למתוח קו על העבר

יחי הנשיא ראובן ריבלין. תמיד יימצא מי שיאמר כי מחוץ לבועה הפוליטית ניתן היה למצוא נשיא כשיר יותר, וזה נכון; ותמיד ייאמר כי גם במעגל הנוכחי היו מועמדת ומועמד אחרים שיכלו להשרות רוח טובה על משכן הנשיא לא פחות מהנבחר, וגם זה נכון. אך נבחר נשיא ראוי, מועמד שאינו נופל מן הטובים שבמתחריו, וזה העיקר. כל כך העיקר, שאין כרגע עניין להסביר עד כמה חשוב שלא נבחרו חלק מן המתחרים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כתום מחיאות הכפיים מבצבצת ההיסטוריה. ביום חגו של הקיסר ברומא, במהלך מצעד הניצחון לכבודו, הושיבו לצידו אדם שתפקידו ללחוש על אוזנו: "זכור את יום מותך". כלל גדול הוא ביהדות - "זכור מניין באת". הנשיא ה־10 צמח בבית אקדמי עם תרבות ומורשת ומסורת ואהבת מולדת מהזן של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. סביר להניח כי יטביעו את חותמם על התנהלותו בשבע השנים הבאות. כהמשך טבעי לאביו־מולידו הפרופסור יוסף יואל ריבלין, שתירגם את הקוראן לעברית, וכמי שבמידה רבה יישאר גם הנשיא העממי "רובי". הוא היה אגוז קשה לפיצוח בליכוד. כיושב ראש הכנסת רשם חיכוכים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. ניגוד האינטרסים בין שני ממלאי התפקידים האלה הוא מהותי. נתניהו מופקד על היעילות השלטונית וריבלין על שימת סייגים לה. יושבי ראש שכפפו את הכנסת לנוחיות הממשלה הקלו עליה, אבל לא היטיבו עם הדמוקרטיה התקינה. "רובי" נותר זקוף.

היה קשה איתו. גם לכמה מחברי סיעתו, אשר לא אמדו את התאמתו אלא חששו כי בחירתו תחזק את יריבם מבית גדעון סער. הקשיים ידועים ומוכרים, אבל תם זמנם. מדובר באנשי ציבור מבוגרים ומנוסים. בכוחם למתוח קו על העבר ועל המחלוקות ולהימנע מליצור כאלה בעתיד, אלא אם כן יהיה הכרח ענייני.

מאז אתמול ריבלין בעל מחויבויות ציבוריות אחרות. לא עוד איש ליכוד אלא בליבו פנימה. הוא המגשר הלאומי הגדול בארץ שסועת מחלוקות, ונציג לא רק של כל הפלגים היהודיים היריבים, אלא גם של האזרחים הערבים. 

גידי וייץ ציין אתמול ב"הארץ" כי איש לא חשד מעולם בריבלין שמא הלך בדרכים נלוזות, אבל היו לו חברים בעייתיים בדמותם של דוד אפל ואחרים. ראוי להצטרף לדברים. "רובי" יכול לאחל ולייחל שבצאתו מן הכלא לא יחזור אפל לסורו. אך מקומו של אפל האיש ומה שהוא מייצג לא יכירנו ברחבת הטקסים בבית הנשיא. כל בני האור בישראל מייחלים שלא לראות חשיכה במשכן הנישא.

צריך לקוות כי ייגש לתפקידו בדרכי נועם אך בחריצות. יעשה ככל יכולתו לצמצום פערים חברתיים ולהעלאת קרנה של ירושלים ולהקל את סבלם של עולים חדשים וגרים הנתקלים באיבת הממסד הרבני בבקשם להצטרף לעם היהודי, ויכוון עצמו לאורו של הטקס אשר הינחה כל שנות כהונתו כיושב ראש הכנסת על הר הרצל: "לתפארת מדינת ישראל".  

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו