הצהובים נגד האדומים

גם בעיר כמו בנגקוק, שחיי הלילה בה תוססים, נדיר שהמקומיים צופים בטלוויזיה בשעה שלוש לפנות בוקר. אבל זו השעה שבה בחר מפקד הצבא, הגנרל פריות צ'אן אוצ'ה, להכריז ביום שלישי השבוע בפני האזרחים הרדומים כי החוק הצבאי חל מעתה על תאילנד כולה, כדי "לשמור על השלום ועל הסדר" במדינה. לא, הוא הבהיר, אין זו חלילה הפיכה צבאית. מפקד הצבא לא דיווח על הצעד המפתיע שנקט, אפילו לא למפקד המשטרה המקומית, לראש הממשלה הזמני ולשרים. הגנרל צ'אן אוצ'ה היה מודע היטב כי החלטה שכזו אינה פופולרית במיוחד בקרב תושבי תאילנד ולא משנה לאיזה מחנה הם משתייכים, צהובים או אדומים. זו הסיבה לכך שעשה זאת בערוץ החמישי השייך לצבא, בשעה שבה אין צופים. מה שעניין את הגנרל הוא הרבה פחות הרייטינג - והרבה יותר הסמכות להשלטת החוק והסדר במדינה התיירותית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

וכך, ביום שלישי, העולם התעורר עם הידיעה המרעישה שהצבא שולט בתאילנד. דמוקרטי זה לא נשמע, גם אם דובר הצבא ביקש להבהיר כי מדובר בצעד חוקתי, מאחר שחוק מ־1914 מעניק למפקד את הסמכות להתערב בנעשה במדינה בעיתות משבר. הצבא הוציא הודעה שבה הסביר כי "אין צורך בפאניקה וכי יש להמשיך בשיגרת החיים". ובכל זאת הדיפלומטים בתאילנד מיהרו לדווח לבירותיהם כי הנעשה בתאילנד מריח כמו הפיכה צבאית.

ההיסטוריה המודרנית של תאילנד מלאה בהפיכות ובניסיונות הפיכה. למעשה מדובר ב־18 כאלה, מאז סיום המלוכה התאית האבסולוטית ב־1932, עת המלך פראצ'אתיפוק ראמה השביעי הודח בהפיכה ללא שפיכות דמים.

תאילנד היתה תחת שלטון צבאי כמעט 60 שנה, עד המעבר לשיטת משטר דמוקרטית. בדיוק בגלל זה ראיתי השבוע אזרחים תאילנדים שמצד אחד אינם לחוצים, אך גם לא מרוצים. בתאילנד אוהבים לראות ברחובות תיירים, לא חיילים, והשבוע ראיתי כאן יותר חיילים גם אם זאת אינה העונה התיירותית. 

ביום שלישי בבוקר, עם ההשכמה, ציפתה לתיירים הפתעה. "ראיתי דף ליד הדלת שהסביר לנו כי היתה הפיכה וכי לא צריך לדאוג ויש להמשיך בשיגרה", סיפר לי איתמר, צעיר ישראלי אחרי צבא שמבלה את חופשת השחרור שלו במזרח. תאילנד היא תחנה שבה אוהבים התרמילאים לעצור לפרק זמן ממושך: "גם יפה פה, גם זול וגם טעים, והתאילנדים מאוד מסבירים פנים", מסביר לי איתמר. "אני הסקתי מההודעה שאני יכול להמשיך לטייל כאן", הוא אומר.

ומה עם הצבא ברחובות?

"במשך שלוש שנים ראיתי רק מדים, אז אני כבר רגיל", הוא עונה וצוחק תוך כדי.

גם שליח חב"ד בבנגקוק, הרב נחמיה וילהלם, לא התרגש במיוחד מההודעה. מאז יום שלישי הוא עסוק בהרגעת מטיילים והוריהם. "בכל יום מגיעים אלי בין 150 ל־250 ישראלים. ביום רביעי היתה תנועה ערה כי הצעירים רצו להתעדכן. ברובע בנגלנפו, שבו נמצא בית חב"ד, ברחוב קוואסן התיירותי, אפשר לחשוב כי אחרי התאילנדים ההפיכה הצבאית הטרידה בעיקר את הישראלים.

"ישראל נחשבת בתאילנד למעצמה", מספר הרב. "פעם שאל אותי השכן שלי כמה ישראלים יש. עניתי לו, שכ־8 מיליון. הוא אמר לי: זה לא הגיוני, כי אם בתאילנד יש שבעה מיליון אז בישראל הרבה יותר".

שאלת מיליון הדולר השבוע בבנגקוק היא כאמור אם מדובר בהפיכה צבאית נוספת ברשימה, אבל מהר מאוד מבינים ששם אחר אין לזה. שיירה של משאיות צבאיות עם חיילים עומדת בצד הכביש המוביל משדה התעופה בבנגקוק למרכז הבירה. אין מחסומים, אבל הנוכחות הצבאית מורגשת, אף על פי שמטרת הצבא היא להיראות, אך לא להיות מורגש. מדובר בניסיון לא פשוט, כי הודעת הצבא היתה תקיפה והזהירה את המפגינים שעליהם לציית להוראות החיילים, שמחייכים לכל עובר ושב. הם אפילו הסכימו לצילומי סלפי עם כל דורש, בין שזה אזרח מקומי או תייר. הצבא רצה לשדר חוק וסדר, אבל בעיקר ידידות. כאמור, גם מפקד הצבא יודע היטב כי תאילנד לא יכולה להרשות לעצמה פגיעה בתיירות, אלא שהנזק כבר נגרם. 

מספר המבקרים בתאילנד צפוי לצנוח לפחות בחמישה אחוזים השנה. זו הצניחה הגדולה ביותר בשש השנים האחרונות. ארה"ב והונג קונג החשובות מאוד לתיירות המקומית, קראו לאזרחיהן להיזהר. גם משרד החוץ הישראלי פירסם הודעה שבה קרא לתיירים הישראלים שלא להגיע לאזורי עימות, אבל שגרירנו בבנגקוק, שמעון רודד, מרגיע: "יחסי ישראל ותאילנד מצוינים. יש לנו שיתופי פעולה בתחומים רבים. הם גם מאוד מעריכים את העובדה ש־25 אלף תאילנדים עובדים בישראל".

יותר מ־150 אלף תיירים ישראלים מבקרים בתאילנד בשנה. רק ברבעון הראשון של שנת 2014 צנח מספר המבקרים בתאילנד ב־4.9 אחוזים. עבור הכלכלה השנייה בדרום־מזרח אסיה (אחרי אינדונזיה) זה רע. 

המקומיים כבר חשבו שאת התקופה הכי קשה הם שרדו ב־2010, כאשר מפגינים השתלטו על שדה התעופה הבינלאומי של בנגקוק (SUVARNABHUMI) - ואז פתאום נפל עליהם השבוע כל הסיפור של משטר צבאי. מדים ומפגינים מעולם לא משכו תיירים. בתחום הזה, בתאילנד מקווים שלא ללכת בדרכה של מצרים.

הדחה ושחיתות

למרות הנזק הברור, הצבא החליט שאין לו ברירה. זה קרה אחרי שלפני שבועיים הדיחה מערכת המשפט את ראשת הממשלה של תאילנד, יינגלוק שינאווטרה, האישה הראשונה בתפקיד הרם, ולא פחות חשוב - אחותו של טקסין שינאווטרה, שאף הוא הודח מהשלטון, רגע לפני שהורשע בפלילים. כתבים בתאילנד מסבירים כי מאחורי המהומות עומד המאבק בין התומכים במשפחת שינאווטרה, "האדומים", ובין המתנגדים לה, "הצהובים".

הצהובים, למען הסדר, הם תומכי הממסד, בעוד האדומים הם פשוטי העם, ובהם הכפריים מצפון ומצפון־מזרח המדינה ובני מעמד הפועלים - אנשיו של טקסין שינאווטרה, שכשזכור הודח ב־2006 באחת מההפיכות הצבאיות. כבר אז ראתה בנגקוק טנקים ברחובות.

עד היום האדומים לא סולחים על הדחתו של טקסין, שבו בחרו, וטוענים כי זה היה צעד אנטי־חוקתי. מבחינתם, הוא האיש שלו הם חווים את השיפור במעמדם. האדומים גם טוענים, במידת מה של צדק, כי בעשור האחרון הם זכו בכל מערכת בחירות אפשרית.

אלא שהמחנה הצהוב טוען מנגד כי מדובר בנבחרים מושחתים, ושלא סתם כך הדיח בית המשפט את יינגלוק שינאווטרה מהשלטון, למרות שב־2011 נבחרה באופן דמוקרטי.

האדומים טענו אז כי הפעם זה היה הממסד המשפטי, התומך בצהובים, אנשי המעמד הבינוני הליברלי, שביצע "הפיכה משפטית". האדומים גם טוענים כי הצהובים זוכים להישגים מאחר שכל האליטות של תאילנד - כולל זו הכלכלית - תומכות בהם. מחנה זה, אגב, גם תומך נלהב במלך - שהוא מבחינתם סמל מאחד בתאילנד.

את החולצות הצהובות מוביל פוליטיקאי ותיק, סוטפ טאוגסובן, הדורש להקים ממשלה חדשה ללא בחירות, ממשלה שתחזיר לטענתו את הסדר החוקתי למדינה. יש משהו אירוני בכך שהמחנה הצהוב, התומך במפלגה הדמוקרטית - דווקא הוא מתנגד לבחירות חדשות.

ביום רביעי כבר נועד סוטפ עם ראשי הצבא. מייד אחר כך נוהלו מגעים בין הצבא לראשי האדומים, במטרה להביא לדיאלוג בין הצדדים, מה שנראה היום כמשימה בלתי אפשרית. מפקד הצבא הקים ועדה מייעצת, שבה מכהנים ראשי כל זרועות הצבא - האוויר, הים והיבשה - וגם מפקד המשטרה שכלל לא היה בסוד העניינים השבוע. והיכן השרים בכל הסיפור זה? הם עצמם אמורים להמשיך לנהל את ענייני המדינה השוטפים.

ראש הממשלה הזמני שמונה רק לאחרונה, ניווטהאמרונג בונסונגפייסן, סירב להתפטר ואמר כי יפעל לקיום בחירות ב־3 באוגוסט. הבחירות, אגב, היו מתוכננות ל־20 ביולי, אלא שברור היה שקשה לקיימן מאחר שהמחנה הצהוב הודיע כבר כי הוא מתכנן להחרימן.

שומרים על איפוק

הפרשנים בתאילנד קיבלו הנחיה שלא להלהיט את היצרים. תחת המשטר הצבאי הצנזורה עובדת שעות נוספות. 14 תחנות טלוויזיה נסגרו. העיתונים קיבלו הנחיה שלא לפגוע בסדר הציבורי. ואולם בין השורות הסבירו כי ההבדל הגדול בין ההפיכה של 2006 לזו של 2014 הוא שאז היה ברור כי מדובר בהפיכה צבאית.

תאילנד עברה טלטלות רבות מאז נובמבר. 28 בני אדם נהרגו בהתנגשויות בין המחנות. סיירתי השבוע באזורים שבשליטת המחנה הצהוב ובאזורים שבשליטת המחנה האדום. כמה קילומטרים מפרידים ביניהם. הם סוגרים רחובות ומתבצרים שם באוהלים. התקרבתי. הם לא מאיימים.הצהובים סיפרו לי כי אסור שתאילנד תהיה בידיהם של נוכלים ואילו האדומים אמרו לי כי תאילנד היא דמוקרטיה והקלפיות הכריעו פעם אחר פעם. "הצבא לא יהסס לפתוח באש נגדנו", אמרו לי נציגי האדומים. הם רוצים בחירות, ואילו הצהובים רוצים ממשלה. עסק מסובך שנראה כרגע רחוק מפתרון. בדיוק מכך חוששים ברחוב: בלי פתרון - תאילנד תישאר עם הצבא. 

הטעות הגדולה של ראשת הממשלה המודחת, יינגלוק שינאווטרה, היתה לנסות להעביר חנינה שתחזיר את אחיה המיליארדר מגלות ברצון בדובאי, ולאחר מכן אולי להחזירו לחיים הפוליטיים. טקסין עצמו צייץ השבוע מחשבון הטוויטר שלו למיליוני תומכיו ואמר כי "ההפיכה היתה דבר צפוי". הוא הוסיף שהוא מקווה שהיא "לא תחבל עוד יותר בהליך הדמוקרטי בתאילנד".

ביקרתי בתאילנד פעמים רבות בעבר. מעולם לא ראיתי אותה שקטה כפי שהיא נראתה השבוע. מנהיגי המחנות העבירו הנחיה לאנשיהם לציית להוראות הצבא. איש אינו רוצה להיראות כמי שחיבל בסדר הציבורי. לשני המחנות חשובה אהדת הציבור. שני המחנות מכנים זה את זה "מאפיה". כל אחד מהם טוען שהצד השני מושחת, אבל גם אין מי שרוצה לראות שוב את האירועים שהתרחשו באפריל־מאי 2010, שבהם נהרגו לפחות 100 מפגינים ברחובות בנגקוק.

דיפלומט אירופי בכיר הסביר לי ש"רשמית לא היתה כאן השבוע הפיכה. הצבא לקח לידיו את החוק והסדר והשאיר לממשלה את ניהול העניינים השוטפים. הצבא מבקש להיראות כמי שדואג לאזרחים ומונע עימות אלים. מצד שני הוא גם זה שיכול להביא לדיאלוג, כדי שהמחנה הצהוב ישתתף בבחירות".

מחכים להחלטה

הימים הקרובים יהיו קריטיים. הצבא ייאלץ לקבל החלטה. אם יחליט על בחירות, הרי הוא בוחר לפנות את הזירה. אך אם הוא מודיע על כינון ממשלה חדשה - יימשך המשטר הצבאי. כך או כך הצבא הוא השולט ברחובות. המשטרה? תפקידה מסתכם בדילול הפקקים ברחובות הראשיים. אגב לא מפתיע שהמשטרה לא היתה בסוד העניינים: היא נחשבת לתומכת בטקסין שינאווטרה. 

יש כאן כאלה שחוששים ממלחמת אזרחים אם הצבא יחליט על כינון ממשלה חדשה. האדומים יתקשו להסכים לכך, ומבחינתם זו תהיה גניבה של הדמוקרטיה על ידי הצבא. מחלקת המדינה האמריקנית כבר קראה לצדדים לכבד את עקרונות הדמוקרטיה ולקיים בחירות שתוצאותיהן יקבעו את רצונו של העם.

התאילנדים מאוד אוהבים את המלך בומיבול עדוליאדג', אלא שהוא כבר לא צעיר במיוחד. ובכל זאת, בגיל 86 יש מי שמצפים שיושיע. המחנה הצהוב אמנם מלוכני, אך גם בארמון צפויה להם בעתיד בעיה לא קטנה: יורש העצר נחשב כאן לבעל ברית קרוב של טקסין שינאווטרה. 

תמונה מקומית. שוחחתי עם אחד החיילים ליד מנזר בודהיסטי הנמצא סמוך לבסיס צבאי. נזיר בכתום חלף לידינו, עצר לרגע והתבונן על החייל במדי חאקי. החייל הרכין את הראש מול הנזיר. הוא לא היה נוהג כך מול מפגין אדום או צהוב. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו