לערוץ 10 החינמי יעזרו, את "ישראל היום" יסגרו?
והנה הפרדוקס: הכנסת עשויה להידרש, שוב, למצוקת ערוץ 10 החינמי והמקרטע ברייטינג • ולעומת זאת, יש ח"כים שרוצים לפגוע ב"ישראל היום" החינמי והמצליח
, עודכן
בקרוב יידרשו חברי הכנסת להיקרא למצוקתו של כלי תקשורת שמחולק בחינם. התחינות יהיו אמיתיות כי הסכנה ברורה ומיידית. אותו כלי תקשורת כושל שוב ושוב במבחן הרייטינג של הציבור, וכתוצאה גם בתשלומים שהתחייב עליהם למדינה. אלא שאותו כלי תקשורת - ערוץ 10, אם לא ניחשתם - צפוי לזכות ליחס אוהד ומתגמל בירושלים, בעוד את "ישראל היום" יש מי שרוצה להעמיד היום מול כיתת יורים פרלמנטרית.
האם ייתכן שבקרוב ניתקל בדו־פרצופיות של חברי הכנסת מול שני כלי תקשורת במדינה? ל"ישראל היום" הם מכינים מיטת סדום. חוק סהרורי וממוקד שתכליתו לסגור עיתון מצליח. את החוק הזה יזמו באופן תפור ודורסני רק נגד "ישראל היום" ולא נגד שום כלי תקשורת אחר שמחולק בחינם. לא נגד "ישראל פוסט", לא נגד האינטרנט, לא נגד המקומונים, לא נגד העלונים שמחולקים בבתי הכנסת, לא נגד ערוצי הטלוויזיה המסחריים שניתנים בחינם, ולא נגד הרדיו המסחרי.
כשהמונופול נשבר
"ישראל היום" לא מבקש יחס אוהד מהרגולטורים. להפך, הוא פשוט מבקש שלא יתערבו וינהלו לו את המודלים שלפיהם הוא פועל. הוא לא חייב כסף למדינה. הוא הצליח לעשות מה ששום עיתון מודפס אחר לא הצליח לעשות עד כה - לשבור את המונופול שנקרא "ידיעות אחרונות". אבל במקרה שלנו, ההצלחה עלתה לחלק מחברי הכנסת לראש והם רוצים לסגור אותנו.
במקרה של ערוץ 10, שמאז הקמתו שרף כ־1.4 מיליארד שקלים, החמלה שוב ושוב משחקת תפקיד. הוא זכה לפריסת החובות שלו מהמדינה באופן נדיב. אך גם אחרי אותה פריסה הוא לא עומד בחוב המופחת בתנאים המועדפים. הוא זוכה פעם אחר פעם להתערבות רגולטורית מפנקת ואוהדת, אף שאינו עומד לכאורה בתנאים השונים. בינתיים, צבר הערוץ חוב נוסף שלפי הערכות עומד על כ־13 מיליון שקלים, לאחר שבשמונת החודשים האחרונים לא שילם את דמי הזיכיון לרשות השנייה.
אז למה אותנו מבקשים לחסל? הסיבה הפשוטה היא אינטרסים מסחריים של היריב בעולם העיתונות המודפסת. רוצים לכפות עלינו לגבות מכם תשלום. זוהי דרך פתלתלה ודו־פרצופית. הכנסת לא צריכה להתערב בשוק החופשי.
שיהיה ברור. אנחנו נגד סגירת כלי תקשורת. "שיפרחו אלף פרחים". אנחנו רוצים כמה שיותר כלי תקשורת משגשגים במדינת ישראל. ריבוי הדעות וריבוי הפלטפורמות להפצתן הם לחם חוקה של הדמוקרטיה. אבל חופש העיסוק משמעותו החופש להצליח, וגם החופש להיכשל ולשאת בכישלונות.
כשהמחוקקים מתחילים להתערב בחוק ולחסל כלי תקשורת כגון "ישראל היום" רק משום שאינם אוהבים את דעותיו או שהם פשוט רוצים לקרוץ ולחייך למתחרה הרציני שלו, "ידיעות אחרונות", שמחלק בחינם חדשות ב־ynet, וגם עשרות אלפי עותקים בחינם מדי יום, הם מנסים להכתיב מחדש את תנאי ההצלחה, לשלוט בשוק החופשי ולהגביל את חופש העיסוק.
מנגד שוב יידרשו שם בכנסת לסייע, לפרוס ולחמול על כלי תקשורת אחר שמפיץ את תכניו בחינם. על כישלונות צריך לשלם, להצלחות אסור להרע. אחרת הכל ישתתק, הכלכלה תיעצר. כולם ימתינו למוצא פי המחוקק. זהו שיכרון כוח מסוכן, וצריך לעצור אותו לפני שיהפוך למגיפה גדולה.
ראוי שבישראל יהיו כמה שיותר כלי תקשורת מצליחים - אבל את הבחירה צריך להשאיר בידי הציבור. הוא צריך לבחור לעצמו איזה אמצעי תקשורת הוא מעוניין לצרוך. בין שזה בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות המודפסת, באינטרנט או בסלולר. בין שבתשלום ובין שבחינם. בין שבבוקר ובין שבערב או בכל שעה ביממה.
אנחנו לא צריכים משטרת מחשבות. כיצד חברי הכנסת שחתומים על הצעת חוק כזאת לא עילעלו בחוקי היסוד של מדינת ישראל? איך הם לא מתביישים להפוך לקומיסרים ולהרע זכויות כה בסיסיות של הציבור? עצוב מאוד שצריך להזכיר להם שלא באנו להיות עבדים בארצנו. באנו, כלשון ההמנון הלאומי שלנו: "להיות עם חופשי בארצנו".
