בזו אחר זו - עשר הלוויות: נפרדים מחיילי צה"ל שנהרגו אתמול

סמל דניאל קדמי, בן 18 מצופים

"התגאינו בכל רגע בחייך - וגם במותך"

 

"גיבור שלנו, איך כותבים מילות פרידה לילד בן 18?" שאלה נטלי בהלווייתו של אחיה הקטן, סמל דניאל קדמי, אחד מחמשת הלוחמים בקורס מ"כים שנהרג במהלך חדירת המחבלים לנחל עוז.

"היית האור בחיינו, הדבק של המשפחה שכל חייו מוקף בחברים. היית מלא כריזמה. התגאינו בכל רגע בחייך - וגם במותך", אמרה נטלי לבני המשפחה והחברים הרבים שהגיעו ללוות את דניאל בדרכו האחרונה בחלקה הצבאית בקריית שאול. אחיו יוסי ספד לו: "אח יקר, בן זקונים, כמה נפלא היית, מצחיק, חברותי, בעל חיוך ענק. בן לתפארת, אח אוהב. איך עזבת? תודה אח יקר בשם תושבי נחל עוז ואזרחי מדינת ישראל שבשבילם נלחמת. עכשיו תדאג לנו מלמעלה. דניאל, בן, אח, חבר, לוחם, גיבור ישראל. ככה יזכרו אותך".

בשם צה"ל ספד לו סא"ל איציק גץ. "דניאל התגייס לכפיר כדי להיות לוחם ולהגן על מדינת ישראל. הוא רצה להיות הכי טוב שאפשר וכך היה. כל חייל הרגיש שהוא כתובת ופנה אליו", סיפר סא"ל גץ, "הוא נבחר לצאת למ"כים ויצא בהקצאות הראשונות במקום השמור להכי טובים, כאלה שמיועדים לגדולות".

באופן דומה תיאר את דניאל מפקדו הישיר, סג"מ אור צרפתי: "דניאל לוחם שלי, קשר שלי, ילד שלי. תקופה ארוכה עברנו יחד, תרגילים, מסעות. היית יד ימיני, מישהו שאפשר לסמוך עליו. היתה לך נוכחות מדהימה, כריזמה, דעתנות, שמחת חיים שליוותה את כולם והרימה אותנו במצבים הכי קשים. נהרגת במות גיבורים בהגנה על משפחתך, חבריך. לא נהרגת לשווא, בלעדיך לא היינו עומדים כאן היום".

דניאל, שהתגורר ביישוב צופים שבשומרון, שיחק כדורגל בהפועל כפר סבא, אך פרש כי היה לו ברור שהוא רוצה להשקיע בצבא ולהיות בקרבי. "ראיתי עוד קודם איך אני יושבת בסלון מוקפת משפחה וחברים ואנשים שבאים לנחם", סיפרה האם תמר, שלדבריה, לה ולבעלה היו תחושות מקדימות. "בשיחה האחרונה, ביום שישי בשעה 12 וחצי בלילה, דניאל אמר לי שהם נכנסים לעזה. אמרתי לו: 'דניאל, שמור על עצמך'. הוא אמר: 'אמא, אל תדאגי לי. יש לי שכפ"ץ קרמי ואני מסודר'. הוא אמר לי: 'אמא, אני אוהב אותך', ואני אמרתי לו: 'אל תגיד לי שאתה אוהב אותי עכשיו. קודם תצא משם, תחזור הביתה, וכשניפגש - אני אגיד לך שאני אוהבת אותך'. אבל משהו בנשמה לא התיישב לי טוב".

לפני כשבועיים דניאל ומשפחתו התראו בפעם האחרונה. "לא היה עליו כלום, ובכל זאת הוא לא ביקש כלום. אמא ארזה תיק ובשבת נסענו כולנו אליו לירוחם לתת לו את הדברים. הוא היה כל כך אמיץ", סיפרו.

גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון שהיה בבית המשפחה, הוסיף: "איבדנו חמד של בחורים שהיו רק בתחילת דרכם, אידיאליסטים שהקריבו נפשם וגופם למען המדינה וחטפו סתם, בגלל מחוות וקרדיטים. חייבים להמשיך את הפרוצדורה ולהמשיך בפעולה".

דניאל הותיר אחריו את הוריו בועז ותמר ואת שלושת אחיו יוסי, אורי ונטלי.

נצחיה יעקב ויהודה שלזינגר

סמל ברקאי ישי שור, בן 21 מירושלים

"עסק כל חייו בנתינה לזולת"

 סמל ברקאי ישי שור (21), מירושלים לוחם בקורס מפקדי כיתות מחטיבת כפיר שנהרג במהלך סיכול ניסיון חדירה של חוליית מחבלים לקיבוץ נחל עוז, הובא אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בני משפחתו של ברקאי סיפרו כי הוא למד במשך שנתיים בישיבת "שבי חברון", וכי בכל חייו עסק בנתינה. הוא התנדב באריזת מזון ב"יד אליעזר", במד"א, והיה מדריך וממונה על סניף בני עקיבא. 

ירון, אביו של ברקאי, ספד לו בכאב: "ברקאי שלנו, ילד אהוב, מתנדב שכולו לב. אם ראה אדם לצד הדרך, תמיד עצר ועזר. רצה שניסע בשני כלי רכב כי כך אפשר לקחת יותר טרמפיסטים". אביו ציין כי "לאחרונה הוציא רישיון ג' כדי שיוכל להתנדב כנהג אמבולנס, ואישור מיוחד להתנדב כי בזמן החופשות מהצבא היה מתנדב לעיתים למשמרות כפולות במד"א. גם כשסבל משברי הליכה שמענו ממנו כי אם צריך לסחוב אלונקה, אז כמובן שהוא יתייצב מתחתיה. המחיר ששילם הוא הגדול מכולם. המחיר ששילמנו, אבידה ענקית למשפחה, אבידה לכל עם ישראל". רות גולדברג, חברה של ברקאי, הדגישה כי "ברקאי היה אדם נעים וטוב לב. הוא תמיד התנדב באהבה. היה בן למשפחה אידיאליסטית ואוהבת".

ברקאי הותיר אחריו הורים, ירון ורבקה, ושלושה אחים.  

יורי ילון

סמל ארז שגיא, בן 19 מקריית אתא

"חלם להיות מג"ד בגבעתי"

את שאיפתו הגדולה של סמל ארז שגיא להמשיך לצמוח בשורות צה"ל גדע טיל נ"ט שירו לעברו מחבלים, סמוך לנחל עוז שלשום. אלפי בני משפחה וחברים גדשו את בית העלמין הצבאי בחיפה וליוו את ארז למנוחת עולמים, והוא בן 19.

"חלל עצום נפער אצלנו", אמרה אמו עדנה בדברי ההספד, "מגיל כל כך צעיר סללת לעצמך מסלול ברור וכל מטרה שהצבת הגעת אליה. ביום שישי האחרון, בשיחה האחרונה שהיתה לי איתך, אמרת לי: 'אמא, לוקחים לנו את הטלפונים אבל אל תדאגי. אנחנו מוכנים וערוכים והתאמנו לקראת הכניסה לעזה'. אנחנו אוהבים אותך ואתה חסר לנו. אני לא נפרדת ממך. אתה תמיד תהיה איתי בלב. אני אוהבת אותך, מלך שלי".

כבר לפני ההלוויה, החל משעות הבוקר המוקדמות, הגיעו לבית ההורים בקריית אתא עשרות בני משפחה, חברים ושכנים, אשר שמעו על נפילתו של ארז, לוחם בקורס מ"כים שהצטרף למסלול הפיקודי של הפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי בחיפה.

בן דודו, רס"ן יניב הרן, סיפר כי ארז היה גאוות המשפחה ואהוב על חבריו. "הוא תמיד הציב לעצמו מטרות והשיג אותן", סיפר הרן, "הוא יצא לקורס מ"כים בשלב מאוד מוקדם כי הוא חלם להיות מג"ד בגבעתי והיתה בינינו התערבות מי יצדיע למי. בסוף הוא ניצח ואני אצדיע לארון שלו כשיובילו אותו לקבורה".

לדברי הרן, ארז ומשפחתו נפגשו בפעם האחרונה בשטחי הכינוס כשבוע לפני התקרית. "המשפחה שלנו היא משפחה ציונית וערכית שאהבת המדינה והצבא נמצאת בדמה. בשבוע שעבר אירגנו תרומה של 400 לחמניות עם שניצלים לכל הגדוד שלו ובאנו לבקר אותו. הוא היה מאוד נבוך, אבל שמח לראות את ההורים שלו ואת בני המשפחה שהצטרפו", סיפר.

ארז הותיר אחריו את הוריו אילן ועדנה ואת שתי אחיותיו הקטנות נועם ושי.

דניאל סיריוטי

סמל דור דרעי, בן 18 מירושלים

"מצטיין חטיבה אחרי ארבעה חודשים. ילד מושלם"

סמל דור דרעי (18), שנהרג בסיכול ניסיון חדירת המחבלים דרך מנהרה לקיבוץ נחל עוז, הובא אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הוא נולד וגדל בשכונת גילה בירושלים ולמד בתיכון מקיף גילה. דור, שהיה נער פעלתן ואהוב על כולם, לא רצה להיות לנטל על הוריו ולכן כבר במהלך לימודיו בתיכון עבד בעבודות שונות.

דור התגייס לצה"ל בחודש נובמבר האחרון, ובתוך זמן קצר היה מצטיין בחטיבת כפיר. אביחי, אחיו של דור, ספד לו: "הוא היה השטותניק של המשפחה ותמיד היה מכניס שמחת חיים. הוא ידע להצחיק את כולם. דור היה הגאווה שלנו. בכל מקום שבו הוא דרך אנשים דיברו עליו. הוא סיים את הלימודים שלו בצורה מדהימה ועשה מכינה עם מאמן אישי. הם קרעו את עצמם והוא בא עם דם על הידיים. הוא נלחם להגיע לעוקץ, אבל בסוף זה לא הסתדר. בכפיר נלחמו עליו והוא היה שם מצטיין חטיבה. בקושי ארבעה חודשים וכבר מצטיין חטיבה. ילד מושלם".

דור לא רצה להדאיג את הוריו כאשר נכנס לפעילות מבצעית בעזה. אביחי סיפר כי "בכל פעם הורידו אותם והחזירו אותם. הוא ביקש ממני: 'אל תספר כלום לאמא, אל תספר כלום לאף אחד. הכל בסדר'. בכל פעם הוא שלח הודעה שהכל בסדר, דאג להרגיע. אמרתי לו: 'שמור על עצמך', והוא אמר: 'עיזבו אותי, בשביל זה התגייסתי'".

אחיו של דור שמר את התכתבות הווטסאפ ביניהם, שבה סיפר לו דור שהיחידה שלו אמורה להיכנס לעזה, והוא ביקש ממנו לעדכן: "תעדכן אותי מה קורה איתך בכל רגע. אני רוצה לדעת מה קורה איתך ואיפה אתה בכל רגע נתון. אני בטוח שיהיה בסדר ואתה תשמור על עצמך. אנחנו כאן אוהבים אותך ושומרים עליך מרחוק. לכו בשלום ותחזרו בשלום. אתם גיבורים אמיתיים".

מיטל, גיסתו של דור, ציינה כי "דור היה פייטר בנשמה. הוא היה מצטיין חטיבתי בכפיר בכושר גופני. הוציאו אותו לקורס מ"כים וגם היה תכנון שהוא ייצא לקצונה. דור היה ילד קסם. לא הפסיק לחייך ולצחוק. הוא אהב את החיים".

דור הותיר אחריו הורים, דוד ורונית, ושלושה אחים.

יורי ילון

סמל נדב ריימונד, בן 19 משדמות דבורה

דור שלישי בחטיבת הצנחנים

סמל נדב ריימונד בן ה־19, לוחם הצנחנים שהיה בקורס מ"כים ונהרג שלשום בתקרית בנחל עוז, הוא החלל הראשון שנטמן בחלקה הצבאית החדשה במושב שדמות דבורה שבגליל התחתון. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, ובהם חבריו לנשק מגדוד 101 בצנחנים, חברי המושב ובני המשפחה.

בהספדה תיארה אמו יובל את שיחתם האחרונה. "ביום שישי האחרון דיברת איתנו שיחה קצת יותר ארוכה מהרגיל. סיפרת על השש־בש, על הדמקה, והזהרת שבסוף המבצע תצטרכו טיפול רפואי בגלל עודף סוכר. היית במצב רוח מרומם. יכולנו לדמיין את החיוך שובה הלב שלך בזמן ששוחחת איתנו, חיוך שאנחנו כל כך אוהבים", סיפרה יובל, "היית נדיב ובעל לב פתוח. נותן ומחלק כל דבר עם כולם, גם אם בסוף תישאר אתה בלי כלום... טעמת מכל מה שהחיים יכלו להציע לך בכל יום, נהנית מרכיבה על כל מה שמתגלגל. אופניים, אופנוע, טרקטורון, בוגי, עגלות שבנית עם נועם ואבא. היית יצירתי ובעל כושר המצאה. תמיד מוצא פתרון לכל בעיה לוגיסטית. עקשן ובעיקר סבלני. אהבת את ארץ ישראל, לטייל בטבע, לרכוב בכל שביל, לרדת מהר ככל האפשר מהפסגות רק כדי לעלות אליהן שוב ושוב ושוב ושוב".

העתיד, במייל שלכם

הירשמו עכשיו לניוזלטר הטכנולוגיה של ישראל היום

בהרשמה, אני מאשר/ת את תנאי השימוש וכן קבלת המלצות קריאה והצעות לרכישת מינוי ודיוור מישראל היום

רשמו אותי

האם הוסיפה ברגעיה הקשים: "רצינו לקרוא מכאן לכל הקיצוניים שבינינו ולבקש: די להסתה ולאלימות. רצינו מכאן לבקש מהחברים שלך שעוד נלחמים בדרום: 'תשמרו על עצמכם, חיזרו הביתה בשלום' ולהגיד לחברים שלך משדמות, מגליל תחתון וממי עמי שהבית שלנו תמיד פתוח בשבילם כפי שהיה כשהיית פה איתנו. אוהבים מאוד, אמא, אבא נועם ויואב".

דודו של נדב, זיו שר, סיפר כי הוא "היה בחור מלא חיים. הוא אהב ספורט אתגרי והיה אלוף הארץ בדאונהיל 2011. תמיד מוקף חברים וקשור למשפחה קשר עמוק. נדב היה גאה להתגייס לצנחנים". סער אלמקייס, מדריך הכושר הקרבי של נדב לפני הגיוס, סיפר עליו דברים דומים: "אני זוכר את המוטיבציה הגבוהה שלו. נדב תמיד שאל מה עוד צריך לעשות כדי לעבור את הגיבוש. אבא שלו וסבא שלו היו בצנחנים והוא היה נחוש ללכת בדרכם".

לדברי ראש המועצה האזורית הגליל התחתון, מוטי דותן, "אין נחמה להורים שמאבדים ילד. נחבק ונחזק אותם תמיד".

נדב הותיר אחריו את ההורים אבי ויובל ואת אחיו נועם ויואב.

דני ברנר

סמ"ר אליאב כחלון ז"ל, בן 22 מצפת

"היית אדם נפלא בעל לב טהור"

העיר צפת עמדה אתמול מלכת כאשר אלפים מתושבי העיר, חברים לנשק ובני משפחה ליוו בדרכו האחרונה את סמ"ר אליאב כחלון ז"ל, בן 22. אליאב, שנטמן בחלקה הצבאית בעיר, היה תומך לחימה בחטיבה 7 של חיל השריון ונהרג שלשום בפיצוץ פגז המרגמה בשטחי הכינוס של צה"ל מחוץ לרצועת עזה.

האחים אמרו קדיש על הקבר הרענן והאם יוכי הספידה את בנה ואמרה: "רק במוצאי שבת האחרון שיתפת אותנו בקושי שלך ובגעגועים שלך הביתה. היית אדם נפלא בעל לב טהור, דאגת לשמח את כולם סביבך. תמיד דאגת להתחזק. אתה קרוב עכשיו לאבא בשמיים. בבקשה תבקש ממנו שייתן לנו כוח להתגבר על האובדן הכבד בלכתך. 

"אנחנו מקבלים את מה שנגזר עלינו ויודעים שהכל נעשה לטובה מאת הקדוש ברוך הוא יתברך. את הייעוד שלך בעולם החומרי כבר עשית, ולכן הוא לקח אותך לידו. הנחמה היא שמתת על קידוש השם, אלוהים נתן אותך כפיקדון שנהנינו ממנו 22 שנה. היום זה נגמר אבל הזיכרון יימשך לנצח", המשיכה האם.

האח שלומי אמר: "הקדוש ברוך הוא מסובב את הכל ואנחנו יודעים ומאמינים שזה כך. איבדנו את היקר מכל והצטרפנו אל משפחת השכול. ברגע זה אתה למעשה לא אבידה רק שלנו, אלא של כל עם ישראל".

קצין חימוש ראשי, תא"ל אליעזר בן הרוש, אמר: "אליאב היה חייל אמיתי. מסור לעבודתו ואהוב בפלוגה, תמיד משדר רצינות עם חיוך קטן על הפנים. אהב לעזור ולתרום. היה דבק במשימה ולא מוותר עד שלא מסיים אותה בהצלחה".

אליאב הותיר אחריו הורים ושישה אחים.

דני ברנר

סמ"ר משה דוינו ז"ל, בן 20 מירושלים

"נלקחת מאיתנו כדי להציל את עמנו"

מאות ליוו אתמול את סמ"ר משה דוינו, בן 20 מירושלים, בדרכו האחרונה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. משה, לוחם הנדסה קרבית, נהרג מפגיעת אר.פי.ג'י בדחפור D-9 בפעילות מבצעית ברצועת עזה. 

שרון, בת דודתו של משה, ספדה לו: "מושיקו שלנו, אהוב וגיבור. ממשה עד משה לא קם כמשה. נלקחת מאיתנו כדי להציל את עמנו. בשבת באת להיפרד, להרגיע אותנו. אמרת שאתה ממוגן. כל כך התגאינו בך. אין לתאר את הבור שנפער בליבנו. מלאך בדמות אדם". 

ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, אמר: "העצב הוא עצום. הגנת עלינו בגופך. הצלתם אלפים. אתם הגיבורים". 

בתיכון "דנמרק" דיברו אתמול על שני החברים מאותה השכבה, סמ"ר דוינו וסמ"ר משה מלקו, שנהרגו במבצע צוק איתן. הנהלת בית הספר החליטה לפתוח אתמול את המוסד עבור תלמידים ובוגרים, הזקוקים לתמיכה בעקבות מותם של דוינו ומלקו. אבי מלכה מהנהלת ביה"ס סיפר על דוינו: "מושיקו היה תמיד מוקף בחברים ומלא חוש הומור. הוא סייע לאוכלוסייה המבוגרת בשכונה. לפני כמה חודשים הגעת לבית הספר על מדים. אמרת שאתה מתגעגע אלינו. אנחנו מתגעגעים אליך". 

משה הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

יורי ילון

רס"ל עדי בריגה ז"ל,  בן 23 מבית שקמה

"אני קוברת חלק מהגוף שלי"

"ילד יקר מאוד שלי, כל מה שנשאר לי זה לומר איך נפלו גיבורים. . רבים הספידו אותך ולי, מה נשאר לומר לך, ילד אהוב? 13 שנים חיכיתי שתגיע, עברתי לא מעט טיפולים כדי שתבוא לעולם. היית ילד אדיב, יפה תואר, תמיד התנדב ותמיד עזר. זו הדמות שלך, שתישאר אצלי בלב לנצח".

כך ספדה פנינה לבנה, רס"ל (מיל') עדי בריגה, בן 23 מבית שקמה, שהובא אתמול למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באשקלון. מאות ליוו בדרכו האחרונה את עדי, חייל השריון שנהרג מפגיעה של פצמ"ר באשכול. 

עדי השתחרר לפני כמה חודשים מהשירות הסדיר שלו וגויס בצו 8 לשירות מילואים במבצע צוק איתן. לפני כמה חודשים עבר להתגורר עם חברתו יוליה באשקלון. יוליה סיפרה כי כאשר הגיעו נציגי קצין העיר לבשר להורים על מות בנם, היא הייתה איתם בבית. "שלחתי לו כמה מסרונים, וכאשר לא היתה ממנו תשובה, היתה לי תחושה והבנה שקרה משהו, וכנראה שהוא נפגע", סיפרה, "עדי היה אהבת חיי, תיכננו להתחתן ולהקים משפחה. לצערי אני קוברת את אהבת חיי. אני מרגישה שאני קוברת חלק מהגוף שלי, עד כדי כך הוא היה יקר לי מאוד".

מיכל, אחותו של עדי, ספדה לו: "הבטחתי למשפחה שאהיה בבית העלמין חזקה. קשה לי מאוד האבידה. הלכת ממני בגיל כל כך צעיר, היית וליווית אותי בצמתים וברגעים הכי חשובים בחיים שלי. אהיה חזקה בשבילך ואלווה אותך בדרכך האחרונה. מבטיחה לך להיות חזקה גם לאחר מכן, והכל רק בשבילך. בתי שאלה אותי, וסיפרתי לה שטיל פגע בך ואתה לא תחזור יותר. היא שאלה למה לא תחזור יותר, כאשר הבטחת לה שתחזור. יהיה זכרך ברוך".

עדי הותיר אחריו את הוריו פנינה ודוד ואת שני אחיו.

גדי גולן

רב"ט מידן מימון־ביטון ז"ל,  בן 20 מנתיבות

"ילד מיוחד, מקסים, מצחיק את כולם"

אלפים צעדו אתמול המומים אחרי ארונו של רב"ט מידן מימון־ביטון, בן 20 מנתיבות, חייל חיל השריון שנהרג מפגיעת פצמ"ר והובא אתמול למנוחות בבית העלמין הצבאי בעיר.

מפקד החטיבה שלו שספד לו, אמר כי מידן היה חייל שגילה אכפתיות ונרתם לכל משימה, ותמיד בחיוך רחב על פניו. "כל כך הרבה חיים וחיות הפגנת, ופתאום החיים האלה נגדעו באחת. אין מילות נחמה לבני המשפחה היקרה שאיבדה את היקר לה מכל. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים", אמר.

אחותו צליל, שדיברה בשם ההורים, סיפרה בבכי כי שוחחה עם אחיה כמה פעמים בעת ששהה ברצועת עזה: "ביקשתי ממך שתשמור על עצמך פעם אחר פעם, ואתה הבטחת לי שאתה עושה כן ושהכל בסדר. אחי הבכור, אני מרגישה שאני בחלום שלא נגמר, שאתה לא כאן. כשהיית בעזה היתה לי הרגשה רעה וחיכיתי לצלצול ממך, או שפתאום תופיע בבית. לא ענית גם לטלפון של אמא ואני ניסיתי להרגיע אותה. בפנים ידעתי שקרה משהו, וכמה שלא ניסיתי להרגיע את עצמי, לא הצלחתי". 

האחות המשיכה: "במקום זאת, כאשר הגיעו קצינים, נציגי צה"ל, שהודיעו לנו את הבשורה הקשה מכל, ידעתי כבר לפני מה הם רוצים לומר לנו. תמיד היית ילד מיוחד, מקסים, מצחיק את כולם. אתה תחסר לנו מאוד מאוד, ועכשיו אתה שם למעלה, קרוב לסבתא שלך".

קודם להלוויה נציגי פיקוד העורף ביקשו מהקהל הרב להתפזר מייד לאחר הטקס, ומהנואמים לקצר בדבריהם. למרבה המזל, ההלוויה עברה בשקט, ורק כאשר החלו האנשים להתפזר לבתיהם פעלה האזעקה ורקטת גראד נורתה לעיר, אך מערכת כיפת ברזל יירטה אותה בהצלחה.

גדי גולן

רב"ט נירן כהן ז"ל, בן 20 מטבריה

"הלכת בשיא נעוריך"

אלפים ליוו אתמול אחר הצהריים את רב"ט נירן כהן ז"ל, בן 20 מטבריה, בדרכו האחרונה. הוא נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין הישן בטבריה. אסטר ג'ינו, חברתו של נירן, צעקה בבכי מר: "היית צריך להיות איתי מתחת לחופה ולא מתחת לאדמה". 

אמו נאוה הספידה אותו ואמרה: "אני עומדת מולך ומתקשה להאמין. היית ילד ערני, חייכן, מלא שמחת חיים ומוקף בחברים. אוהב את הוריך ואת אחיך. הלכת בשיא נעוריך וכל חייך לפניך. אפשר להתנחם בכך שנפלת על הגנת המולדת והעם הנפלא הזה. מותך לא היה לשווא". 

בשם החברים הספיד תומר שטרית, שאמר: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא. כמה שלא אדבר, זה לא יעיד על אישיותך. חבר ואיש משפחה, קר רוח, אדם שתמיד אפשר היה לסמוך עליו. כשהלכת מאיתנו משהו מאיתנו הלך איתך".

בבית משפחת כהן התקשו אתמול לעכל את האסון הנורא. עוד ועוד חברים ובני משפחה הגיעו לנחם את האבלים. זעקות השבר שבקעו מן הבית קרעו את הלב והאחות מור אמרה בבכי מר: "נירן היה ילד טוב. כמה אהבנו אותו. לקחו לנו אוצר. הוא מת גיבור. אמא ואבא דיברו איתו והוא הבטיח שהכל יהיה בסדר", אמרה האחות. 

האב עופר כהן אמר בעיניים דומעות: "אני רוצה להגיד לביבי - אנחנו חזקים. שימשיך, שיפרק אותם. שלא ישאיר שם כלום. כדי שלא הכל יחזור עוד שנה־שנתיים. אתמול בצהריים דיברתי עם נירן אחרי שסידרתי לו את האוטו. ביקשתי ממנו לשמור על עצמו. אחרי השיחה הזו הוא כבר לא ענה לטלפון", אמר האב בכאב. 

נירן הותיר אחריו את ההורים עופר ונאוה, האחיות מור ואלמוג והאח קובי.

דני ברנר

בגלל המלחמה: זינוק בלידות מוקדמות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו