להחזיר את עזה לתקופת האבן

את עזה צריך להחזיר לתקופת האבן.

לא, לא במובן של למחוק כל בית, להרוס כל תשתית ולשלוח את התושבים לנדודים בין ההריסות. אלא במובן של למחוק כל רקטה, לפוצץ כל מטען חבלה, ללכוד כל מקלע וכל רובה סער. במילים אחרות: למחוק את כל מאגר הנשק שצבר חמאס בעשר השנים האחרונות. לעקור את שיני הנחש. להשאיר אותם בלי טילים. עם אבנים, לכל היותר.

ואת זה אפשר לעשות רק בדרך אחת: פעולה קרקעית נרחבת. בנחישות, בחשיקת שפתיים. בהכרה כי זו מלחמת אין־ברירה.

בעשר השנים האחרונות, במעשה או במחדל, איפשרו ממשלות ישראל לרצועת עזה להפוך לבסיס טרור. היו מבצעים והיו חיסולים, אבל בין לבין, במנהרות הברחה ובמחרטות, בסיוע מבחוץ ובייצור מבפנים, צברו ארגוני הטרור ובראשם חמאס מאגר של רקטות וטילים. כך נוצר מעין "מאזן אימה" בין מדינת ישראל, עם הצבא הגדול והמתוחכם וחיל־האוויר וכלי־הטיס הבלתי־מאוישים, לבין ארגון טרור חמוש בכמה אלפי רקטות. ההרתעה הישראלית נשחקה מול ה"הרתעה" החמאסית: היכולת לפגוע בגוש דן.

בהגדרה, זהו מצב בלתי סביר. בעובדה, זה היה עד כה. עכשיו, בנסיבות שנוצרו, הכרחי לשנות אותו. לא די בהחזרת השקט; צריך לחזור למצב שבו החמאסים יוכלו, לכל היותר, להשליך לעברנו אבנים. כך זה התחיל שם, בעזה, באינתיפאדה הראשונה. מאז הם הצטיידו, בעיקר בעשר השנים האחרונות, ברקטות ארוכות טווח; בעשרה ימים אפשר להחזיר אותם לתקופת האבן ההיא.

המשבר הנוכחי החל בחטיפת שלושת הנערים ובסיומה הנורא. מכאן, ואחרי הרצח המתועב של הנער הערבי, החלה המערכה מעזה וסביבה. שלושה שבועות וחצי חלפו מאז התחיל המשבר ועד שצה"ל יצא למבצע "צוק איתן". אפשר אולי לשבח את הממשלה על קור הרוח, האיפוק ושיקול הדעת עד שנתנה את ההוראה לצה"ל "להסיר את הכפפות". אפשר אולי לבקר את הממשלה על שנדרש לה זמן כה ממושך לתת, לבסוף, את הפקודה הכל־כך מתבקשת.

אבל שלשום הפקודה ניתנה. אלפי חיילי מילואים מתגייסים. כוחותינו נערכים. חיל־האוויר תוקף. וחמאס ממשיכים בשלהם.

יש רגעים בחיי אומה שבהם נעשית היסטוריה. כזה יכול להיות הרגע הזה, אם נדע לנצלו. הפעם, השיטה צריכה להיות אחרת: לא דקירות סיכה והפצצות כירורגיות, אלא ריכוז כוח מאסיבי. לא גדודים וחטיבות, אלא כמה אוגדות, כתף אל כתף, שמתגלגלות כמו "מכבש דרכים" - לאט, אבל בעוצמה כבירה. מי שמכיר היסטוריה צבאית, מכיר את השיטה. היא הופעלה בעבר. היא הצליחה. לא "שדה הקרב המודרני" - אלא שדה הקרב של פעם. ריכוז של כוח עצום על כל מטר של חזית. להתגלגל לתוך הרצועה, להרוס כל מוקד התנגדות, לפוצץ כל מנהרה וכל מאגר נשק. להשלים את המשימה - ולצאת.

מבצע כזה ייהנה מתמיכת כל הציבור הישראלי. מתושבי הדרום שסבלו דיים, ועד תושבי המרכז והצפון, שאנשי החמאס הרברבנים מאיימים עליהם באותן רקטות ארוכות טווח.

לכן הגדרת המטרה לכוחותינו צריכה להיות הרבה יותר מאשר "להחזיר את השקט". הפקודה צריכה להיות: לחסל את יכולת חמאס לאיים עלינו. וכשכוחותינו ייצאו מעזה, הם יותירו את חמאס, או מה שיישאר ממנו, בחזרה בתקופת האבן.