"אבא, כשאגדל אהיה כמוך"

רנ"ג רמי כחלון, בן 39 מחדרה

"אבא, כשאגדל אהיה כמוך"

כשקולו של יוסיאל כחלון בן ה־16 הידהד אתמול עם מילות הקדיש על אביו ברחבי החלקה הצבאית שבבית העלמין הישן בחדרה - אף עין לא נותרה יבשה. לצידו, היו שלושת אחיו הקטנים ואמו פנינה, מתקשים להאמין שזוהי דרכו האחרונה של אב המשפחה, רנ"גרמי כחלון, והוא בן 39.

אלפים הגיעו אל הלווייתו של איש הקבע מחטיבת הצנחנים, שנפטר שלשום לאחר שנפצע קשה ביום שני, עת חילץ פצוע ורימון מהאפוד שלו התפוצץ עליו. "אבא, אני עומד עכשיו ולא מאמין שזה אמיתי. אתה גיבור. מושלם. תותח. גם כשהיית רחוק מהבית דאגת לשמור על כולנו", אמר יוסיאל, "עד הרגע האחרון נלחמת. כזה אתה, תותח, פייטר אמיתי. אמא, תהיי חזקה כמו שאת היית עד עכשיו. אבא, אני אוהב אותך, תמיד אוהב אותך. אני מקווה שאני אהיה כמוך כשאהיה גדול".

"כל כולך צוק איתן"

למרות הקושי והקול השבור, ספדה לו גם בתו מאור, בת ה־15. "אבא יקר, אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ומאיפה. רציתי להגיד לך שאני כל כך אוהבת אותך ומעריצה אותך. כל השבוע הזה רק הוכחת לי כמה אתה גיבור, ואיך אתה נלחם על כל נשימה ונשימה שלך. התפללנו כל כך הרבה שהכל יחזור להיות כמו פעם ונמשיך להיות משפחה רגילה. אבל זה לא היה ככה", אמרה מאור, "ביקשת שאשמור על אמא והאחים, והיום אני מבינה שזו היתה הצוואה שלך. אני מבטיחה לך שמהיום אני אהיה אחראית, נהיה חזקים ומאוחדים. שמור עלינו מלמעלה. בשבילי אבא, אתה ניצחת במלחמה הזו. אבא, אני פשוט רוצה להיות כמוך. אדם צנוע, עניו, נותן מעל ומעבר, שאפתן, אדם שכל הזמן מחייך ולא משנה מה, אתה לעולם לא תיפול, רק תעלה למעלה. בחרת בחיים. ועכשיו, תנוח על משכבך בשלום, אבא".

רמי, שאיבד את אמו לפני כשנה בשל מחלת הסרטן ואת אביו שטבע בים עוד כשהיה ילד קטן, נאלץ כאח הבכור לטפל בארבעת אחיו. בהלוויה ספד לו אחיו חיים בשם האחים ואמר: "אנחנו המומים וכואבים על האובדן הגדול, על חסרונך. הכאב קשה מנשוא. הקרקע נשמטת לנו. אני רואה את הקהל הגדול ואני שואל את עצמי, את מי צריך לנחם, אותנו או אותם? שם המבצע בו נהרגת נקרא צוק איתן, וזה הכי מתאים לך. היית כל כולך צוק איתן".

ראש עיריית חדרה, צביקה גנדלמן, ציין בהספדו כי כשהגיע לבית המשפחה הוא ראה את הבת מאור בחולצה שעליה הכיתוב "מנהיגות ושליחות" והתרגש כי אלו היו ערכיו של האב, שאותו הוא מספיד כעת. "אני חוזר על הדברים של מאור הבת, 'אבא שלי הוא הכי גיבור בעולם, תרתי משמע'. וזה נכון. הוא גיבור. והתכונה הזו באה לידי ביטוי לא פעם אחת".

רמי הותיר אחריו את אשתו פנינה ואת ארבעת ילדיהם יוסיאל (16), מאור (15), הלל (14) ועמיעד (8).

נצחיה יעקב, כתבתנו בשרון

סמ"ר גל בסון, בן 21 מחולון

"איש צעיר עם חיוך כובש"

"הוא היה אידיאליסט, מלא במוטיבציה לשרת ובחר בחיל ההנדסה כי רצה תפקיד משמעותי", כך סיפרו חבריו של סמ"ר גל בסון ז"ל, בן 21 במותו, שנהרג שלשום ברצועה. מאות ליוו אתמול את גל בדרכו האחרונה בבית העלמין הצבאי בחולון.

סמ"ר בסון היה לוחם סיירת יהל"ם של חיל ההנדסה.

בהלווייתו ספדו לו אמו פנינה, אחיו הבכור בן - איש מילואים שקיבל את ההודעה על מות אחיוהצעיר בעודו נלחם בעזה - וחברתו אלמוג. לבקשת המשפחה לא סיקרנו את ההלוויה.

"הוא השקיע בקורס בחיל והתקדם מעלה. גם שם סחף אחרים כמו בתקופה שלמד בתיכון. איש צעיר עם חיוך כובש שכולם נשבו בקסמו", הוסיפו החברים.

גל הוא ההרוג השלישי של העיר חולון במבצע צוק איתן. קדמו לו סמ"ר בניה רובל מהצנחנים, שהיה חברו של גל בסון ז"ל ונהרג שבוע לפניו, ורב־סרן צפריר בר־אור ז"ל מחטיבת גולני.

גל למד בבית הספר התיכון קריית שרת בחולון במגמת ספורט, היה חבר בנבחרת האתלטיקה, שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל חולון ואף השתתף בעבר במשלחת תלמידי תיכון שטסה לגרמניה להיפגש עם תלמידים מרמאללה בכינוס העוסק בדו־קיום.

גל הותיר אחריו זוג הורים, פנינה ואלי, את אחיו הבכור בן ואת אחותו הקטנה לינוי.

סגן רועי פלס, בן 21 מתל אביב

"מנהיג שהפך את מפקדיו לטובים יותר"

מאות מבני משפחתו, קרוביו וחבריו של סגן רועי פלס, בן 21 מתל אביב, לוחם חטיבת הנח"ל שנהרג מפגיעת טיל נ"ט במבנה בעזה, ליוו אותו למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.

מפקדו של רועי בבית הספר לקצינים, סא"ל מני ליברטי, ספד לו: "אני רוצה לבקש סליחה מהמפקדים ומהחיילים שהורדת לקרב ולא יכולים להיות כאן כיוון שהם צריכים להשלים את המשימה להגן על האזרחים. לא היה ספק שתסיים את קורס הקצינים בהצטיינות. שלושת המ"פים התעקשו לקבל אותך לפלוגתם. היית הטוב שבטובים, צנוע וחזק, מנהיג מלידה, מוביל, מנהיג שהפך את מפקדיו לטובים יותר. בזכותך ובזכות הלוחמים אנו מצליחים לעמוד מול האויב השפל ולנצח את חמאס".

סא"ל ליברטי הזכיר בדבריו את הרגעים האחרונים בבית שעליו השתלטו רועי וחייליו. "בזמן פגיעת הטיל הייתי קומה אחת מעליך. צר לי שלא ראית איך החיילים שלך המשיכו לנהל את הכוח בגבורה, בזכות הכוח שנסכת בהם. רועי היה גיבור בחייו וגיבור במותו", אמר.

בהספדן סיפרו אחיותיו הגדולות לי ושני כי "כל ערב באו חברים שלך ותמיד אתה שם איתם. גם אתמול הם היו שם וחיכיתי לך שתבוא אבל זה לא קרה. כולם אומרים רועי 'היה', לא היית, אתה תמיד תהיה ילד מקסים ואהוב, אחי הקטן. איך נמשיך בחיינו? לחיות עם זיכרונך ולדעת שלא נראה את החיוך שלך והצחוק שלך".

רועי הותיר אחריו את הוריו חגית ודור ואת שתי אחיותיו התאומות לי ושני.

סמ"ר גיא לוי, בן 21 מכפר ורדים

"הילד השובב והלוחם האמיץ"

את החלקה הצבאית בבית העלמין בכפר ורדים גדשו אתמול אלפים, שהגיעו ללוות למנוחת עולמים את בן היישוב סמ"ר גיא לוי בן 21, לוחם השריון שנהרג ביום שישי בהיתקלות עם מחבלים בעזה.

בין האלפים שהגיעו להלוויה היו גם חבריו של גיא מהיחידה, שלבשו חולצות שעליהן הודפס הכיתוב: "החברים של לוי. תמיד נזכור אותך".

ארין, אחותו של גיא, ספדה לו בדמעות: "קשה להתעורר לעולם הזה כשאתה לא כאן. קשה לתאר את הכאב. אתה הגיבור של כולנו והגיבור הפרטי שלי. אני אוהבת אותך אח שלי, תשמור עלינו מלמעלה". גליה, אמו, הוסיפה בכאב: "ברגעיך האחרונים לא הייתי שם איתך לחבק ולעזור. גאיוש שלנו, הדף קצר מלתאר את חייך הכל כך מלאים. הגשמת את חייך במלואם ועצרת פתאום. ילד ללא הפסקה. גיא שלי, ילד אהבה אתה. היית המורה שלי ואני מרגישה חלל עצום וכאב גדול על האובדן. אני עוזבת לך את היד לא ברצון".

ראש מועצת כפר ורדים, סיון יחיאלי, תיאר בהספדו: "גיא, אנחנו עומדים כאן קהל רב עצום וכואב, ומנסים לעשות את הבלתי אפשרי - למצוא את נוסחת הפלא להתמודד עם הכאב. חבריך הרבים יחבקו את הוריך וישובו לחזית כדי להמשיך להילחם. כולנו הכרנו אותך וידענו מאיזה חומר אתה עשוי. נתינה ואהבה היו בך תמיד. אנחנו נפרדים ממך בכאב עצום, גיא שלנו, הילד השובב והלוחם האמיץ. כולנו גאים בך ומודים לך".

גיא הותיר אחריו את הוריו רן וגליה ואת אחותו הצעירה ארין.

סמ"ר עמית יאורי, בן 20 מירושלים

"תמיד היית ותישאר גיבור"

על הקבר הטרי בבית העלמין בהר הרצל בירושלים עמד אתמול שחר - אביו של סמ"ר עמית יאורי בן 20, לוחם חיל הנדסה שנהרג במבצע בעזה - והצדיע לו בפעם האחרונה.

"איך אפשר לדבר על ילד שלך צעיר, מהיר וחזק בלשון עבר?" מירר שחר בבכי לעיני מאות בני משפחה וחברים. "עמית אמר שהם חזרו מהשטח ושאפשר לבקר. הוא מעולם לא הודיע לנו הודעה כזו דרמטית. עמית לא ביקש אף פעם ביקור או חבילה. גם לטקס שהוא הוכרז מצטיין הגענו במקרה כי הוא שכח לעדכן. הבנתי שכשאמר 'אפשר לבקר' הוא התכוון לומר 'בא לי שתבקרו'. הבנתי שהוא חושש, למרות ההבעה הקשוחה. נסענו לקצה המדינה והתמלאתי גאווה כשראיתי אותו ונזכרתי בעצמי לפני 30 שנה", אמר האב.

נועם, אחותו של עמית, ספדה לו בכאב עצום: "היית אח גדול למופת ודמות להערצה בשבילי. בכל הזדמנות שהיתה לי דיברתי עליך. סמכתי עליך שלא תעזוב אותנו ככה בפתאומיות בלי התראה והכנה". אחיו הקטן, עידו, קרא עליו קדיש.

בין המספידים היה גם דוד גל, מנהל הגימנסיה העברית, שם למד עמית. "האובדן הוא קשה, עצום ובלתי נתפס. עמית שיקף בהווייתו ובעשייתו את ארץ ישראל היפה. עמית, שהיה ספורטאי מצטיין ואתלט מחונן, בחר לעשות שירות צבאי משמעותי. ההכנות לצבא היו ארוכות, פיזיות ומפרכות", נזכר גל, "בערבים, כשהייתי יוצא מהמשרד, הייתי פוגש את עמית ברחבת הגימנסיה מתאמן ערב ערב לקראת שירותו הצבאי, שירות ממנו לא חזר. מוריו ציינו את יכולותיו הגבוהות ותמיד ידענו שיש על מי לסמוך".

לדברי המנהל, "עמית, שפיקד על חייליו ונתן את נשמתו עבורם, זכה להערצה מפקודיו וממפקדיו. הסתערותו אל מול המחבלים בקרב האחרון ממחישה יותר מכל את הערכים שעליהם גדל עמית ושאותם שאב בבית ובגימנסיה. גם כאשר המחירים קשים צריכים אנו להאמין בצדקת הדרך ולהפנים שערבות הדדית אינה קלישאה".

אלירן, חברו הטוב של עמית, ספד לו: "עמית, חבר ואח יקר, המשפט המתאר הכי טוב את אישיותך הוא 'מים שקטים חודרים עמוק'. היית מלא חמלה, דעתן, נבון ואיכותי. אתה יכול להיות גאה כי לחמת בגבורה האופיינית לך. תמיד היית ותישאר גיבור".

עמית הותיר אחריו את הוריו שחר ועינת, את אחותו נועם ואת אחיו עידו.

סמ"ר גיא בוילנד, בן 21 מקיבוץ גינוסר

"מנער ג'ינג'י ותאב מוסיקה וחיים, הפך באחת ללוחם נועז"

על שפת הכנרת, בבית העלמין של קיבוץ גינוסר, הובא אתמול למנוחות סמ"ר גיא בוילנד, לוחם ההנדסה הקרבית שנהרג ביום שישי במהלך הלחימה ברצועת עזה, והוא בן 21.

מאות מחברי הקיבוץ, חברים לנשק מההנדסה הקרבית ובני משפחה ליוו את גיא בדרכו האחרונה. שישה לוחמי ההנדסה הקרבית בדרגת סמל ראשון נשאו את הארון שהיה עטוף בדגל ישראל, והורידו אותו לקבר הטרי. דודו ירון אמר קדיש בקול רועד וחנוק ומעל הקבר נישאו הספדים מרגשים.

"כואב לדבר עליך בלשון עבר", הודתה בכאב דודתו של גיא, רותם גופר, "הילד הג'ינג'י בעל השיער הארוך שממש לא מזמן התקצר, וחיוך מבויש, שובה לב, שמסתיר יותר ממה שמגלה. אוהב את החיים ומוקף תמיד בחברים. נולדת למשפחה מיוחדת, חמה ומלוכדת. כך הייתם מחוברים האחד אל השני, באהבה, בחברות, בהבנה עמוקה ללא מילים, באיזון הרמוני, שגרם לכל הסובבים אתכם להתפעל. וכל זה נגמר. ואין נחמה. ברוך זכרך, כבר מתגעגעים, כל המשפחה".

את ההספד בשם הקיבוץ נשאה מיכל אמיר: "קטנות המילים. האמת הפשוטה והמרה היא כי גיא, במותו ציווה לנו את החיים. מנער ג'ינג'י תאב מוסיקה וחיים הפך באחת ללוחם נועז, מופת ודוגמה לבני התשחורת הצועדים בינינו, יחפים בדרך כלל, עד שמגיע רגע נעילת הנעליים הצבאיות, ואז מבלי משים הם חוד החנית של הקיום שלנו כאן".

היא המשיכה לתאר כי "כשדפקו על דלתכם כאילו דפקו בדלת לכל אחד ואחת מאיתנו. ההלם, התדהמה והרצון לחבק אתכם ולנחם ולתמוך גדולים מאיתנו. אנחנו משתדלים, כל העם הנהדר הזה, בזכות גיא וחבריו, להיות האיתנים בעורף למען הניצחון בחזית".

ראש המועצה האזורית עמק הירדן, יוסי ורדי, תיאר את גיא כ"חייל מסור, הבין את הצורך לשרת וקיבל פעמיים חייל מצטיין. לאחרונה עסק באמל"חיה, שם יצר ותפר אפודי מגן, ותחת ידיו הטובות וכישרונו היצירתי יצאו אפודי מגן מיוחדים עם המון פריטים חשובים ושימושיים. גיא אהב מאוד מוסיקה, ניגן בגיטרה ויחד עם חבריו הקים להקה. מטבעו היה בחור ביישן, אבל על הבמה הוא פרח. גם עם חבריו היה פתוח, חברותי ואהוב מאוד, בעל חוש הומור ועם שמחת חיים. איבדנו בן יקר ואהוב".

גיא הותיר אחריו את ההורים אדוה וגלן, את האחות קים ואת האח לוק.

רס"ל ברק רפאל דגורקר,בן 27 מגן יבנה

"קראו לו להגן על הבית - והוא התייצב מייד"

"כשקראו לו להגן על הבית, לשמור על גן יבנה, על אבא ואמא, לשמור על מדינת ישראל - התייצב מייד. ללא היסוס. לא פעם עמדנו מול שיגור טילים מדרום, כאשר בהדרגה עורף הופך חזית והמלחמה אכן מתנהלת על הבית. לכן אסור שהאובדן יהיה לשווא", כך ספד ראש מועצת גן יבנה, דרור אהרון, לרס"ל ברק רפאל דגורקר (27), שנהרג מפגיעת פצמ"ר.

ברק ז"ל, שכ־1,000 מתאבלים ליוו אותו אתמול למנוחות, היה לוחם מילואים של חיל הנדסה. הוא אחד משלושה אחים שקיבלו לפני כמה ימים צו 8 והתייצב עם אחיו הצעירים יותר, סהר ואלירן, ששוחרר.

הבא להספיד את ברק היה בן דודו א', לוחם ביחידה מובחרת: "נפגשנו וביקשת ממני שלא לספר לאמא שלך שאתה ברצועת עזה, ובדרכי אל שטח הלחימה התבשרתי שנפגעת. אנחנו נמשיך בדרכך הערכית".

חברו של ברק, גל מימון, הוסיף: "יום לפני שנהרגת דיברנו בטלפון. שאלתי 'מה שלומך?' ובצניעות שלך אמרת שהכל בסדר ומייד דרשת לשאול מה שלומי ומה שלום החברים בגן יבנה. רצית לדעת איך החיים בקו האש. קראנו לך 'המלך' ובאמת היית המלך של כולנו, ואל תשכח לפעמים לחייך לעברנו אי שם מעל העננים".

האח סהר, שבור, שיחזר: "באו אלי חיילים ואמרו לי שהמג"ד מחפש אותי. ניגשתי אליו, ואז הוא אמר לי שברק נהרג. בהתחלה ממש לא עיכלתי את מה שהוא אמר, למעשה עד שהגעתי הביתה".

עוד אמר סהר: "שלושתנו קיבלנו צו 8, ברק, אלירן ואני, בדיוק כמו במבצע עמוד ענן. שלושתנו אנשי מילואים בהנדסה קרבית. ברק היה האחרון שקיבל את הצו ומאוד רצה לצאת כבר למילואים. הוא חיכה לזה. הוא היה בקשר מצוין עם כל החברים משם והיה לו חשוב לצאת ולתרום.

"בכלל, כזה היה אחי הבכור. תמיד דאג לנו ולאחרים. תמיד הלכנו אחריו, כולל להנדסה קרבית. הוא תמיד עזר ונתן מעצמו, עם חיוך גדול. דיברנו בפעם האחרונה בשבת בבוקר. הוא אמר שהכל בסדר ושהוא מחכה לכניסה. קבענו שניפגש אחרי המילואים, אבל זה כבר לא יקרה. עכשיו אנחנו צריכים להיות חזקים".

ברק, שמותו נקבע זמן קצר לאחר שנפגע ופונה לבית החולים סורוקה, הותיר אחריו את ההורים משה ואורה, מוותיקי גן יבנה. הוא גדל והתחנך ביישוב, בוגר תיכון אורט רבין. לאחר סיום שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים וסיים בהצטיינות. בד בבד, השקיע בתחום החינוך ושימש חונך לילדים בבית הספר מכבים, שם מספרים על צעיר "אהוד ומוכר לתלמידים רבים". הילדים שמעו את הבשורה מהוריהם ובסיוע יועצת בית הספר.

סרן ליעד לביא, בן 22 משדה ניצן

"הוא היה פטריוט אמיתי; אהב את המדינה שלו בטירוף"

ביום חמישי האחרון נפצע סרן ליעד לביא מהיישוב שדה ניצן בצורה אנושה, לאחר שנכנס לבית ממולכד באחת משכונות עזה. הרופאים נאבקו על חייו של ליעד מרגע שחולץ והועבר לבית החולים סורוקה בבאר שבע, אך במוצאי שבת, למרות התקוות והתפילות שנשאו הוריו וקרוביו, ליעד נפטר מפצעיו והוא בן 22.

"בני היקר, סרן ליעד לביא, נלחם עד הרגע האחרון על חייו. גם הרופאים בבית החולים סורוקה נלחמו על חייו, אבל ליבו לא עמד בעומס, והוא קרס ונפטר", הודיע אביו שמואל.

עוד אמר: "כל כך צר לנו על ליעד, צעיר מבטיח שכל חייו היו נתינה למען המדינה. הוא היה פטריוט אמיתי, שאהב מאוד את המדינה שלו בטירוף. חייו נקטפו בהגנה על הבית שלנו, על המולדת שלנו".

בני משפחתו של ליעד ידעו לספר גם על צעיר שאהב מאוד פעילות ספורטיבית, ובעיקר סקי וצלילה. הוא תיכנן לצאת גם השנה לטיול סקי עם אביו. "כל כך עצוב לי שלא נממש יחד השנה את טיול הסקי שתיכננו", אמר שמואל לביא הכואב.

לקראת הלווייתו של ליעד, שתיערך היום בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי ביישוב מיתר, מגייסת קבוצת נוער מקומית מאות אנשים, בני נוער ומבוגרים, כדי ליצור שרשרת אנושית שתימתח מהכיכר הראשונה שבכניסה ליישוב ועד לבית העלמין.

המטרה של מארגני השרשרת האנושית היא לכבד את זכרו של ליעד ולהעצים בכך את דרכו האחרונה.

* * *

בימיו הראשונים כנשיא העשירי של מדינת ישראל קיים ראובן (רובי) ריבלין ביקורי תנחומים אצל משפחות חיילים שנפלו במבצע צוק איתן. ריבלין הגיע אתמול לאשדוד לביקור בבית משפחת החייל בן וענונו ז"ל, ושם סיפרו הוריו לנשיא כי בנם התנדב לעלות לנגמ"ש והתעקש להיות ראשון להילחם על הגנת המדינה. ריבלין חיבק את הוריו ואת אחיו הצעיר של בן ואמר: "בן מגלם את סמל הנכונות וסמל הרצון לקיומו של עם ישראל חופשי בארצנו".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

הנשיא ריבלין ביקר גם בראשון לציון את משפחתו של סמ"ר טל יפרח ז"ל. הוא פנה לחבריו ליחידה של טל ואמר: "אתם הגיבורים שלנו. אני רואה כיצד אתם הולכים ומשתבחים מדור לדור". האם, אביבה, סיפרה לנשיא: "אנו מרגישים כי עם ישראל עם טל. אפשר ממש לראות שעם ישראל חי בזכות החיילים, ששומרים עלינו". לבסוף אמר הנשיא ריבלין: "לא קל לנחם משפחות, שאיבדו את יקיריהן בקרב. בנינו מחרפים נפשם כדי להגן על כל נפש ונפש מישראל".

העם תורם עם כל הלב