כי האדם עץ השדה

גבינות עזים נפלאות, יינות בוטיק מרוממי רוח וטיול ריינג'רים הצופה על שדות חיטה וכרמים • מסע חקלאי משמח בחבל מודיעין, לכבוד חג השבועות

29/5/2014, 21:03,עודכן29/5/2014, 21:03

כרמים בחבל מודיעין // כרמים בחבל מודיעין. הירוק תמיד עושה נפלא למטיילים עירוניים

שעת בוקר מאוחרת, ואני מתנדנדת כסהרורית על השביל בחצר המשק של יקב גינתון. אמרתי להם שאלכוהול משפיע עלי מיידית ואני מעדיפה לוותר, מה גם שזו תחנתי הראשונה בטיול ויום ארוך עוד לפניי. אבל הם הפצירו שרק אטעם מיין הדגל שלהם, והביאו גבינות וירקות שיקטינו את השפעתו. אז טעמתי. וזה היה כל כך נפלא שטעמתי שוב. ושוב. ושוב. ובלי להבין איך ומתי - הכוס התרוקנה. הם כמובן מילאו לי אותה מייד, אבל אם אני זוכרת נכון על הכוס השנייה ויתרתי, ובמקומה הסתערתי על הירקות. או שלא.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

כך או כך, את הטיול החקלאי שלי בחבל מודיעין, במחווה לחג השבועות, התחלתי ללא ספק ברוח מרוממת ובעליצות יתרה. חיבור לחקלאות ולטבע תמיד עושה נפלא למטיילים עירוניים, ויום הטיול שלנו הפעם מלא באטרקציות הקשורות לעולם החי והצומח, והוא טובל בטבע הפורח.

טיול ריינג'רים באזור יער בן שמן. מסע ארוך וקסום

בית קטן בערבה

עד שראשי הסתחרר מהיין הנפלא, הספקתי לשמוע שבנג'ו דוק ודורון כהן הם קבלני בניין וחברים ותיקים, ואת היקב הקימו עם עוד שותף, טל דוק, בחצר ביתו של כהן במושב גינתון. למרות שהיקב כבר בן 15, הם מתעקשים שהוא יישאר יקב בוטיק שמייצר רק 5,000 בקבוקים בשנה. "אנחנו מתפרנסים מעבודה אחרת, והיקב עבורנו הוא תחביב אהוב. הסוד של היינות שלנו הוא הייצור הביתי, שמתבצע תוך כדי הקפדה על התהליכים והזמנים, ממש כמו ההבדל בין בישול מוקפד למעט אנשים, לבין בישול בכמות מסחרית", הם מסבירים. ביקב הקטן מתקיימות טעימות, בתיאום מראש, ולעיתים גם ערבי אירוח פתוחים לקהל, מלווים בגבינות או בבשרים שמעושנים בחצר.

מיקב גינתון המשכנו ליער בן שמן, לטיול ריינג'רים ארוך וקסום בחלקים הפחות מתוירים של היער. אנחנו פונים מזרחה דרך השדות של מושב כפר דניאל, ועם ברק, המדריך, אנחנו נוסעים בשבילים בתוך שטח פראי ובתולי, כשהנוף מסביבנו מחליף צורות וגוונים: שדות פתוחים של שיבולי חיטה זהובות, שדרות עצים צפופים, כרמים ועצי פרי. בדרך אנחנו עוצרים לקטוף זוטה לבנה, וכשאנחנו מגיעים למצפה תל רגב אנחנו עוצרים להשקיף על הנוף הפרוש מתחתינו, תוך כדי שתיית תה זוטה טעים ומתקתק. מנקודת התצפית הזו אנו משקיפים על כל גוש דן דרומה עד אשקלון, ועל ערי השפלה לוד, רמלה ונס ציונה, וממזרח לנו פרושה העיר מודיעין.

משם אנחנו ממשיכים במסלול שלעיתים הופך לאתגרי יותר, נוסעים בשביל בין פרחי בר צבעוניים, שיחי סברס פורחים, עצי אורן שריחם נישא באוויר ופרפרים עליזים. אנחנו חולפים על פני עדר צאן שיצא לרעות ביער, מתבוננים בעזים, המתרוממות על שתי רגליים כדי לקטוף עלים מהעצים, ואנפות בקר לבנות חגות סביבן בנחת.

ג'ודי אברם־חי במשק החי של המשפחה. אווירה של גן חיות קטן וביתי

שעתיים של טיול ממונע חולפות ביעף ובהנאה גדולה, ואנחנו ממשיכים ליישוב מבוא מודיעים, אל משק החי של שפיר וג'ודי אברם־חי. מבוא מודיעים הוא יישוב דתי בעל אופי חסידי, המונה כארבעים משפחות, מרביתן מחסידי הרב שלמה קרליבך המנוח שהלחין ניגונים רבים מהתפילה ומהתנ"ך ופעל לקירוב לבבות בין דתיים לחילונים. הרב קרליבך בחר לחיות ביישוב משנת 1974, ובעקבותיו הגיעו חסידיו, רבים מהם מארה"ב.

ג'ודי נראית כמו אישה כפרית שיצאה מהסידרה "בית קטן בערבה", עם אותן פנים טובות, חיוניות ונמרצות של אשת אדמה, ועם מבטא אנגלי שמלווה את העברית שבפיה. בשנות ה־80 עלתה לארץ מאנגליה להתנדב בקיבוץ בדרום, למדה באוניברסיטה העברית והחלה להתקרב לדת. בהמשך נישאה לשפיר, שעלה לארץ מהודו, ולפני 25 שנים הם עברו למבוא מודיעים עם ילדיהם. שפיר עבד כמורה, והיא התנדבה במשך שנים בארגוני חסד וצדקה. לפני כשנה החליטו להרחיב את משק החי שבחצר ביתם ולפתוח אותו למבקרים, והם מציעים שפע פעילויות להורים ולילדים: חליבת עזים, יציאה למרעה, הכנת גבינות עזים, אריגה בנול עם צמר עזים צבעוני ויצירת תמונות טבע מפרחים שמגוהצים בין דפי שעווה.

ג'ודי מגישה לנו גבינות עזים נפלאות שהכינה במו ידיה: גבינת סנט מור רכה, גבינה צפתית מצוינת עם עירית, וגם לבנה עם שום ושמיר. עם האורחים היא מכינה גבינות שמוכנות לאכילה בתוך שעה בלבד, אך גבינות אחרות עומדות עד שלושה חדשים כדי לקבל את טעמן המיוחד.

אחרי הגבינות אנחנו יוצאים עם ג'ודי לטייל במשק החי שבחצר. כמה תוכים צבעוניים מדברים קוראים לעברנו באנגלית וצב אחד ענק מטייל בשביל לעבר השיחים. העזים עסוקות בליחוך עלים מהעצים, והאווירה היא של גן חיות ביתי קטן וחביב, בתוך עצי זית ועצי פרי אחרים.

יצחק בן יהודה. מצייר על קירות בית הכנסת במבוא מודיעים

אחרי הביקור במשק של ג'ודי אנחנו ממשיכים ברגל לבית הכנסת של היישוב, שכל קירותיו מקושטים בציורי קיר יפהפיים וצבעוניים שצייר יצחק בן יהודה. הוא מספר לנו שהוא נולד בקהיר, למד באירופה ובא לבקר בארץ בגיל 27, ורק כשהגיע לכאן גילה שאמו יהודייה ולכן גם הוא. בשנות ה־70 עלה לארץ עם אשתו, ובמבוא מודיעים הקימו משפחה רחבה וגדולה.

ציורי הקיר המדהימים שצייר בבית הכנסת כוללים את סמלי 12 השבטים, וגם נופים, פרחים, חיות וציפורים, מאחר שעל פי ההלכה היהודית, בשונה מהנצרות, אסור לצייר דמויות של אנשים. זהו אחד מתוך שלושה בתי כנסת מצוירים בארץ, שני האחרים נמצאים בצפת ובעכו, ויצחק, שבימים כתיקונם עובד כגנן ונטע 3,000 עצים ביישוב, עובד עכשיו על ציורי התקרה של בית הכנסת. אפשר לבקר בבית הכנסת ולשמוע מיצחק את סיפורו, וגם לרכוש מציוריו.

לפני שאנחנו נפרדים ממבוא מודיעים אנחנו עוצרים בתחנה אחרת, שגם היא כמו נלקחה מסרט ישן: במבנה קטן בקצה הקיבוץ מתנוסס השלט "לוצ'יאנוס", המוביל אותנו אל מסעדה חלבית קטנטנה שעל אחד מקירותיה טפט עם תמונת הכותל, ובקיר שמולו תמונות של הרב קרליבך. מהחלון הקטן המציץ למטבח הצר נשקפים מאזניים עתיקים ומכונת פסטה ישנה, והתחושה היא שהזמן עצר מלכת אי שם בשנות ה־70.

את המסעדה הקימה שושי ויינר, אף היא עולה אמריקנית שהגיעה ליישוב לפני 37 שנים. רק 26 מקומות ישיבה יש במסעדה, ואת כל האוכל המוגש בה מכינה שושי במו ידיה: פיצות נפלאות, פסטה שהיא מייצרת במקום, לחם מחמצת, סלטים, דגים ופוקצ'ות. המסעדה כשרה למהדרין, ושושי מספרת שמגיעים אליה מבקרים מכל הארץ. היא קראה למסעדה לוצ'יאנוס על שם בעלה הראשון ואבי שבעת ילדיה, איטלקי מנאפולי ששמו לוצ'יאנו. מאז הם אמנם התגרשו ושושי כבר נישאה לאחר, אך לוצ'יאנו עדין גר ביישוב והם בקשר חברי וטוב.

תרנגולים בחוות הזיתים אלאדין. מתחם חקלאות חווייתי לילדים

חוות החיות

בשעות אחר הצהריים אנו עוזבים את מבוא מודיעים ונוסעים לכיוון כפר רות, כדי לחתום את ביקורנו במפגש עם שבעת המינים בחוות הזיתים אלאדין, במשק של רימון ארצי. זהו מתחם תיירות חקלאית חווייתית ובו כרם זיתים, ערוגת צמחי מרפא, לול תרנגולות חופש, טווסים וארנבים, שדות חיטה ותחנות לימודיות נפלאות לבילוי עם הילדים.

הביקור בחווה מתחיל בתחנת בית הבד, שם מתנסים הילדים ביצירת שמן. משם הם עוברים לטיול בלול שבו תרנגולות נינוחות מטיילות בחופשיות, וצופים גם בתרנגולות דוגרות ובאפרוחים צהבהבים ומתוקים שבוקעים מביצים. בערוגת צמחי התבלין הם מתוודעים לשמונה צמחי מרפא, קוטפים מהם ומכינים תה להורים, ובשדות החיטה קוטפים שיבולים, מוציאים מהן את גרעיני החיטה, טוחנים במכונה את הגרעינים לקמח ומשלימים את התהליך ברידוד כדור בצק לפיתה שנאפית בתנור. בסיומו של היום העמוס הם אוכלים עם ההורים את סעודת המלכות פרי עמלם. בילוי חביב לכל ימות השנה, אך ללא ספק מתאים ביותר לשבועות.

בחוות אלאדין שבכפר רות בחבל מודיעין אנו מסיימים את טיולנו, שהפעם היה קרוב מתמיד לטבע, לחקלאות ולמשק חי. חג שמח!

* * *