גיל-עד שער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל, הנערים שנחטפו ונרצחו, הובאו למנוחות בבית העלמין במודיעין. רבבות הגיעו כדי לחלוק כבוד אחרון לחטופים שנרצחו. עם תחילת הלוויה נשא דברים הרב דב זינגר, רב ישיבת "מקור חיים" בה למדו השלושה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד: איריס ואורי, בת-גלים ואופיר, רחל ואבי, משפחות יפרח, שער ופרנקל, וכל העם שאבל יחד עמכם, ובראשם נשיא המדינה והנשיא הנבחר. ב-18 הימים האחרונים נחקקו בלבנו, בלב העם כולו, דמויותיהם של אייל, גיל-עד ונפתלי. אזרחי ישראל למדו להכיר את פניהם, וגם אם לצערנו לא זכינו לפגוש בהם, כפי שקיווינו וכפי שייחלנו, נשבינו בקסם חיוכם, בחדוות נעוריהם.
"18 ימים שאני לא יודע את נפשי מרב דאגה", פתח את דבריו נשיא המדינה שמעון פרס. "התפללנו, כל אחד לחוד וכלנו יחד שיקרה הנס ונראה אותם חוזרים בשלום למשפחתם לביתם לכולנו, לצערנו פקד אותנו אסון הירצחם ואבל כבד ירד על העם כולו", ספד הנשיא, שגם התייחס לסולידריות של עם ישראל ושל צה"ל ואמר, "ראינו את חיילנו, השב"כ, המשטרה והמתנדבים, עם עינים טרוטות כשהם מדלגים מלאים בשליחות על סלעים, במדי קרב. אני יודע שידכם תשיג את הרוצחים והם יבואו על עונשם". את דבריו סיים פרס באומרו, "בנים נפלאים והעם כולו. אנחנו נרכין את ראשנו אבל לא נפול ברוחינו. משפחות יקרות, אני יודע את מה שעובר עליכם, אני גם יודע איך עמדתם בצורה נפלאה ונהדרת כך שהאבל הפך להיות מקור של אור ותקווה לעם כולו".
הנשיא פרס, היום. צילום: חיים צח / לע"מ
שלושה נערים זכים, ישרי דרך, שרוצחים באכזריות אין קץ, ללא הניד עפעף הפרו את הצו הקדום – אל תשלח ידך אל הנער. והבנים – כמשפחות מהן ינקו ערכים ודרך. מכן הם צמחו ועלו על נתיב חייהם שנגדע טרם עת. היום הזה הפך באופן ספונטני ליום אבל לאומי. העם כולו התפלל לשוב הבנים, והעם כולו ראה את אצילות הנפש, את החוסן הפנימי שלכם ההורים.
למדנו מכם שיעור שלא יישכח. של אמונה ונחישות, של אחדות ורגישות, של יהדות ואנושיות. האור הקורן שלכם עמד מול החושך של מבקשי נפשינו. רודפי ילדים בזויים, רוצחים שאחיהם צוהלים על דם טהורים שנשפך. תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבנו. הם מקדשים את המוות, אנחנו את החיים. הם מקדשים את האכזריות ואנחנו את הרחמים.
זהו סוד כוחנו. לאורך תולדות עמנו הוכחנו לא אחת, שגם אל מול הנוראות בטרגדיות, גם אל מול תהומות של צער ויגון, כוח החיים שמפעם בתוכנו גובר על שאיפות הרצח וההשמדה של צרינו. אני מבקש לומר דברים מיוחדים לכן רחל, בת-גלים ואיריס. אתן נתתן שיעור לעולם כולו – מהי זעקתה של אמא. מהי אהבת אם. אשרי הבנים שזכו להורים ולמשפחות כאלה.
אני מבקש להודות לכל אזרחי המדינה, על רוח ההתגייסות וההתנדבות והאחדות. בייחוד אני מבקש להודות לחיילי צה"ל, לאנשי השב"כ, לשוטרי משטרת ישראל, לאנשי משמר הגבול ולמתנדבים, על מאמציהם הבלתי פוסקים לאיתור הבנים. אני מבקש גם להביע הערכה לכל עם ישראל, שהפגין גדלות נפש, והזדהות עם שלוש המשפחות היקרות הללו.
היום, כשאנחנו מלווים את הבנים למנוחות עולמים, כאן במודיעין, מקום הולדתם של המכבים, אני נזכר בדברים שאמר יצחק טבנקין, לפני יותר משישים שנה, ליד קברו של יצחק שדה. "קבר בחיי ישראל, אינו תמיד סימן לחולשה. מקבר דוד, מקבר רחל, מקברים רבים אחרים – שאבנו ציווי חיים".
אני יודע שגם החיבוק של העם אינו יכול למחוק את צריבת הצער, את הכאב הנורא שממשיך לפלח בנפשותיכם הרבה לאחר שימי האבל הרשמיים יסתיימו. אני מכיר את כאב השכול – אין נורא ממנו. אבל אני גם יודע שלחיים יש כוח משלהם, שנותן לנו כוחות של התחדשות ותקווה. העם כולו שבוכה עמכם, ומחבק אתכם היום. העם כולו ילווה אתכם וישמש כמזור ומקור לנחמה. נזכור תמיד את אייל, גיל-עד ונפתלי הטהורים, שיישארו צעירים לעד.
בטלמון ספדו לגיל-עד שער: "הפכת להיות סמל"
הרב דוד לאו נשא דברים והתייחס ל-18 הימים האחרונים: "קרבת עם ישראל הייתה כזו שאמרה לכולנו, אולי יש תקוה ואז מגיעה בשורה כל כך כואבת. בשורה שאנחנו לא יכולים להבין על מה ולמה?". "ראינו איזה עם חזק יש כאן, איזה עם מאוחד – אף אחד לא יהיה יכול לפגוע בעם כזה", הוסיף הרב. "הבט ריבונו של עולם, על העם שלך שגם ברגעים קשים לא מוותרים". לסיום, סיכם הרב לאו ואמר, "'שובו אחים', קרא צבא ההגנה לישראל למבצע, והנה שבתם למולדתכם לבית אביכם – נוחו לשלום בנינו, אחינו קדושינו".
אביו של גיל-עד, אופיר, ספד לנו: "איך ניתן לנקז את חייך למספר מילים ספורות? נדרשו מאמא וממני כוחות אדירים, ששאבנו מעם ישראל, ללוות אותך בדרכך האחרונה. כוחות אדירים ששאבנו מדמותך. מהרגע בו שמענו באוזנינו את לחישתך האמיצה בטלפון, הזדקפה קומתי, ושמעתי באוזניי קול אדיר. קול שליווה אותי בכל אותם ימים לא פשוטים".
"גיל-עד יקר שלי, סיפרתי לפני שבוע עד כמה אני מתגעגע לעטוף אותך בטלית בעת ברכת כוהנים. לא סיפרתי עד כמה הקפדתי לעשות זאת גם כשהיו בינינו מתחים וחילוקי דעות. כשעטפתי אותך התמסרת לחיבוק שלי, גם אם לא הסכמנו זה עם זה. וכעת טליתי מיותמת, עוטפת את גופך בטרם תיטמן באדמת ארצנו. ידענו תמיד להתבגר ולהתגבר יחד, וכעת אמא ואני ניצבים מול אתגר חיינו. ואנו יודעים שאתה איתנו במקומך, שולח יד ותומך. וכאן, בעומדי לפניך ברגעי פרידה אחרונים, אני מבקש ממך סליחה ומחילה. סלח לי אם פגעתי. עם ישראל, כולנו כואבים יחד, אבל בסופו של דבר כולנו נמשיך ונתחזק", אמר האב.
בת-גלים שער, אמו של גיל-עד, ספדה: "הגרוע מכל פשוט לא מתעכל. לא רק אני שותקת, גם הדגים שלך פה בחדר, שסימלו אותך, שותקים. כל כך הקפדנו לרשום את שמך עם מקף, כדי שלא ייקרא כגלעד. מי חלם שבגיל 16 וחצי נקים גלעד למענך. ילד במספר שנותיך, ועם זאת בוגר בהתנהגותך. למדת תורה, לבך הטוב שפע נדיבות, אבל לא מתחושת ויתור או הקרבה אלא שמחה ויושר פנימי".
"אנחנו מאמינים שכשאתה עולה למעלה הנשמה נהיית שלמה, אבל אתה היית שלם עם עצמך גם כאן. ילד עם שאיפות גדולות, עם כל כך הרבה חלומות, היה ברור שתצליח בחיים. עם זאת לא שיערנו עד לאיזו פסגה העלית את העם כולו. הכל בזכותך, ובזכות נשמתך. מותך קיבל משמעות נשגבה שדורות עוד ידברו אודותיו", אמרה והוסיפה: "הקב"ה נתת לנו 6 מתנות יקרות, שישה פקדונות גילד עד בן יחיד וחמש בנות אהובות. בנות אתן יכולות להיות גאות באח שלכן. אנחנו נאלצים להחזיר את הפיקדון קצר המועד, עוד לא הספיק עוד לא הספקנו".
האם אמרה בהתרגשות: "גיל-עד שלי, כפי שאמרתי לך אתה לא רק שלי, המשפחה הנרחבת כוללת את כל עם ישראל. כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו. גיל-עד, אתה לא תהיה לבד, כל עוד נשמה באפינו נבקר אותך, ובבוא היום נתאחד. אני כבר מתגעגעת כל כך"
רב היישוב טלמון רמי ברכיהו ספד לגיל-עד: "גיל-עד, הפכת בעל כוחך להיות גלעד וסמל עבור עם ישראל כולו".
שר האוצר יאיר לפיד הגיע לטלמון למסע הלוויתו של גיל-עד שער, ואמר: "אנחנו קוברים היום ילד. לקבור ילד הוא מעשה לא טבעי. הורים אינם אמורים לצעוד בלוויות ילדיהם, סבים וסבתות אינם אמורים להזיל דמעה על קבר ילדיהם. כשאנחנו קוברים מבוגרים אנחנו בוכים על החיים שהיו להם. כשאנחנו קוברים ילד – אנחנו בוכים על החיים שלא יהיו להם. אנחנו קוברים היום חתונה. קוברים את צווחת החיים הראשונה של תינוק. אנחנו קוברים היום ילד שיכול היה להיות של כל אחד מאתנו. ולפיכך, הוא אכן – של כל אחד מאתנו. אנחנו לא קוברים מתנחל, לא קוברים חייל בקרב הבלתי נגמר בארץ הזאת. זו לא הלוויה של חלק אחד בעם. אנחנו זקוקים אחד לשני ביום הזה. אנחנו זקוקים אחד לשני. לא לכעס אנחנו זקוקים, לא לפיצול נוסף בינינו. לא תחרות מי מביע זעם קדוש יותר ושנאה טהורה יותר".
לפיד הוסיף: "הזעם אינו קדוש, השנאה אינה יכולה להיות טהורה. אני מבין כל מי שזועק לנקם – איך אפשר לא להבין, כשגם אני מרגיש כך? אבל ביום הזה, בלוויה הזו, מול המשפחה הזו – אנחנו זקוקים לאהבה. אנחנו זקוקים לשפה משותפת. אם אנחנו רוצים להעניש את אויבנו. אין להם עונש גדול מכך שהם מסתכלים ורואים שהם לא יכולים להפריד בינינו. הנקמה האמיתית היא היכולת שלנו לגשר על הפערים, ולחבק אחד את השני, למרות כל הוויכוחים. אם אנחנו רוצים לקדש את זכרו של גיל-עד, עלינו לבחור מה אנחנו מקדשים. את האיבה לאחר – או את האהבה. את מה שמפריד – או את מה שמחבר. את החשדנות או את האמון בינינו. ילדים לא כותבים צוואות. אז אנחנו צריכים לכתוב ביחד את הצוואה של גיל-עד. אם מרשים לי המשפחה והקהל הייתי מציע שנתחיל את הצוואה במילותיו של האר"י הקדוש. אני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב כל אחד מבני ישראל".
איריס, אמו של אייל יפרח, בפתח מסע ההלוויה באלעד // צילום: אי.פיי.איי
נפרדים מאייל יפרח: "הוא היה גיבור בנפשו"
באלעד, אורי אביו של אייל יפרח, ספד בבכי: "זעקנו, קיווינו, בכל בתי הכנסת, ולא משנה איזה. ברחובות של עיר, בכותל, בכיכרות, כולם צעקו – רוצים את אייל".
"אייל אתה קדוש, הייתה לך אהבה מיוחדת לכל אדם, לא משנה איפה. 'למה אתה לא עוצר לו לטרמפ? קח אותו! לאן הוא?', אמרת לי לא פעם: אם מבקשים ממני בקשה אני לא יכול לסרב. כל החברים ראו אותך ככה וגם אנחנו בבית, היית מופת לאחים שלך הם מתגעגעים אליך, הם רוצים אותך לידם שתבוא לחבק אותם. תחבק את אמא. אמא אמרה שאתה עכשיו ליד הקדוש ברוך הוא ממש. היא אמרה שתלחש לו ותבקש שייתן לה כוח, שייתן לכולנו כוח. יהיה לנו קשה בלעדיך, אנחנו צריכים כוח. נתת כוחות לכל כך הרבה אנשים ועכשיו תן גם לנו בבית כוחות", ביקש האב האבל, והוסיף: "אני רוצה לומר דבר אחד, לכם בני עוולה – הבכי שלנו הוא רק בגלל שאנחנו אנושיים, יש לנו לב בשר ודם ואנחנו אוהבי אדם, יש בנו אהבה והיא תנצח. אתם בני עוולה יבוא יומכם – כולנו פה, כל עם ישראל מבטיח לכם שיבוא יומכם. אנחנו לא נשבר, אני קורא לחברים הצדיקים של אייל - שכל כך אוהבים, ונשברים קצת ורועדות הדמעות, אלו דמעות של כוח וחוסן. אלה דמעות של אהבה. ואליך הקב"ה, אנחנו מודים לך ומהללים את שמך, שזכינו לגדל את אייל, אנחנו מודים לך אנחנו אוהבים אותך, אתה עושה את המהלכים שלך אנחנו פה שליחים שלך, אבא שבשמיים".
הרב עמרם יפרח סבו של אייל ספד לנכדו: "הוא היה גיבור בנפשו, באהבתו לארץ ישראל, לעם ישראל ולתורת ישראל. אחדות כזאת בעם ישראל לא נראתה שנים רבות".
הראשון לציון יצחק יוסף נשא אף הוא דברים באלעד: "במותם ציוו לנו הנערים היקרים, שנמשיך באחדות שהייתה ב-18 היום הללו, למרות חילוקי הדעות".
שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, ספד: "נפרדים מעלם צעיר שכל עתידו היה לפניו. משפחות יפרח, פרנקל ושער נפרדות היום מאיל, נפתלי וגיל-עד. אתם, שגידלתם את הבנים והפכתם אותם למי שהם, מלאי חיים – מלאי אמונה. ב-18 הימים שחלפו מאז חטיפתם, גילינו מדי יום עוד טפח על אישיותם המיוחדת. על הקשר עם בני המשפחה. על התחביבים שהיו לסימן ההיכר שלהם בחיק המשפחה והחברים. אייל, גיל-עד ונפתלי נחטפו ונרצחו בידי בני עוולה. מחבלי חמאס שארבו להם שעה שחיפשו דרך לשוב להוריהם. הם נחטפו ונרצחו רק משום היותם יהודים. הם נחטפו ונרצחו בדם קר. גם בשעות אלו ממשיכים כוחות הביטחון במצוד אחר הרוצחים. גם עתה נמשך המאמץ ולא ננוח ולא נשקוט, עד אשר נניח את היד על החוטפים, ונבוא עמם חשבון. מולנו ניצב אויב אכזר, יוקד שנאה וחסר מעצורים, אשר מקדש את המוות וההרס. אך אנו לא נירתע. יידעו אנשי חמאס כי מי שייעז לפגוע באזרחי ישראל, דמו בראשו. ידעו כי נרדוף אותם בכל מקום. ידעו כי המחיר שישלמו על מעשיהם יהיה כבד מאוד. גם בשעות אלה ממשיכים כוחות הביטחון בפגיעה שיטתית באנשי חמאס, במוסדות חמאס ובנשק. הם עושים זאת בנחישות רבה".
השר פנה למשפחת יפרח ואמר: "צניעותכם ואורח הרוח שהפגנתם, הם עבורי ועבור כולנו אות ומופת לדרך אנושית נדירה. סמל לכולנו. ולכן עם ישראל התאחד סביבכם. יהי זכרם של אייל, גיל-עד ונפתלי, אשר נרצחו ביחד וביחד נטמנים היום בקבר ישראל ברוך".
הרב אלי סדן, ראש המכינה בה למד אייל יפרח, אמר: "משפחת יפרח, נתתם לנו שיעור בצער כללי - קודם כל גבורת האומה וחוסן האומה, ומתוך כך לעשות הכל להציל את הילדים שלנו. הצער הוא נורא, אבל דוד המלך קרא להתאפקות מול האויבים. הטרור הוא עלוב אין לו שום כוח, הכוח היחידי שלו הוא להחליש, לפורר. למדו אותנו המשפחות – לא נתפורר, להפך – נתמלא בעוז".
"כמה מופלא ששלוש המשפחות החליטו ששלושת הנעימים הללו לא ייפרדו גם במותם. הם מתו כגיבורי האומה וכך יקברו", ספד הרב אלי סדן, והוסיף: "אייל, אנחנו יודעים שלך טוב, יש לך מקום כבוד, לנו יהיה קשה בחסרונך ומה שנוכל לעשות זה רק להמשיך לקחת ממך את החיוך והאמונה הפנימית. את העזרה בפשטות ובענווה, ובעיקר את שמחת החיים".
הוריו של נפתלי פרנקל, אבי ורחל // צילום: רויטרס
כבר מתגעגעים: "נוח בשלום נפתלי"
אבי, אביו של נפתלי פרנקל, ספד לבנו: "שלושה נערים שנרצחו בדם קר, סללו את המסילות שפרטו על הנימים הדקים של העם שלנו. שיתוף גורל של כל הלבבות, שגרמו לכולנו להיות אנשים טובים יותר, ויהודים יותר. בדיוק כמו שסבא יעקב שאתה נקרא על שמו, אמר לי בבר המצווה – שתהיה אדם טוב, ויהודי טוב, בסדר הזה".
"הלכת מאתנו כה צעיר, אבל מותך הוליך את כולנו קדימה ובכך יש נחמה", אמר האב, "אחרי כל המילים הגדולות אתה בוודאי מבין למה אני מתכוון. אמא ואני ואחיך, וכל המשפחה, לא שוכחים ולו לרגע אחד שאתה הילד שלנו, ותמיד תהיה. נוח בשלום בן יקר שלי".
רחל, אמו של נפתלי, אמרה: "זה לא היה רוע אקראי. האנשים האלה יצאו לצוד והקדוש ברוך הוא בחר בכם להיות נערי הפוסטר שלו, של ההיפך מכם. של הטוב, של האהבה. אנחנו מתחננים שתישאר כאן, אחרי לכתכם, החברות אשר הייתה. למשפחת מקור החיים האהובה – כל כך רצינו לזכות להיות אתכם עוד שנה. חיילים יקרים, אנשי מודיעין, ומשטרה – אנחנו עדיין מודים לכם מאוד מאוד. הבטחתם שתמצאו ותביאו אותם, והבאתם אותם. גם זה חסד גדול. כבר היו דברים מעולם, וזה לא מובן מאליו. את תפקיד חייך עשית במפגן המרהיב הזה, ח"י ימים של מפגן אהבה, ישראליות, יהדות, אנושיות עמוקה ועזה, מטהרת".
"נפתלי-לי, ילד מקסים, שמח, ציני, ילד יודע תפילה. מתוחכם, תמים דרכו. לימדת את אצבעותיך לנגן. זקוף ויפה התכוננת לשנים הבאות. הנעורים שבאו פתע אל סופם. תנוח בשלום ילד שלי, אנחנו נלמד לשיר בלעדיך. את הקול השני שלך, תמיד נשמע בתוכינו", נפרדה האם.
שר החינוך הרב שי פירון, ספד במסע ההלוויה של נפתלי פרנקל שנערך בשעלבים: "ברגעי האמת מתגלה גדלות הנפש של ישראל, זו שמביטה אל העבר והעתיד ומבקשת לכתוב את ספר החיים שלנו. "מעגלים של שיח נפגשו, נרות הקיפו את כל הארץ. אהוד מנור כתב: 'מישהו מתחיל לשיר בשקט ומישהו עונה לו בבת קול'. חייו של נפתלי יהיו נר של אהבה ושל קרבה, נר של חיבור, של עמך אחד".
שר החינוך הבטיח: "נפתלי, לא נשקוט עד שנעניש את רוצחיך ותומכיהם".
