היינו זקוקים לכך

תודה לך מכבי תל אביב, שבצל הקתדרלה של מילאנו או בסמוך לה בקעה אמש שירת התקווה. תודה לצהובים שגרמו לכחול־לבן עם המגן דוד ול"ארץ ציון וירושלים" להיראות ולהישמע מעל כל כך הרבה מסכי טלוויזיה בארץ ובאירופה. תודה לחבורה הזאת שמילאה בחצות את כיכר רבין באוהדים נרגשים.

ישראל זקוקה לנחת רוח. היא צריכה להראות לעולם כי יש לה הישגים מן הסוג הזה המכניס אותה למשפחת "ככל העמים". אנו צריכים להישגים בשנים האחרונות. גם ידידינו בעולם זקוקים להם. פרס נובל בכימיה לישראלית ממכון ויצמן ולעמיתה מחיפה הוא חגיגה, וגם גביע אירופה בכדורסל.

כל מה שמביא שמחה ללב הישראלים; כל מה שמנקר את עיני מבקשי רעתה; כל מה שמוסיף אור לחיים שאינם קלים בארץ הזאת – יבורך. גם העולם מבין את המשמעות, שהרי "הללויה" היא מילה בינלאומית.

ההתרגשות היתה יוצאת דופן. איש לא האמין כי הגביע האירופי יגיע השנה לתל אביב. לא היה תקציב. לא היו כוכבים. היו מעידות מבית. זה דווקא האדיר את ההישג, המתיק אותו.

כאשר כדורסלני מכבי הגיעו לשלב ההצלבה אמרנו בליבנו – "דיינו"; כשאירע הנס וצלעו לפיינל-פור – שוב אמרנו "דיינו", ו"השמיים הם השיא", ואלה השמיים; ואז ביצבץ הניצחון על צסק"א – ואפילו המאמן המיתולוגי דייוויד בלאט אמר כי זה כבר "מעל לשמיים"; ואמש הכדורים שחדרו לסל הגבוה המריאו כמעט לאין-סוף. אירופה נצבעה בכחול-לבן, בצהוב.

פרס עוקב אחר המשחק // צילום: דוברות בית הנשיא

כמעט 70 שנים – כנראה 68 – אני צופה נאמן בתחרויות הכדורגל והכדורסל של מכבי. מדוכא בכל הפסד, מאוכזב בכל תיקו. נוסע אחריהם מדן ועד אילת, מקרית שמונה לבאר שבע, לאן שצריך. אבל מעולם לא טסתי עימם לחו"ל. מעולם לא יצאתי את גבולות הארץ. מעולם לא הצטערתי, לבד מאשר אמש סמוך לסיום הרבע השלישי, כאשר התוודיתי בלחש באוזני נכדתי נועה כי הנה הגיע גם הרגע הזה, לראשונה אני מתחרט שלא נעניתי לשפע ההצעות לטוס למילאנו.

הגביע הזה הוא ציון דרך. ממש כבאותה שנה רחוקה שבה השמיע טל ברודי את המשפט האלמותי: "אנחנו על המפה". אמש לא סתם היינו על המפה, אלא תקענו יתד עמוק, וגברנו על הטובה שבכולן ריאל מדריד, ובפער שאינו מזל בלבד.

אני יודע שהבוקר כולם חוזרים למציאות. ליוקר הדירות. לשירות המילואים. למאבק הקטנוני מי יהיה נשיא המדינה הבא ומי לא ייבחר. אבל בלילה התכנסנו בחוג בני משפחה וחברים – בהם גם אוהדי הפועל תל אביב ומכבי חיפה, כן, יש כאלה במשפחתי והם נכבדים ויקרים – והכל פירגנו שעוד לא הייתה עונה כזאת לצהובים. בכדורגל. בכדורסל. אפילו בכדור היד.

דבוק למסך: רה"מ צופה במשחק // צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ

אז סמוך לחצות התחברנו לשירת התקווה באיטליה, והוספנו במעגל של מבוגרים וילדים "צהוב עולה זה מכבי", ואמרנו לעצמנו כי עונה כזאת לא תהיה בעתיד הנראה לעין. מבחינת אוהדי מכבי נעשה צדק. בכלל נעשה השבוע צדק נאות במדינה.

יש אליפות.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות