הוא ניצל ממוות בידי רופאה יהודייה. כאשר הקים את משפחתו הנחיל לתודעת ילדיו כי יהודים הצילו נוצרים, מישוע עד הרופאה שלו.

בולר לא היה עושה דבר עם המידע לולא במהלך לימודיו לתואר דוקטור לכימיה במכון ויצמן ברחובות נענו שגרירויות שונות לאיומי חרם הנפט הערבי ונטשו את ירושלים. אז, לפני 34 שנים, הקים את השגרירות הנוצרית המקיימת קונסוליות ב־70 מדינות ויש לה גרעיני תמיכה ב־130.

בולר נשמע השבוע מודאג. בשטוטגרט, גרמניה, הפכה ההפגנה נגד ישראל לאנטישמית. גם בשורה של מדינות אחרות באירופה. ערבים רבים שהיגרו לאירופה מארגנים אותן, ועובדים טורקים זרים החלו ליטול בהן חלק פעיל בהשפעת טאיפ ארדואן, אבל מה שמדאיג במיוחד הוא שגרמנים מקוריים נוטלים בהן חלק עם סיסמאות המזכירות את שנות ה־30.

בולר מארגן ביבשת אירופה הפגנות נגד. בארץ אספה השגרירות הנוצרית 300 אלף שקלים לסייע לתושבים. היא רכשה שתי מיגוניות לכפר עזה העומד בקו האש מול שכונת סג'עייה ובית חאנון, ומה שלא פחות חשוב - בעבור שבט בדואי חשוף בדרום הארץ אשר נפגע מרקטות של האחים הפלשתינים.

הם ציונים, אוהבי ישראל, וכנהוג בישראל הקרתנית לא מתעניינים בהם. מילא, תודה יורגן, ותמסור לכל חבריך.

 

 מה רוצים ממנו?

ציניקנים מפיצים שמיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה הקודם, התנגד לכיפת ברזל. איך בדיוק? יום אחד התייצב ראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה יעקב (מנדי) אור לפני לינדנשטראוס ואמר לו כי יזמי כיפת ברזל צוברים תקציב ללא אישור מתאים, ומבקר המדינה העיר על כך. אין צורך לומר כי אילו אושר התקציב בהליך חוקי ראוי, היתה כיפת ברזל נולדת מוקדם יותר. זה נגד כיפת ברזל? אולי להפך? 

עולמה של בתאל יששכר חרב עליה עם נפילת שני אחיה, אוריאל ואלירז פרץ • השבוע היא באה לחזק את בני משפחתו של סמ"ר בניה רובל, שנפל בעזהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו