כמו אמנים רבים אחרים, גם משה פרץ החליט שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים כשיש מלחמה בעזה. תחילה סייע בגיוס מזון ובגדים ללוחמים, אחר כך הופיע בבסיס זיקים בפני החיילים, בישל שם לחבר'ה וביקר פצועים בבית החולים ברזילי באשקלון.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"כמו כל תושבי המדינה, התחושות שלי בשבועות האחרונים מאוד קשות", אומר פרץ, "בעיקר מאז שיש כמעט בכל יום הודעות על כאלה שלא חוזרים מהקרב. זו תקופה מאוד קשה, אני לא חושב שיש מישהו שמרגיש אחרת, ומה שנותר זה לבוא ולחזק גם את האנשים בדרום וגם את החיילים. לתת חיבוק ומילה טובה".
כבר בתחילת הלחימה חבר פרץ לאגודה למען החייל ובאמצעות אתר האינטרנט שלו גייס תרומות לתושבי הדרום ולחיילים. "במשך שבוע אספנו המון דברים שהגיעו במכולות ובמשאיות לדרום", מספר פרץ, "כשהיה יותר מדי אוכל עברנו לבגדים תחתונים ולכל מה ששמענו שצריך בשטח. היתה התגייסות מדהימה של אנשים מכל הארץ. זה הגיע לרמה שביקשו שנעצור כי יש עודף של ציוד ואוכל לחיילים".
בתחילת השבוע הגיע פרץ לבקר פצועים ששוכבים בבית החולים ברזילי. "לקחתי חבר שלי, חזרנו בדיוק מאילת, ובלי יותר מדי מחשבה נסענו לבית החולים ברזילי. החיילים כל כך התרגשו ושמחו, סיפרו לי שזה מחזק אותם. היה שם חייל שמאוד אהב את השירים שלי וביקשו ממני שאבוא אליו, עשיתי לו קצת שמח.
"אני חייב להודות שזה עשה לי הרגשה טובה. אתה מרגיש שם כאילו אתה חלק מהם. אני מתכנן בקרוב עוד ביקור כזה. אני מאחל לכולנו שגם אחרי המלחמה נישאר ככה. עזבי את הדעות של ימין או שמאל, ההתבטאויות של הקיצונים, יש תחושת אחדות וככה אף אחד לא יכול לנצח אותנו. צריך לשמור על ההרגשה הזאת של הביחד".
ואיפה נכנס הנושא של הבישול? בישלת לחיילים בזיקים.
"נכון. עניין המטבח מאוד קרוב אלי. לפני כמה ימים חברים שלי מאולם 'חצר נצר' לקחו את כל הצוות עם גריל ארגנטינאי ונסעו לבסיס זיקים. ביקשו את הנוכחות שלי שם, אז באתי. אריאל זילבר ניגן בקלידים ושר להם, ובאותו הזמן השתלטתי על הגריל הענקי, לקחתי את הסכין והתחלתי לעשות סטייקים, פרגיות והמבורגר. היה מדהים. היו ארבע אזעקות תוך כדי, ושם יש לך שבע שניות לחפש מרחב מוגן, זה היה קצת מלחיץ, כי אני רגיל ל־40 שניות בערך, אבל בסך הכל היתה אווירה טובה. היה להם טעים ושמחתי לקחת חלק בזה".
