גולני: ראשונים להילחם, ראשונים לשלם מחיר

דווקא מחיר הדמים הכבד ששילם אתמולצה"לבעזה חידד את מטרת המבצע - 13 חיילים נהרגו כדי למנוע הרוגים אזרחים. כל אחת מהמנהרות שתיחשף בימים הקרובים בשכונת סג'עייה עלולה היתה לשמש לפיגוע תופת בעורף; על כל חייל הרוג עלולים היו להיות כמה אזרחים הרוגים ביישובים שסמוכים לגדר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

קרוב לשני עשורים קיבלה ישראל בהבנה הרוגים אזרחים שנפגעו מרקטות או בפיגועים, אבל התקשתה להשלים עם חיילים שנהרגו בחזית. עם כל הכאב העצום על מותם, מבצע צוק איתן מחזיר את הדברים לסדר הנכון שלהם: חיילים מגינים על אזרחים, ולא להפך.

בהיבט הזה, גולני היתה תמיד בחוד. ראשונה להילחם, ראשונה לשלם מחיר. כך זה היה ביום הכיפורים, בלבנון הראשונה והשנייה, בחומת מגן ובעופרת יצוקה, וכך גם אתמול.

גולני אמנם נכנסה אחרונה לעזה, אבל באופן טבעי קיבלה את המשימה המורכבת ביותר. אמש עסקה החטיבה במאמץ כפול: בחזית - המשך הלחימה בעזה, בעורף - ההכנות ל־13 לוויות במקביל.

דיווחים על שני המאמצים זרמו כל העת אל מיטתו של המח"ט הפצוע, רסאן עליאן, בבית החולים בבאר שבע. עליאן סירב תחילה להתפנות, ואחרי שפונה התעקש לחזור. בשעות הערב הוא היה נחוש מתמיד לשוב לעזה; לא רק הצורך להוביל את חייליו, אלא גם הרצון להימלט מצבא חברי הכנסת שביקשו לנצל אותו לתמונת יח"צ (שהרי ידוע שאין פוליטיקה בזמן לחימה).

לעליאן ולגולני צפויה עוד לא מעט לחימה בימים הקרובים. בצה"ל העריכו שבסג'עייה תהיה התנגדות קשה, משום שמרוכזת בה כמות גדולה יחסית של אינטרסים של חמאס - מנהרות, מפקדות ומשגרים.

ועדיין, עם סיום הלחימה יידרש צה"ל לבדוק את עצמו אם כניסתו לשכונה לא היתה צפויה מדי: הצירים, היעדים, וכמות הכלים המשוריינים שהיו מטרות נוחות לפגיעה (בעיקר המיושנים שבהם, כמו ה"ברדלס" שנפגע אתמול, שבעבר כבר נטען שמסוכן מדי להכניס אותם לעזה משום שהם מטרה נוחה לטילי ה"קורנט", שמאות מהם הוברחו בשנים האחרונות לרצועה).

הפגיעה בנגמ"ש נתנה לחמאס הישג משמעותי, אם כי נסיבותיה טרם הובררו סופית. בצה"ל טענו אתמול שזה קרה בשל פצצת אר.פי.ג'י שגרמה לפיצוץ תחמושת, אבל עוצמת הנזק מעלה חשד כי מדובר דווקא במטען גדול, דוגמת אלה ששימשו לפני כעשור לפגיעה בכמה טנקי מרכבה.

השמועות - טירוף וגועל

כצפוי, היקף הנפגעים עורר במהלך היום חרושת שמועות ברשתות החברתיות. בהיבט הזה המבצע הנוכחי שובר שיאי טירוף וגועל: אתמול הפיצו גורמים הסמוכים לרבנות הצבאית תמונות של הכנת הארונות לקבורת החיילים. המרחק בין תמונות ושמועות כאלה להיסטריה ציבורית הוא קצר מאוד; במדינת המניה־דפרסיה, די בכך כדי להפוך את התמיכה במבצע להתנגדות לו. בהיבט הזה, טוב עשה הרמטכ"ל שהופיע אתמול בציבור והעביר מסרים שקולים וברורים.

חמאס נתון במצוקה

גל השמועות הזה, שייתכן כי חלקו הגיע למשפחות עוד קודם להודעה הרשמית, העסיק אתמול את צה"ל, ולצידו גם הבעיות בצד הפלשתיני: המספר הגבוה של נפגעים פלשתינים בסג'עייה והעיסוק התקשורתי הבינלאומי בו עורר חשש כי תיפגע הלגיטימציה של ישראל להמשך הלחימה. הפסקת האש ההומניטרית, הקמת בית חולים שדה במעבר ארז ושיתוף הפעולה ההדוק עם כוחות האו"ם בעזה נועדו לא רק לסייע לאזרחים במצוקה, אלא גם לרכך את הביקורת בעולם. משפטית, נטען אמש, ישראל מוגנת: בימים שקדמו לכניסה לסג'עייה נדרשו תושבי השכונה - בכרוזים, בטלפונים ובהודעות בכלי התקשורת - להתפנות כדי שלא ייפגעו.

חמאס, מנגד, כפה עליהם להישאר כדי להשתמש בהם כמגינים אנושיים. היקף הנפגעים משחק לכאורה לטובתו, אולם לו היה רואה בכך (ובפגיעה בחיילים) תמונת ניצחון, היה מבקש הארגון הפסקת אש כבר אמש. מעשית, למרות ההישגים האופרטיביים האלה שלו - שמעידים כי יש לו אורך נשימה מבצעי גבוה מכפי שהעריכו בישראל - ברמה האסטרטגית נתון חמאס במצוקה; הוא אינו מזהה חבל הצלה, ונדרש להתמודד עם תיווך מצרי שעוין אותו בגלוי. לא רק סירובה של מצרים לשילובו של חאלד משעל בשיחות, משום שסיכל בשבוע שעבר את הסכם הפסקת האש; המצרים גם דורשים מחמאס להסכים לרגיעה תחילה, שרק לאחריה יחל הדיון בתביעותיהם האזרחיות (פתיחת מעבר רפיח) והכלכליות (תשלום משכורות ל־42 אלף עובדי הציבור ברצועה).

בישראל העריכו אמש שאם יימצא הגורם שייתן ערבות לחמאס כי התביעות האלה אכן ייענו בעתיד, יסכים הארגון להפסקת אש. סביר שבכך יתמקד עתה המאמץ המצרי, אולם העיכובים במציאת נוסחה שתוביל לרגיעה מבשרים שהלחימה צפויה להימשך עוד כמה ימים לכל הפחות (שבהם יתעצם הלחץ הבינלאומי על ישראל לסיים את המערכה, כפי שכבר עלה אתמול מדבריו של הנשיא אובאמה). בזמן הזה יימשכו הקרבות בשטח: פרדוקסלית, דווקא ישראל, שבראשית המבצע ביקשה להשיג "שקט שייענה בשקט", מעוניינת עכשיו בזמן לחימה נוסף כדי להעמיק את ההישגים, בדגש על סוגיית המנהרות. אירועי הימים האחרונים, והלחימה העיקשת של חמאס בעזה, אמורים היו להסיר את התהיות בנוגע לחיוניות הטיפול באיום התת־קרקעי גם אצל אחרוני הספקנים: הימנעות מכך עכשיו עלולה להחזיר אלינו את המנהרות בעתיד, עם מחיר כניסה כבד בהרבה לסבב הלחימה הבא.