"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בגיל 62 אלבום סולו ראשון

אחרי ארבעה עשורי פעילות מוסיקלית במסגרת להקת הפריטנדרס, החליטה הסולנית כריסי היינד להוציא אלבום סולו ראשון, "שטוקהולם"

,עודכן
צילום: GettyImages // כריסי היינד

השנים האחרונות הן הוכחה לכך שלרוקנרול אין באמת גיל.ניל יאנגעדיין מקליט ומופיע, בוב דילן ממשיך להפנט, והרולינג סטונס שומרים על מעמדם כהצגה הכי טובה בעיר. על רקע זה יצא לאוויר העולם אלבום הסולו הראשון של כריסי היינד, סולנית להקת הפריטנדרס בת ה־62.

היינד שיחררה עשרה אלבומים במסגרת הפריטנדרס במהלך שנות ה־80 וה־90. רק עכשיו, לאחר כמעט ארבעה עשורי פעילות מוסיקלית, היא בחרה להביא לעולם פרויקט סולו ראשון. האלבום נקרא "שטוקהולם" (על שם העיר שבו הוקלט) והוא הופק בידי ביורן ייטלינג השבדי מלהקת פיטר ביורן וג'ון.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

את הרוב המוחץ של חומרי האלבום כתבה היינד עם ייטלינג, והוא שוחרר באופן רשמי ב־10 ביוני השנה. מאז צאתו הספיק האלבום להתברג למקום ה־43 במצעד האלבומים השבדי. בנגנים שלוקחים בו חלק בולטים השמות של טניסאי העבר ג'ון מקנרו ושל אגדת הרוק ניל יאנג, שתורמים לאלבום מנגינת הגיטרה שלהם.

הביקורות על האלבום מגוונות ורבות, אך ניכר בהן שהתקשורת האמריקנית זוכרת להיינד חסד נעורים, ואילו הבריטים דווקא לא. ב"אנטרטיינמנט וויקלי" העניקו לאלבום את הציון 91 וכתבו שהוא "מתפקע מגיטרות חצופות ועטויות עור", ובמגזין "פייסט" (ציון 85) ציינו לטובה את הטקסטים המושחזים והקודרים. לעומתם, ה"אינדיפנדנט" הבריטי טען שהאלבום חסר מובחנות והתרגשות, ונתן לו ציון 40. עם זאת, גם המבקרים החריפים ציינו לשבח את כישורי הכתיבה המעולים של היינד, שלא איבדו מגדולתם.

ראשית דרכה המוסיקלית של היינד בשלהי שנות ה־70, אז החלה לגבש סביבה את הלהקה שלימים נודעה בשם הפריטנדרס. אף שנולדה באוהיו, ארה"ב, גילתה משיכה לאנגליה, וב־1973 עברה להתגורר בלונדון, שבאותן השנים היתה בירת הפאנק והגל החדש במוסיקה. הפריטנדרס פעלו בעיקר בז'אנרים האלה, אך שמרו על מידה בלתי מבוטלת של תקשורתיות, מה שסייע להם להפוך ללהקה פופולרית גם בקרב קהלים שאינם פאנקיסטים וחובבי רוק.

מצעד הסקנדלים של המונדיאל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר