רוצה להיות מזכ"ל

ברגע הראשון נשמע הסיפור כבדיחה: ראש המועצה האזורית גלבוע, דני עטר, מבקש להתמנות למזכ"ל העבודה. הוא רואה את עצמו מועמד ראוי לתפקיד. הוא מבקש לשבת על כיסאו של המזכ"ל היוצא, ח"כ יחיאל בר - זה שסייע לשלי יחימוביץ' לשקם את המפלגה. זה שבהשראת יחימוביץ' דחק החוצה קבוצה של פעילים מפוקפקים.

ברגע השני, כשנזכרים שיחימוביץ' כבר לא היו"ר והעסקנים הבעייתים חזרו הביתה, הסיפור אינו מצחיק. כבר לא מדובר בבדיחה. 

דני עטר אינו נגוע בבעיות של מינהל תקין? שמו אינו מזדקר בדו"חות מבקר המדינה? הוא לא זה שרדף את המבקרת הפנימית לשעבר של המועצה, יעל אשל, העליל עליה עלילות, ומבקר המדינה חייב אותו להחזירה לתפקידה? הוא לא זה שניצל את מעמדו לרעה לצורך השגת טובות הנאה לעצמו ולמי שחפץ ביקרו?

רגע, האם עטר לא אירגן לעצמו 170 אלף שקלים מהקופה הציבורית, לטענתו תמורת 140 ימי חופשה בשלוש הקדנציות שלו? והאם שניים מסגניו לא הלכו בדרכו ושילשלו לכיסיהם באותו נימוק יותר מ־100 אלף שקלים? האם מבקר המדינה לא כתב על הדיווחים שלהם בעניין ימי החופשה: "הם מעלים ספק בעניין סבירותם"?

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ועוד שאלה: האם עטר אינו זה שהמבקר מצא כי בתשעה מקרים טיפסו הוצאות הטלפון שלו והגיעו ליותר מ־5,000 שקלים בחודש - ובסך הכל הגיעה החריגה שלו בשלוש שנים ל־124 אלף שקלים?

האם עטר אינו זה שמסר את הטלפון הסלולרי האישי שלו מהמועצה, שבהוצאותיו נושא משלם המסים, לאשתו כאשר זו יצאה לטיול פרטי בחו"ל? האם לא טען ברצינות, בתשובה לשאלות מבקר המדינה, כי הדבר נעשה בטעות וכי הוא מתחייב להחזיר את הכסף לקופה הציבורית (מדובר בסכום גדול שבצדק הוציא את המבקר מהכלים; מ"ג)?

ועוד תזכורת קטנה, לפני שאני עוצר כאן מקוצר היריעה: האם דני עטר (על פי הדו"ח) אינו זה שראה עולם בעזרת כספי המועצה, אבל רק בשבע מ־13 נסיעותיו טרח למסור פרטים לחברי המועצה? האם לא שלח לחו"ל נבחרי ציבור נוספים מהמועצה, לצורך איסוף תרומות לפרויקטים חשובים, ושכח לדווח למועצה כמה כספים בדיוק נאספו?

לשון אחר: האם החבר עטר, המבקש להיבחר למזכ"ל העבודה, אינו נגוע בשורה ארוכה של קלקולים ומעשים פסולים?

הוא נגוע, ועוד איך נגוע - אבל הוא לא רואה בכך בעיה או מכשול. לכן החליט להתמודד, לכן יצא לדרך, לכן הוא פוקד סניפים במסגרת הקמפיין לבחירתו. בין היתר הגיע השבוע לרמת השרון וביקש את תמיכת חברי המפלגה בסניף - אלה ששיתפו פעולה, בעידוד ח"כ איתן כבל, עם ראש העירייה, יצחק רוכברגר, המואשם במעשי זיוף ומירמה. הוא מצא כאן אוזן קשבת.

כאן, אני מניח, הוא הרגיש בבית. כאן לא נופפו לעברו בממצאי דו"ח מבקר המדינה. כאן ודאי לא היפנו אליו שאלות קשות. כאן שמעו אותו בסבלנות, ואפילו היה נמצא מי שיכביד עליו בשאלות - הוא היה מקבל תשובה ברוח הבאה: אינטרסנטים מחפשים את ראשי. כשטעיתי, תיקנתי.

או כפי שהוא כתב השבוע לעמיתי עוזי דיין: "לאור פעילותי הציבורית הענפה, אין אלא לתמוה על ניסיונם של אינטרסנטים להטיל ספק בדבר מועמדותי. בשני העשורים האחרונים אני מכהן כראש המועצה וזוכה לאמון הציבור ולתמיכתו. במהלך כהונתי ביצעה המועצה קפיצה חסרת תקדים בדירוג הסוציו־אקונומי והפכה לאי של איכות חיים ואוכלוסייה חזקה".

ועוד: "המועצה האזורית גלבוע כפופה לביקורת מטעם המבקר. כלל הביקורות שהועלו בדו"חות הופנמו והמלצות המבקר יושמו במלואן. לצערי, מטעמים פוליטיים אני נתון לשורה של ניסיונות לפגוע בשמי. חשוב להדגיש: מעולם לא הוגש נגדי כתב אישום".

המשפט האחרון הוא העיקר: מעכשיו המדד לקבלת תפקיד הוא אם הוגש או לא הוגש נגד מבקש השדרוג כתב אישום. זה העיקר. דו"ח מבקר המדינה כבר לא נחשב.

האם השפיות תנצח?

לפני שבועיים ביקרנו כאן את החלטת משרד הפנים והמועצה הארצית לתכנון ולבנייה להרחיק מוועדת המשנה החשובה שלה - זו שעוסקת בנושאים תכנוניים עקרוניים - את נציגי הירוקים. את האנשים שהם הפה האמיתי של הציבור. את מי שמשרד הפנים צריך לחבק ולא לבעוט החוצה.

ביקרנו זאת כי אין דבר מוזר יותר, במיוחד אחרי משפט הולילנד, מאותה החלטה. אין דבר תמוה יותר מסילוק הירוקים אחרי חשיפת ההתנהלות השערורייתית של חברי ועדות התכנון, והתרומה הגדולה שלהם לשחיתות. 

רוצה לומר: אם כבר לשנות את הרכב הוועדה, כי אז צריך להגדיל את מספר נציגי הירוקים ולא להקטין אותו.

הסערה הציבורית שפרצה בעקבות אותה החלטה, כמו הביקורת עליה כאן ובמקומות אחרים, כמו ההסתייגות ממנה של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין - גרמה לשר הפנים למחשבה שנייה בנושא. סער מבין כנראה את משמעות הרחקת הירוקים מהוועדה ומנסה עכשיו לתקן.

על פי דוברת משרדו, אפרת אורבך, הזמין אליו השר את נציגי הארגונים הסביבתיים, שמע את הטרוניות שבפיהם, ואחרי שקיים התייעצות עם אנשי משרדו - פנה אל יו"ר המועצה הארצית, ד"ר שוקי אמרני, וביקש ממנו לבחון מחדש את הנושא. לקיים דיון נוסף במועצה בעניין הרכב ועדת המשנה שבה מדובר.

האם השפיות תחזור למועצה בעקבות פניית השר? האם השכל הישר ינצח? האם הלקח מפרשת הולילנד סוף סוף יילמד?

צריך לקוות שזה יקרה. צריך להתפלל. בשבוע הבא, כשתתכנס המועצה לישיבה נוספת, נדע אם התפילה הזאת עזרה.

לבני. החוק החשוב שלה למתן סיוע משפטי לחושפי שחיתויות כבר עבר בקריאה ראשונה. יש למה לצפות // צילום: ליאור מזרחי

חוק המתריעים בשער (ב')

רשימת האנשים שמגיעים אלי ואל עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת עם סיפורי רקב, סיאוב ושחיתות ציבורית, שאינם מגיעים לפתחם של המשטרה ובתי המשפט, ארוכה. האנשים האלה ראו ושמעו דברים המחייבים חקירה, פלילית או משמעתית, אבל חוששים להיחשף. פניהם מסגירות את הפחד והחרדה שלהם.

רוח דברי רבים מהם: "קחו את קצה החוט שאנחנו נותנים לכם וצאו לבד לדרך. לנו אין אמצעים כספיים לעמוד בקו החזית ולהילחם. לא נמכור את הדירה שלנו כדי לעקור את העשבים השוטים. לא נתאבד".

כאן בדיוק מתחילה הבעיה של רבים מהמתריעים בשער: הם חסרי אמצעים. הם תפרנים. אין להם סוללה של פרקליטים ואמצעים כספיים כדי להגן על עצמם. הם לבדם מול ראשי עיריות, מוסדות ציבור, בעלי הון - מול גורמים בעלי כוח, קשרים ואמצעים שבכוחם ליירט אותם ולהפחידם. בכוחם לגרום להם לשתוק במקום לדבר ולצעוק.

את הבעיה הזאת זיהתה באחרונה שרת המשפטים, ציפי לבני, וגיבשה הצעת חוק למתן סיוע משפטי למי שחושפים מעשי שחיתות ופגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין. היא הבינה היכן נמצאת נקודת הכשל במלחמה הזאת, ובהצעת החוק שיזמה, היא קובעת: "יוענק סיוע משפטי ללא מבחן של זכאות כלכלית לחושפי שחיתות. ההצעה תחול על כל הליך משפטי שמנהל חושף שחיתות, הן במגזר הפרטי והן הציבורי".

היא מוסיפה: "מתן סיוע משפטי חינם יעודד עובדים לחשוף התנהלות בלתי תקינה במקומות 

עבודתם ויפחית את המעמסה הכלכלית שבניהול הליך משפטי מכתפיו של חושף השחיתות... יינתן סיוע משפטי חינם גם בהליך של שימוע המתקיים בפני המעסיק, כאשר יש כוונה לפטר את המתריע בשער או להרע באופן מוחשי את תנאי עבודתו".

חזון אחרית הימים? כך לפחות זה נראה כרגע.

מי יושיט את העזרה לאזרחים הטובים האלה, שאלתי את יועצת השרה, מאיה בן גל, ותשובתה: "האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים".

האגף הזה הוקם לדבריה כבר בשנות ה־70 והוא מטפל בקשת רחבה של בקשות של אזרחים - "בין היתר בתחום זכויות של נפגעי עבירות מין, ניצולי שואה, קורבנות סחר בבני אדם, ייצוג אזרחים מכוח אמנות בינלאומיות כמו חטיפות ילדים ועוד ועוד. בצוות הפנימי של האגף הזה יש 210 עובדים והוא נעזר ב־1,000 עורכי דין חיצוניים".

- מתי יאושר החוק?

"הוא אושר כבר בקריאה ראשונה ובקרוב יאושר בקריאה שנייה ושלישית. זה יקרה. יש הסכמה עליו   בקרב כל הסיעות הבית". 

בקריית מלאכי נוקמים

הצחנה הפורצת מעיריית קריית מלאכי, גם אחרי סילוקו של ראש המועצה המורשע, מוטי מלכה, מקבלת ביטוי בולט בתיק שבו הגישה המדינה כתב אישום נגד מהנדס העירייה, יצחק גואי־נבט, ונגד מהנדס הרישוי בוועדה לתכנון, יורי רחמן. במקום להגן על החוק, עולה מטענות המדינה, הם רמסו אותו. 

מתברר שנבט ורחמן סייעו לבעלי חברת בנייה גדולה לבנות בעיר רב־קומות בניגוד לחוק, תרמו אישית לשחיתות וכאשר הועמדו לדין לפני כמה חודשים, קיבלו הגנה מראש העירייה הנוכחי, אליהו זוהר. האחרון מסרב להשעותם או להוציאם לחופשה אף שחלק מהעדים במשפט הם עובדי עירייה.

הזהרנו כאן לפני חודש כי מה שקרה בעיריית בת ים עלול לקרות גם כאן - יבואו חשבון עם עד זה או אחר - והנה זה הגיע לפני שבוע וחצי: סימה חזן, מזכירת הוועדה המקומית לתכנון, עדת תביעה במשפט, נקראה לשימוע ופוטרה. שלחו אותה הביתה בטענות שווא.

הסברי העירייה למהלך הזה, בתשובה לשאלת עוזי דיין: לחזן הוצעו תפקידים חלופיים והיא דחתה אותם. העברתה לתפקיד אחר נעשתה בהנחיית משרד הפנים. אין כל קשר בין זה לבין העובדה שהיא עדת תביעה.

דיין שאל עוד שאלת תם: איך קורה שבעוד חזן נבעטה החוצה, שני בכירי העירייה, המואשמים בפלילים, עדיין בפנים. עובדים כרגיל. 

תשובה: "עניינם מצוי בבדיקה. כשתתקבל החלטה, נשמח לעדכן אתכם".

פורת. מסרבת לגלות (א')

התליין, הגרזן והשופטת

אני חייב תשובות לקוראים סקרנים, חדי מחשבה וזיכרון, ובהם מורים פעילים וגמלאים. למשל: כמה כסף שילם ארגון המורים לשופטת בדימוס עדינה פורת, 87, שהיתה המפקחת על הבחירות הפנימיות ותרמה להשחתה שלהן?

כתבתי על הפרשה הזאת שוב ושוב, שאלתי את השאלה ונתקלתי בשתיקה. כך גם השבוע. לא השופטת בדימוס ולא רן ארז, אלה שאתה מצפה מהם לשקיפות, טרחו להשיב. מבחינתם, המורים והמדינה אינם זכאים לדעת מה נעשה בכספם.

ועוד שאלה של רבים: מה קרה בשימוע שערך ארז לענת שניידר, מזכירת סניף השרון עד לבחירות, מעבר להחלטה הצפויה לפטר אותה? איך התעלל הדיקטטור במי שהעזה להתמודד מולו בבחירות?

תשובה: שניידר הוכיחה בשימוע כי פוטרה מסיבות פוליטיות; כי כל הטענות נגדה התבססו על תעמולת הבחירות שלה; כי העובדות שהציגה חשפו מידע מטעה שארז הפיץ בין המורים.

מה, בין היתר, גילתה שניידר והציגה לארז - התובע שהיה גם השופט וגם התליין שלה - במעמד ההזוי הזה נוסח רוסיה של סטאלין? 

שחבר ההנהלה אבי פסקל (הנחשב לגרזן הצמוד שלו) הסתתר לכאורה מאחורי השם הבדוי יגאל אלכסנדר ושלח מכתבי השמצה נגדה למורים; שלצורך זה הוא השתמש שלא כדין במאגר המידע של הארגון; שארז היה מעורב בניהול הבחירות ומסר מידע שקרי למזכירי הסניפים, כאילו היא, שניידר, כתבה לשופטת שהם מושחתים... 

בדרך הזאת ניסה להסית אותם נגדה ואף פעל להחתמת המזכירים על מכתב הכחשה לשופטת בנוסח זהה...

ארז. מסרב לגלות (ב')

אני עוצר כאן כי הנושא הזה מזמין חקירה יסודית. אני עוצר כי חשד ההתחזות של פסקל חמור יותר מכפי שהוא מוצג כאן. אני עוצר כדי לא לשבש חקירה, אם וכאשר תיפתח.

מארז צריך להיזהר כי הוא מסוגל לכל. כבר הוכחנו זאת במשפט הדיבה שהגיש נגדנו וברח ממנו. 

פרוטוקול החקירה הנגדית שלו, בידי עוה"ד רון דרור ואופיר מנצ'ל, הוא מסמך מזעזע. צריך לקרוא אותו כדי להאמין שהתפוח הרקוב הזה עומד עדיין בראש ארגון המורים. 

הפרוטוקול הזה עשוי לסייע לחוקרים לרדת אל חקר האמת. הוא יכול להוביל אותם מאוד רחוק - אל הבור שאליו נופלים מי שאינם מכירים בשלטון החוק (הארגון בחר לא להגיב).

פסקל. התחזה לאחר והשמיץ?

יוסי וסרמן מוטרד

מה מטריד בין היתר את מזכ"ל הסתדרות המורים, יוסף וסרמן, מאז התבשר על המלצת המשטרה להעמיד אותו לדין פלילי בגין מעשי שחיתות?

ראשית, אפשר לנחש, החשש שיאבד את כיסאו ואת היכולת לארגן לעצמו טובות הנאה. הוא לא יוכל יותר לצאת לסופי שבוע בבתי מלון בלי לשלם את מלוא העלות מכיסו. הוא לא יוכל לטוס לחו"ל במחלקת עסקים לפגישות עם עמיתים. 

שנית, וזה כנראה העיקר מבחינתו: מיהו עד המדינה? מי משותפי הסוד בגד בו ובחבריו? מי האנשים שסירבו הפעם לשכב על הגדר למענו, כפי שעשו לפני שבע שנים בפרשת שחיתות אחרת?

כשיש עד מדינה, מבין ודאי וסרמן, יש בעיה. עד כזה מחמיר מאוד את מצבו ואת מצב שותפיו.

הנשיא גרוניס צודק

אם נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, אכן הזמין אליו את השופט דוד רוזן להעיר לו על תגובתו בכנס אילת לביקורת שנמתחה על הכרעת הדין שלו - הוא צודק. שופט מכהן לא צריך להידרש לפסק דין שכתב. ודאי לא שבועות ספורים אחרי שאמר את דברו בצורה ברורה ומנומקת.

נכון, אנשים שלא קראו את פסק הדין בתיק הולילנד ירו חיצים לעברו, הכפישו אותו, ביקרו אותו בלי להכיר את הראיות. 

נכון, עיתונאים שתמכו תמיד במיוחסים מורשעים, התייצבו גם הפעם לימין הקורבן המדומה; שופטים מסוימים בדימוס, החסרים כנראה תשומת לב, דיברו בסגנון "ברם־אולם"; פרקליטים תאבי פרסום כבשו את האולפנים וקיבלו את דקותיהם ותמונותיהם.

הכל נכון, ובכל זאת: הציבור אינו מטומטם. לא במקרה הוא נושא את רוזן על כפיים. לא במקרה רוב הציבור וכך גם רוב כלי התקשורת ורוב העיתונאים קושרים כתרים לראשו. 

אבל, אפילו הם לא היו קושרים כתרים, ואפילו לא היו מבינים איך המכונה עובדת - אל לו לשופט להיגרר לביקורת. זה מיותר. עליו לנהוג באיפוק. הוא אמר את דברו בהכרעת הדין ואין סיבה שיוסיף עליה מילה. 

בהשתתפות: מיכל שבת, עוזי דיין 

motig@israelhayom.co.il | uzid@israelhayom.co.il | michals@israelhayom.co.il טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו