"דמם של חיילינו לא יישפך לשווא"

צילום: גדעון מרקוביץ' // לווית אוהד שמש, היום

צילום: בני פלבן

"ב"ש איבדה את אחד היקרים שבבניה"

"הוא היה חייל למופת, ביצע כל משימה שהוטלה עליו, ופעל תמיד בנחישות ובצניעות. אני עומד פה, כואב את כאבכם, ומחבק אתכם בשם כל חיילי צה"ל ומדינת ישראל, וכמפקד אני מצדיע לכל מי שהקריב את חייו למעננו ולמען המדינה". כך אמר מפקדו של סמל נדב גולדמכר, לוחם בבה"ד 1, בן 23, מב"ש, בהלווייתו בבית העלמין הצבאי בעיר, אליה הגיעו מאות אנשים. גולדמכר נהרג מירי נ"ט של מחבלים שחדרו לישראל. הוא הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.

צילום: אלברטו דנקברג

רב העיר ב"ש, יהודה דרעי, הוביל את מסע ההלוויה עם חיילים רבים. מפקדו סיפר כי כשזומן גולדמכר למילואים, הוא התייצב במהירות וללא היסוס. הקצין סיפר כי גולדמכר שובץ כנהג המ"פ, אך ביקש להיות בתפקיד מבצעי, וכאשר הוצע לו להחליף את נהגו של המג"ד, הסכים מיד.

קרובת משפחתו ספדה בשם המשפחה: "היית פרח עם לב טהור, הממיס כל אחד ואחת. אני כולי תקווה שיהיה לך טוב למעלה, ותדע שלא נשכח אותך לעולם. מכאן אני קוראת לממשלת ישראל להמשיך את המבצע, כדי שדמם של חיילינו לא יישפך לשווא". ראש העירייה, רוביק דנילוביץ' ספד: "העיר ב"ש איבדה השבוע את אחד הטובים והיקרים שבבניה, ששמו ייחרת לנצח בספר הזהב של המפעל הציוני".

גדי גולן

רגע לפני השחרור

אלפי תושבי ניר עציון וחוף הכרמל ליוו את רס"ל עודד בן סירא בדרכו האחרונה. מסע ההלוויה יצא מבית הכנסת שבניר עציון עד לחלקה הצבאית בבית העלמין ביישוב. רס"ל עודד בן סירא ז"ל בן 22 במותו, שירת בגדוד הנח"ל 931. בהלוויה השתתפו שר הכלכלה וחבר הקבינט הביטחוני נפתלי בנט, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, כרמל סלע, תושבי ניר עציון, תושבי המועצה האזורית חוף הכרמל, חברים ומכרים.

צילום: הרצי שפירא

בני משפחתו של עודד סיפרו עליו כי היה נער חייכן, אהוב על חבריו ואהב מוסיקה. משפחתו וחבריו מספרים כי למרות שבאופיו לא היה טיפוס קרבי, בחר ללכת בדרכם של 3 אחיו ששרתו בנחל בקרבי ולשרת גם ביחידה.

במשפחתו של בן סירא, יש מסורת של נתינה לעם ולארץ. הסבא והסבתא מצד האבא, נחום ופנינה ז"ל היו ממקימי כפר עציון, היו בין הבודדים ששרדו את הקרב האחרון מול הלגיון הירדני שטבח באנשי היישוב ולאחר מכן היו בין מקימי ניר עציון בחוף הכרמל. עודד היה בחופשת שחרור כשנקרא למערכה. לפני ימים אחדים הוצע לו להשתחרר, כיוון שמועד שחרורו הגיע, אך הוא בחר להישאר עם חבריו, ולהמשיך במשימה על הגנת הארץ.

דניאל סיריוטי

"הם הלכו עמך באש ובמים"

עצב ויגון אפפו את המכונסים בהלווית סא"ל דולב קידר (38) ממודיעין, מפקד גדוד גפן בבה"ד 1, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים. דולב הינו הקצין הבכיר ביותר שנהרג ב"צוק איתן". נוסף על משפחתו, חברים ושותפים לדרך, רבים ממערכת הביטחון הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון.

מנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, שקידר שימש כמנהל לשכתו בעבר, סיפר על הקשר החם והנדיר בין השניים. "יכולתי לסמוך על כל החלטה שלך כאילו הייתה שלי. אתה הטוב שבטובים, אבידה ענקית. לפקודינו אנחנו אומרים שכשקשה תהיה חזק, אך אתמול בבוקר כששמעתי על מותך נעתקה נשמתי. כל העולם עצר, והביטוי 'תהיה חזק, תמשיך הלאה' קיבל משמעות אחרת".

צילום: יהונתן שאול

אל"מ עופר לוי, מפקד חטיבת גבעתי לשעבר, הוסיף: "קשה להאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר. הובלת מאות לוחמים במקצועיות רבה. נתת להם חיבוק והם הלכו עמך באש ובמים". רעייתו של דולב, מיכל קסטן-קידר, במאית שיצרה ב-2009 את הסרט "מחכה לו", שעסק במשפחות של קצינים במערך הקבע הצה"לי ספדה לו: "בובי שלי, מצחיק שלי, אהבת חיי והאבא המושלם. איך אכתוב לך הספד כשאתה זה שתמיד עוזר לי למצוא את המילים הנכונות".

"אני כאן כדי לספר על החיבוקים הרכים כל פעם כשהייתי במרה שחורה, על ההלצות שלך עם הילדים שאהבו אותך והעריצו אותך ורק חיכו שתבוא. התאהבתי בך בגלל ההומור העצמי שלך ובעיקר בגלל העיניים הענקיות שלך, שהיו חלון לנשמה אינסופית. לפחות השארת לי שלושה ילדים שנראים בדיוק כמוך, עם העיניים הענקיות והחיוך הגדול", סיפרה בעצב רב. אביו של דולב, אלי, קרא קדיש על בנו ומירר בבכי.

דן לביא

"החלום שלך היה להיות לוחם בגולני"

מאות ליוו למנוחות את שון מונדשיין בחלקה הצבאית שבנחלת יצחק. שון (19) נהרג בתקרית הנגמ"ש והשאיר אחריו שני הורים, מנחם ונינט ושני אחים.

אמו ספדה לו: "בבת עיני, לא מתקבל על הדעת ולא נתפס שפשוט נמוגת. היית ילד שאי אפשר לכעוס עליו. תודה על כל שבריר שניה שהייתי במחיצתך. הייתה לי הזדמנות לגדל ילד מיוחד, יפה, חכם, בחור חברותי מורעל בצבא. אומרים על נופלים שהיו טובים ומוצלחים, אני אומרת את זה אל בגלל שהייתי אמא שלך אלא כי פשוט היית כזה. ליבנו נגדע, נקטפת בדמי ימיך פרח שלי".

אחותו כתבה: "למרות שאתה גדול ממני בשנתיים היית כמו אחי התאום, חצי ממני נעלם, אני לא רוצה לישון לבד, אני רוצה לישון עם הריח שלך והצחוקים שלך". שחף אחיו ספד: "אהוב, בלתי אפשרי עבורנו להיות כאן, אתה המלאך שלנו בלעדיך אנחנו לא אותה משפחה, קשה לעכל את הכאב. אנחנו לא אותו דבר בלעדיך אנחנו אוהבים אותך".

צילום: רוני שיצר

חברים סיפרו כי לפני כמה ימים שלך להם הודעה בהם נאמר "יאללה חברים נכנסים עוד יומיים שלושה כדי לפגוע באויב. אוהב את כולכם אחים שלי, אנסה לצאת מזה בשלום בלי להיפגע".

אור חברו ספד: "לא האמנו שנגיע למעמד הזה, שנספיד אח כמוך, כששמענו על התקרית לא העלנו שזה קשור אליך. החלום שלך היה להיות לוחם בגולני לשמור על ארצנו ועל כולנו, זו הייתה מטרתך, החלטת לוותר על גיבוש צנחנים כדי להגשים את חלומך להיות בגולני". טל חברו כתב לו "ידעת ליהנות מהחיים שלא האמנתי שיהיו קצרים, לעולם לא אשכח אותך".

יהודה שלזינגר

"לך בשלום בן יקר ואהוב שלנו"

בישוב הושעיה שבעמק יזרעאל הובא למנוחות, לוחם גדוד 13 בגולני, סמ"ר אורן נח (22) ז"ל, שנהרג בהתפוצצות נגמ"ש התופת בשכונת סג'עייה ברצועת עזה. מאות מתושבי הושעיה, בני משפחה וחברים ליוו אותו בדרכו האחרונה ובראשם ההורים חווה ויגאל, האחים יוחאי (28) והראל (13) והאחות אלומה.

הוא למד בביה"ס היסודי בקיבוץ לביא ובחטיבת הביניים בהושעיה. את לימודי התיכון השלים בישיבה התיכונית בטבריה ומשם המשיך למכינה הקדם צבאית בעצמונה. במרס 2012 התגייס לסיירת גולני. בהמשך עבר לגדוד 13, שם שרת כלוחם ולאחרונה סיים בהצלחה קורס מכ"ים ויצא בראש חייליו למשימות המבצעיות ברצועת עזה מהן לא שב.

חבריו סיפרו על אדם הנכון תמיד לסייע ולתמוך, "תמיד היה חזק ואיתן ולא הפגין קושי אלא הרעיף עזרה לכל אדם. אהב את הים ובעיקר אהב להיות עם חברים ולהיות בשבילם בכל עת".

האב יגאל הספיד את בנו: "לא הספקתי להיפרד ממך כמו שתמיד אנחנו נפרדים. בברכת שלום, בחיבוק ונשיקות. אילו רק ידעתי שיותר לא נתראה. אילו רק ידעתי... ביום שישי בבוקר התקשרת אלי, בכית ואמרת כמה שאתה אוהב אותנו. בכיתי יחד איתך, חיזקתי אותך ובירכתי אותך בברכת הבנים. השיחה הייתה קצרה כי רציתי שתספיק להתקשר גם לאמא, ליוחאי ולאלומה".

אורן נח ז"ל

"קיבלנו אמא ואני לידינו פיקדון גדול ונפלא. קיבלנו אותך! קיבלנו אותך כפיקדון ל - 22 שנים. השתדלנו מאד לטפל ולשמור עליך ככל שרק יכולנו. אנחנו יכולים רק לפנות לקב"ה ולהודות לו על כך שבחר בנו לקבל לידיים שלנו את הפיקדון הנפלא הזה. לך בשלום בן יקר ואהוב שלנו".

בועז עווד, חברו הקרוב סיפר: "אני מכיר את אורן מגיל 13. למדנו ביחד ושיחקנו כדור מים ביחד. אף פעם לא נפרדנו. בשיחה האחרונה לפני שבוע הוא אמר שהוא מנתק ומאז לא דיברנו. ביקשתי שישמור על עצמו. שאלתי אם הוא יוצא עם צוות או חיילים שלו? כי הוא סיים קורס מכ"ים? זה הדאיג אותי. גולני היה בשבילו הכל. הוא עשה פעמיים גיבוש כדי להתקבל".

"הוא כבר הכיר את כולם את כל הצוותים בגולני. שחינו יחד בקבוצת הכדור מים בטעון, יחד עם בר רהב ז"ל מרמת ישי שנהרג אתמול. אחרי הצבא הוא חלם על טיול גדול מעבר לים. אורן היה בחור חזק מאוד פיזית נפשית הוא לא רצה שיראו שהוא סובל או קשה לו", סיפר בועז.

דני ברנר

"יישאר צעיר לנצח"

"מה יהיה איתי עכשיו? איבדתי את האור בחיים. כמה גאווה הבאת". כך התייפחה אביבה יפרח, על קברו של בנה טל, בן 21, שנהרג בעזה והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשל"צ.

לצד בני המשפחה ועשרות החברים התייצבה גם משלחת של עיריית ראשון לציון בראשות ראש העיריה דב צור וגם עשרות מאוהדי הפועל תל אביב, קבוצתו האהובה של החייל ההרוג וזאת לאחר שהמשפחה ביקשה מהמועדון לקרוא לאוהדיה להגיע להלוויה וזה נענה בחיוב. דגל הפועל גדול עטף את קברו וקרוביו ספדו לו "הפועל שכל כך אהבת גם באה היום כדי להיפרד ממך".

לאחר הקדיש הספידה חברתו מזה ארבע שנים, נועם בר. "מלאך שלי. קשה לי לדבר עליך בלשון עבר. כשנוי אחותך התקשרה אליי ואמרה לי להגיע אליה הייתי בטוחה שאתה מכין לי הפתעה והגעת הביתה. היית אמור להיות האבא של הילדים שלי, עכשיו הכול נעצר".

האחות נוי הוסיפה "נסיך קטן שלי אתה החיים, האהבה, הצחוק והנשימה שלי. איך אוכל לחיות בלעדיך? ביום שישי דיברנו בפעם האחרונה. אמרת לי 'תסמכי עליי, תשמרי על אימא'. אמרתי לך 'טל, אל תהיה אמיץ', אבל אתה לא הקשבת. טל לא נהרג לחינם, הוא נלחם על המדינה".

צילום: יהושע יוסף

מפקדו, סרן משה אוחיון, נפצע בעזה והגיע להלוויה על קביים, ספד אף הוא: "טל נלחם להיות בצוות. רצית להיות עם החברים בחזית. יפה התואר שבנוי לתלפיות, משקיען, טוב לב, מקצוען. שעכשו ישאר צעיר לנצח. זכיתי להיות איתו שם. לראותו מתנדב למשימה המורכבת. האחרונה".

סמ"ר טל יפרח ז"ל גדל והתחנך בראשון לציון. למד בתיכון מקיף ח' היה פעיל במכבי צעיר וגם באגודת האתלטיקה המקומית. למרות היותו ספורטאי מצטיין בחר ללכת למסלול קרבי והתגייס לאגוז. למרות שברי מאמץ מהם סבל הוא סיים מסלול ואחר כך גם בהצלחה קורס צלפים. בעוד שלושה חודשים היה אמור לסיים את שירותו. "זה הבן אדם שתמיד רצית לידך בחבורה".

"סוחף את כולם בחיוך ספורטאי שלא אהב להפסיד והדביק את כולם ברצון תמיד לנצח. הגבר של השכבה למרות שהוא לא היה שחצן והסתכל לכולם בגובה העיניים. תמיד עזר. קשה מאוד עם עובדה שהוא לא כאן איתנו. שלא נראה אתה חיוך שלו" הוסיפו חברים מהשכבה בתיכון. לפני שנכנס לעזה שלח הודעה לאביו וכתב שהוא אוהב אותו. האב השיב לו "שמור על עצמך".

ראש העירייה דב צור פרסם הוא הספד בשם העיריה "אלו ימים קשים במיוחד לעם ישראל. טובי בנינו, מחרפים נפשם בהגנה על ביטחוננו, בעוז רוח, בנחישות ובאמונה בצדקת דרכנו. העיר ראשון לציון מרכינה היום ראש ואבלה על מותו של בן העיר, לוחם גולני, סמ"ר טל יפרח. נחבק היום את בני המשפחה שהותיר אחריו, האם, האב והאחות ואת החברה, שאיבדו את היקר להם מכל. נעמוד לצד המשפחה, נסייע ככל הניתן לעבור את הימים הקשים הללו". סמ"ר טל יפרח הותיר אחריו זוג הורים, אביבה ושלום ואחות בכורה, נוי.

שלומי דיאז

"הלך להלחם למען המדינה אותה אהב"

בבית העלמין במזכרת בתיה הובא למנוחות רס"ר אוהד שמש בן 27 שנהרג בהיתקלות עם מחבלים. הוא הותיר אחריו רעיה, הדס, זוג הורים ואח. לבקשת המשפחה לא סיקרנו את הלוויה.

שמש גדל והתחנך באשדוד וסיים לימודיו בתיכון מקיף ד'. את שירוו הצבאי עשה בחטיבת גבעתי. לפני כחצי שנה נישא להדר והשניים התגוררו בבית אלעזרי הסמוך למזכרת בתיה. "זוג מקסים ובחור יוצא מגדר הרגיל. בפעם האחרונה שראיתי אותו אמר שהוא יוצא למילואים ודיברנו קצת. מאוד עצוב לנו" סיפר בני שלמה פרלמן בעלי יחידת הדיור בו התגורר שמש עם רעייתו במושב.

צילום: גדעון מרקוביץ'

באשדוד, עיר ילדותו, קיבלו קשה את הבשורה על נפילתו ורבים התכנסו ליד בית הוריו. "זה בחור שכל חייו תרם. לפני הגיוס היה פעיל בארגון "אחרי" שעודד לגיוס לצהל בקרב ילדים עולי אתיופיה משכבות מצוקה. הוא סייע עוד בתקופה שהיה סטודנט להקים בית חם לילדים בסיכון".

"פעל בסניף צהלה באשדוד עם אנשים עם מוגבלויות, לימד ילדים כדורסל כי זה הספורט אותו אהב. הוא גם נהג להתנדב לעמותה המסייעת לעיוור והיה פעיל בה גם בהווה. בחור שכל כולו נתינה", סיפרו קרוביו. לאחר שחרורו טס להאיטי עם משלחת סיוע לנפגעי האסון שם עבד בין היתר עם ילדים בבית יתומים לאחר שהוכשר כליצן רפואי.

לאחר שובו ארצה סיים את לימודיו לתואר ראשון, והתגייס לשירות הביטחון. הוא אף זכה לפרס מצטיין הנשיא. "הוא הלך להלחם למען המדינה אותה אהב", אמרו קרוביו. מאות הגיעו ללוותו למנוחת עולמים. מחוץ לבית עלמין סיפרו כמה מחבריו כי אוהד ז"ל ענה על ההגדרה של "מלח הארץ". הוא נתן מעצמו לכולם בלב שלם. גם למדינה. והכל בצניעות" סיכמו.