עוצמתו של העם

שוב ושוב עלתה גב היד אל קצה העין, מוחה את הטיפה הזולגת. הופתעתי: לא רק מדאגה נמחו הדמעות, אלא גם מאהבה. אהבה לעם הזה, לשלוש המשפחות היקרות האלה. שלוש אימהות מהיישוב, שהפכו בעל כורחן לדמויות מופת. על הבמה, מול הרבבות, הן עמדו נבוכות, לא יודעות לכוון את המיקרופון, מהססות מתי לפתוח בדברים. מחיאות כפיים ממושכות ליוו את עלייתה של בת־גלים אל דוכן הנואמים. התבוננתי היטב בפניה: היה לה קשה. היא לא רוצה להינשא על כפי ההמון, היא לא רוצה לעמוד על במות. פניה התכווצו בכאב כשמחיאות הכף לא שככו.

הנאומים של שלוש הנשים היו שונים מכל מה ששמענו בעצרות אי פעם. מכל מה שכיכר העיר ידעה. הן לא דיברו על אויב משותף; לא ליכדו את השומעים בשנאה, אלא בתודה. והן יכלו למחות ולכעוס, הרי מותר להן: יכלו לזעום על הממשלה, לבקר את שר הביטחון, לדרוש תשובות מהשר לביטחון הפנים, להוציא את הזעם על הפלשתינים. אבל שלושתן, כל אחת בנפרד, ביקשו להודות. לא בניתוק מהכאב או בקדושת מוות ספרטנית: שלושתן דיברו בגעגוע על הבנים. שלושתן הבטיחו לילד שיצא מרחמן: הן לא יתייאשו לעולם. לא יפסיקו אף לא לרגע אחד לנסות להגיע אליו, לחתור אליו. אבל לצד הכאב המחריד, לצד הימים שנטרפו בלילות, הן מודות.

שלוש אימהות, שלושה אבות. "נותנים לנו כוח". צילומים: קוקו

מודות לעם הטוב הזה ש"הפך למשפחה המורחבת" שלהן. מודות לחיילי צה"ל, גיבורים מאובקים, אדומי אישון. מודות "לכל מי שמקדיש מחשבה טובה, מעשה טוב, בציפייה לשובם של הבנים". מודות לבאי הכיכר. מודות לאבו מאזן ולראש עיריית חברון שקראו להחזיר את הילדים להוריהם.

באפילת הדבר הנורא של חטיפת שלושה נערים אנחנו שבים ודומעים לנוכח כוחו של העם הזה. החיילים שרוקנו את הביוב בחברון כדי לחפש את הילדים, שזוחלים בבורות ובמערות, בנקרות צורים ובמחילות עפר. הישראלים שיצאו אתמול בצהריים מהבית, מקצווי ישראל, כדי להיות עוד ראש בים האנשים בכיכר, לחבק את משפחות החטופים. והאימהות הללו, שהוסיפו לכל אחד ואחת מאיתנו עוד שלושה בנים למשפחה. שלושה בנים יפים כל כך, חכמי לב, רגישים. אני גאה לקבל אתכם כבניי.

*   *   *

שרו למען חזרתם

כיכר רבין מלאה אמש 85 אלף בני אדם - ותקווה אחת: שובם של נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגיל־עד שער • רחל פרנקל: "אי שם יש שלושה נערים שיודעים שאין מצב שנרפה, שאין סיכוי שמישהו יוותר"

כ־85,000 איש, רובם זרים זה לזה, הגיעו אמש לכיכר רבין בתל אביב והפכו למשפחה אחת, משפחה מאוחדת בתקווה, בתפילה ובעיקר בשירה למען שובם של נפתלי, אייל וגיל־עד לבתיהם. 

כבר בתחילת הערב נתן המנחה, אברי גלעד, את הטון לאירוע. "זאת איננה עצרת של קינה ובכי", אמר, "אויבינו ניזונים מדמעות של יהודים ואין לנו צורך להזינם. זאת איננה דרישה מהממשלה לשחרר אסירים, זאת אינה הדרך. זאת לא תלונה, כל מה שאפשר לעשות עושים, אנחנו מאמינים בזה ומודים על זה. באנו לשמוע מוזיקה של חילונים, של דוסים, של ישראלים. זאת הזדמנות להתקבץ יחד בכיכר, לשים את חילוקי הדעות בצד ולהקשיב לצד השני".

את התרגשות משפחות שער, יפרח ופרנקל אפשר היה להרגיש מייד בתחילת הערב. דוד ד'אור עלה על הבמה ושר "תשמור על העולם ילד", והאימהות איריס יפרח ובת־גלים שער הידקו את אחיזת ידיהן, כשדמעות נקוות בעיניהן. מאוחר יותר תרד רחל פרנקל מהבמה ותאמר לעיתונאים: "זה מדהים, כמות האנשים שיש כאן. זה נותן לנו הרבה כוח, אבל היינו שמחים שזה ייגמר".

לעצרת הגיעו פוליטיקאים רבים וגם נשיא המדינה הנבחר, רובי ריבלין, שהתקבל בתשואות. "הקריאה לשלומם של הנערים לא צריכה לצאת רק מבתי הכנסת", אמר ריבלין, "היא חייבת לצאת מהיכלי הצדק והתפילה כולם, מהכנסיות וגם מהמסגדים, בעיקר בחג הרמדאן". בין המופעים השונים של צביקה פיק, קובי אפללו, רמי קליינשטיין, דודו פישר ומירי מסיקה, עלו האימהות לבימה והודו לכוחות הביטחון ולממשלה, אבל בעיקר לעם.

דודו פישר בכיכר. להיות ביחד. צילום: קוקו 

איריס יפרח אמרה בקול חנוק מדמעות: "זו השבת השלישית שאייל לא בבית. הוא חסר לי, לאבא ולאחים ולחברים. כולנו כל כך אוהבים אותו, מתגעגעים לשבת איתו ולהאזין לסיפורים שלו, לשמוע אותו מנגן בגיטרה ולשיר איתו ביחד את שירי השבת שהוא כל כך אוהב". 

בת־גלים שער, אמו של גיל־עד, פנתה לבנה: "ימים לא פשוטים עוברים עליך, על עם ישראל. אנחנו לא לבד. יש כאן עם שלם איתנו שמחכה לך. כשתחזור, תגלה שמשפחתנו התרחבה מאוד".

ואילו רחל פרנקל אמרה: "בעצרת הזאת לא באנו למחות ואפילו לא לעורר. כולם ערניים לגמרי, מתקשים להירדם. נתן שרנסקי סיפר לנו שמה שהחזיק אותו בכלא הסובייטי, כשלא היה לו מושג מה קורה בעולם, זאת ההבנה הפנימית שנלחמים עבורו בחוץ. אי שם יש שלושה נערים, ילדים חיים - לא סמל ולא אות - שיודעים שאין מצב שנרפה. שאין סיכוי שמישהו יוותר". פרנקל אף הפתיעה את הקהל ואמרה: "אנחנו מעריכים את ראש הרשות הפלשתינית וראש עיריית חברון שהתערבו בסכסוך וקראו לשחרור הבנים - מייד".

מוקדם יותר אתמול הגיעו הורי הנערים לאזור חברון, חיבקו את החיילים המחפשים אחר בניהם והעניקו להם חבילות שי. שלושת הזוגות לוו על ידי מפקד אוגדת איו"ש, תת־אלוף תמיר ידעי, ובין השאר ביקרו בצומת אלון שבות, שממנו נחטפו בניהם. 

נשות הכותל קיימו אתמול את תפילת ראש חודש תמוז בעזרת הנשים בכותל המערבי בסימן ערבות, אחדות ותפילה להשבת שלושת הבנים החטופים.