בסוף זו מוסיקה

היא מוציאה עכשיו אלבום חדש, "Love Medicine", וכמו כל אמן היא צריכה כל חשיפה והתייחסות תקשורתית, אבל בכל מקום, אם כבר מדברים עליה, ההקשר הוא פוליטי, או ליתר דיוק רכילותי פסאודו־אקטואלי, על מה שאמרה או לא אמרה, עשתה או לא עשתה ב"פרשת אריאל זילבר".

ובכל דיון כזה, ברוח ימי הטוקבקיסטים, הדיון מתפתח ל"נושאים" כגון אם היא בכלל זמרת ולמי היא חושבת את עצמה. ויש גם קריאות להחרים אותה ולבטל הופעות שלה. כך נראים החודשים האחרונים בחייה, מאז סירבה לקבל פרס אקו"ם יחד עם חלוקת פרס מפעל חיים לאריאל זילבר.

בערך באותה תקופה פנתה אחינועם לעזרת הציבור באתר Headstart בבקשה לממן את הקלטת אלבומה הבא. קראתי אז בעמוד הפייסבוק שלי לתמוך בה. אמרתי שלטעמי ההתנגדות שלה למתן הפרס לאריאל זילבר היא לא פוליטית אלא הומנית־חברתית־מוסרית. היא לא יצאה נגד אמירותיו הפוליטיות (ואני בכלל לא אומר כאן את דעתי עליהן) אלא התנגדה לאמירות שלו על הומואים, קיבוצניקים, ערבים ועוד.

בין מאות התגובות שקיבלתי אז לפוסט הזה היו גם לא מעט השמצות, לא רק על אחינועם ניני אישית אלא על כל מי שנראה להם שייך לצד הפוליטי שלה, או לפחות לא לצד שלהם. הדיון התפתח לשאלה אם בכלל לאמנים יש זכות להביע דעה פוליטית או חברתית שאינה מקובלת על המאזינים.

הטון המתלהם היה ממש מפחיד, ולא רק בגלל אחינועם אישית (אחר כך שמעתי אותה מספרת שבגלל איומים היא קיבלה הגנה משטרתית) אלא בגלל התחושה שהפתיל הקצר של ימינו גורם לכך שכמעט לא ייתכן דיון אידיאולוגי. זה הופך מייד לכסאח, להשמצות, למ־ל־ח־מ־ה.

קול מיוחד

שמחתי לגלות שלמרות האווירה העוינת של חלק מהציבור, אחינועם הצליחה להשלים את משימתה ב־Headstart, לאסוף מספיק תמיכה מהקהל ולהפיק את האלבום החדש. שמחתי במיוחד שמדובר באלבום נורא יפה. כן, כמעט שכחנו, מדובר כאן במוסיקה. "Love Medicine" הוא אוסף באווירה מינורית של שירי אהבה וכמיהה לשלוות נפש.

השירים שנוצרו על ידי אחינועם לבדה, או עם שותפה הוותיק גיל דור, הם באנגלית. יש שיר אחד שאת מילותיו כתב ג'ואקים סאבינה הספרדי, שיר אחד הולחן על ידי הגיטריסט פט מת'יני (שגם מנגן בו) ושיר אחד בעברית, "שלום", הוא תרגום לשיר של ז'ילברטו ז'יל הברזילאי. ויש גם קאבר אחד, יפה ומפתיע ל"Eternal Flame" של להקת "הבאנגלז". יש כמה רגעים מלאי שמחה ואנרגיה, אבל מתחת לכל היופי הזה מסתתרים עצב רב ודאגה גדולה. לאו דווקא בגלל המהמורות בקריירה שלה, כך נדמה לי, אלא בגלל מה שקורה לנו כחברה.

בימים אלה מציינת ניני 23 שנה להוצאת אלבומה הראשון ("אחינועם ניני וגיל דור בהופעה חיה"). מאז הפכה ל־NOA היא גם אחת הזמרות הישראליות המצליחות בעולם. ב־15 האלבומים שהוציאה היא לא מפסיקה לחפש דרכי ביטוי חדשות, בעברית ואנגלית, בג'אז וברוק, במוסיקה אתנית ובמוסיקה קלאסית. בכולם היא הצליחה למצוא את הקול המיוחד שלה, את אותו אלתור וחופש ביצועי מצד אחד ואת הדיוק המופלא בשירתה הצלולה מצד אחר. והיא גם מעזה לא ללכת בתלם. מגיע לה שיקשיבו למוסיקה שלה.