האח הגדול: תסכלו עליהם, תראו אותנו

ברוכים הבאים ליקום המקביל. כן ערך תרבותי, לא ערך תרבותי, כן משחית את חיינו או לא, בשלושת החודשים הקרובים תהיה כאן מדינה אחרת. הם יצטרפו לכל סלון, לכל מטבחון בעבודה ולכל קרון רכבת. הריבים שלהם יהיו הריבים שלנו, היריבים שלהם יהיו היריבים שלנו. נשמח איתם ונתעצב מהם. נובך בשבילם ונובך קצת גם בשבילנו. אבל היום זו כבר עובדה מוגמרת: אנחנו תקועים בבית "האח הגדול" כמעט כמו הדיירים. ולא ברור על מי זה משליך יותר.

לעדכונים נוספים הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אז אחרי שהשלמנו עם הגזירה, בואו נראה לאן אנחנו הולכים. טל הטבעונית תעלה על העצבים, תעשה הרבה רעש, וכך גם תיעלם. גזר הדין שלה נכתב עם כניסתו של יאיר. דנית ולינור לא יבזבזו זמן; סיגריה או שתיים - והחרבות יישלפו. אלעד הרוחני יחדור לכמה לבבות, אבל זה לא יחזיק מים. אליאב ישבור כמה לבבות. דורון מירן ייפול לתוך הקלישאה של עצמו, ואורטל הצעירה האתיופית בעיקר תוריד דמעות. ויש את צחי. על פניו הזוכה הקלאסי. מצחיק, עילג, מלא טוב לב. הכל כתוב.

אבל לא באמת הכל כתוב. כי ב"אח הגדול", כמו בחיים - גם אם הסוף ידוע, הדרך לא מפסיקה להפתיע. כרגיל בעונות האחרונות, כל כניסה לבית היתה מדודה. כולם יודעים מה הם צריכים לשדר, למה הם הגיעו. כל מילה, כל צעד, מחושבים. המשתתפים באים מוכנים, הם יודעים מה עובד ומה לא, מה מדליק את הצופים, מה מעצבן אותם ומה גורם להם להצביע. אבל כל ההתייעצויות, כל מחשבה שיש לאנשים לפני, לא יכולות להכין אותם לאינטנסיביות ולטירוף של החיים שלהם בתקופה הקרובה. במוקדם או במאוחר, כולם יתפשטו. לאחד זה ייקח יום, לאחרת יומיים, ויכול להיות שמישהו יחזיק שבוע. בסוף, אם ירצו או לא, הגירסה הקיצונית והעצבנית שלהם תצא על המסך מול כל המדינה. והם אפילו לא יבינו עד כמה הם עירומים.

בהפקה של "האח הגדול" יודעים את כל זה. הם מחכים להם, ולנו, בפינה. הם רוצים ומצליחים להיות צעד אחד לפני הדמויות, צעד אחד לפנינו. אל זירת ההתגוששות הלאומית הם יזרקו פיתיון אחר פיתיון. הארסנל שלהם מלא, ובפנים יש 15 דמויות שלא יצליחו להימנע מנפילה חופשית לתוך כל בור שיחפרו להן. אנחנו מצידנו אולי נתבייש, נכחיש, אבל בסוף נאכל הכל. זה גם יהיה טעים.

ב־21:19 כבר עברו בקשת למקבץ הפרסומות השלישי. כבר ברגע הראשון הבטיחו שתי פרסומות, ובחמישית הפסקנו לספור. כי התרגשנו, וחיכינו, וחבל שנמשיך לשקר לעצמנו. כל דלת שנפתחה הביאה אותנו לרמת דריכות, כאילו הבן דוד העשיר שלא ראינו עשר שנים מגיע לביקור ממיאמי. אנחנו אפילו לא שואלים מדוע, אם הוא כה מוצלח, הוא הולך לגור אצלנו.

אפשר לנסות להסתכל עלינו, על עצמנו. איך קרה שתוכנית ריאליטי אחת משנה סדר יום של מדינה שלמה כבר חמש עונות ופרק אחד. עד כמה אנחנו אוהבים להציץ באחרים, עד כמה אנחנו זקוקים לדבר הגדול הזה בתוך הסלון שלנו. כי שלנו אף פעם לא מספיק. כי אנחנו אלה שיצקנו את משטח הבטון שעליו בונים לנו עוד קומה ועוד קומה. מעלים את סף הריגוש ומשחקים בתיאבון שלנו, שלא יודע ולא יידע שובע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו