שיר העמק

החצר הגדולה במרחביה // צילום: גיל אליהו //

רעש בלתי מוכר מעיר אותי עם שחר, מזכיר לי ששוב הלכתי לישון בלילה לא בביתי שבעיר. ולא, זהו לא קולה של משאית הזבל. אני פותחת לרווחה את הדלתות למרפסת, ומקור הרעש נחשף: בשדות הכפר אשר מולי שמחה והמולה, כל החיות שמסביב הקימו מקהלה. הכפר שאני נמצאת בו הוא מושב בית שערים שבעמק יזרעאל, ואני לנה ב"שדות ירוקים" - מתחם של ארבעה צימרים מוקפים פרחים וצמחים, שכל אחד מהם מעוצב כמו דירה קטנה ומתוקה, ושמרפסותיהם משקיפות אל אינסוף שדות פתוחים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ארוחת הבוקר מוגשת בחדר אוכל קטן על ידי יהודה איילי ואשתו ורד - הזוג המקסים שבנה את הצימרים בחצר ביתו. השנה ימלאו להם 50(!!!) שנות נישואים, והזוגות שמתארחים אצלם זוכים כמעט תמיד לקבל מהם על הדרך גם טיפים ועצות לחיי נישואים טובים וארוכים כמו שלהם.

הפעם אני מטיילת בעמק יזרעאל. חוץ ממרחבי הטבע והנוף שבהם התברך העמק, יש בו אטרקציות רבות הקשורות לימי ראשית ההתיישבות. החלטנו לטייל באזור הנפלא, לצלול אל תוך מנהרת הזמן ולפגוש כלי נשק עתיקים, גרמושקות ורובשקות.

טלי זייד, נכדתו של אלכסנדר זייד, על רקע פסלו. מתארת באופן חי וציורי את חיי סבה וסבתה

לא ינום ולא יישן

כדי להיכנס לרוח תקופת ראשית ההתיישבות אני נוסעת למושב הקטן בית זייד, שליד טבעון, ושם אני פוגשת את טלי זייד (62), נכדתו של השומר הראשון - אלכסנדר זייד. טלי מספרת לי שסבה וסבתה, ציפורה ואלכסנדר זייד, ממקימי ארגון השומר, הגיעו לגור פה ב־1926. קק"ל מינתה את זייד להיות שומר הגבעות, וכאן, בצריף עץ קטן שהובא מנהלל, הם הקימו את ביתם. באותה תקופה כל יישוב שעמד על הקרקע ידע מאבקים עם השכנים הערבים, ולאחר מאורעות תרפ"ט, בקיץ 1929, אלכסנדר וציפורה זייד קיבלו אישור מקק"ל לבנות בית אבן במקום הצריף. במהלך הבנייה נמצאו במקום שרידיו של בית כנסת מהמאה השנייה, מתקופתו של רבי יהודה הנשיא (עתיקות בית שערים), ובהמשך נמצאו גם מערות קבורה רבות הנמצאות בגן הלאומי שנמצא ממש מול המושב הקטן.

טלי מארחת אנשים בחצר ביתה ומובילה אותם לסיור בין בתי האבן המקוריים של משפחת זייד מראשית המאה שעברה. היא מתארת באופן חי וציורי את חייהם של סבה ושל סבתה, תוך כדי שהיא מציגה תמונות ומסמכים מרגשים. זייד נרצח בשנת 1938 במהלך המרד הערבי הגדול, ואשתו האהובה ציפורה הקדישה את שארית חייה להנצחתו, בין השאר על ידי פסל שבו הוא נראה רוכב על סוס. הפסל מוצב על הגבעה היפה המשקיפה אל נופי העמק.

מבית זייד אני ממשיכה אל המושב הראשון שהוקם בארץ - נהלל - ששמו חזר לכותרות לאחרונה עם מותו של היוצר המחונן אסי דיין, יליד המושב שנקבר בו השבוע לצד אביו, שר הביטחון והרמטכ"ל משה דיין.

עוד לפני שמגיעים לנהלל מומלץ לבקר במשטרת נהלל ההיסטורית, ששוכנת במבנה שבו ממוקמת היום משטרת התנועה של האזור. משטרת נהלל הוקמה ב־1936, ובמלחמת העצמאות שימשה למעצר שבויים. היום יש כאן מרכז מבקרים למורשת השוטר והנוטר העברי בארץ ישראל, ובו תצוגה הכוללת פריטים אותנטיים ששימשו את שוטרי התחנה ותמונות מרגשות שבהן נראה משה דיין לפני פציעתו. בחצר מוצב טנדר ירוק מתקופת המנדט, שהיה בשירות היישובים העבריים בשנות ה־30 וה־40.

עופר אבידוב בסליק בנהלל. מתחת לאף של הבריטים

חיבור נוסף לתקופת המנדט נמצא בסליק של נהלל. בשנת 1943 בנה חבר ההגנה יעקב (יאני) אבידוב בחצרו סליק, שהוסווה כבור לאגירת שתן פרות. בסליק הוחבא נשק מתחת לאפם של הבריטים, ולאחר פרוץ קרבות מלחמת העצמאות הועברה תכולתו לכוחות הלוחמים. נכדו של יעקב, עופר אבידוב, הקים במקום מוזיאון קטן המספר את סיפור המשפחה.

באותו רחוב, בצידו השני, נמצא הצריף של נהלל. נהלל היה מושב העובדים הראשון בארץ והוא הוקם ב־1921. ילדי משפחת אבירן, שמתגוררת בו, הם כבר דור רביעי במושב, והוריהם, עופר ואצילית, הקימו בחצר ביתם את "הצריף בנהלל", מוזיאון נעים וחביב הסוקר את ראשית ההתיישבות במושב באמצעות תמונות משפחתיות, חפצים עתיקים ושפע מזכרות ברוח התקופה. בצריף אפשר לראות כלי נגינה דוגמת מנדולינה וגרמושקה, כדי חלב, רובשקות (חולצות רוסיות שלבשו הראשונים), מחבצת חמאה עתיקה ועוד.

אבירן מארח בצריף קהל בתיאום מראש, ובהמשך מקיים סיור במושב בעקבות ראשית ההתיישבות ותולדות ההגנה, תוך כדי הקראת קטעים מספריו של עמוס עוז העוסקים באותה תקופה.

מנהלל אני נוסעת לקיבוץ יפעת, לבקר במוזיאון העמק. כאן, באמצעות מתחמים שונים ומוצגים אותנטיים, מוצג סיפורם המופלא של חלוצי עמק יזרעאל, מתחילת שנות ה־20 ועד להקמת המדינה. הביקור כאן הוא חוויה נוסטלגית ולימודית מאין כמוה. אפשר לראות כאן את מבנה האוהל הקיבוצי על רהיטיו הדלים, שחזור של חדר האוכל משנות ה־20 וה־30, עם ספסלי העץ וכלי האוכל ממתכת, המרפאה, חדר הכביסה, בית הילדים והתינוקייה. בתצוגה נעשה שימוש באוסף עשיר ומרתק של 6,000 חפצים מקוריים, ובהם כלי עבודה, כלים חקלאיים, כלי מטבח, בגדים וספרים.

ביציאה מהקיבוץ אני עוצרת להתרענן בבית קפה מקסים הבנוי כחצי סהר, שחלונות הזכוכית הפנורמיים שלו משקיפים אל שדות העמק. להפתעתי אני מגלה שזהו סניף של רשת קפה קפה, ולהפתעתי הגדולה עוד יותר, אני מגלה שהוא פתוח 24/7, מאפשר לאנשי העמק לקפוץ לקפה או לארוחה קלה גם באמצע הלילה, פריבילגיה מעוררת קנאה אפילו בקרב תושבי המרכז.

מוזיאון העמק המרתק. שחזור התקופה באמצעות 6,000 חפצים

אצלנו בחצר

אני ממשיכה אל קיבוץ מרחביה, שידע גלגולים רבים עם הקמתו. למעשה, מרחביה הוא היישוב היהודי הראשון שהוקם על ידי חלוצים יהודים בעמק יזרעאל. זה קרה ב־1910, כשהגיעו לכאן קבוצה מאנשי השומר ופועלים אנשי העלייה השנייה. בראשית שנת 1911 נוסד היישוב כ"קואופרציה" - משק שיתופי שחבריו מקבלים שכר דיפרנציאלי. הקואופרציה התפרקה ב־1918 בשל הרעב, הקדחת, רדיפות הטורקים והעובדה שלא היתה מסגרת חינוך לילדי המשפחות. בשנת 1921 נוסד במקום מושב שיתופי, ואחת מחברותיו הראשונות היתה גולדה מאיר. היישוב התפרק ב־1925, וב־1929 עלה על הקרקע הקיבוץ הנוכחי.

"החצר הגדולה במרחביה" הוא מתחם קסום שבו מבנים מקוריים מראשית המאה שעברה. באחד מהם תוכלו לראות את הכוך הצר שבו גרה הצעירה האמריקנית גולדה מאיר בהיותה בת 23. באותו מתחם הוקם מרכז מבקרים, המציג שלל סיפורים הקשורים להקמת היישוב.

אני ממשיכה למערת הפלמ"ח שבקיבוץ משמר העמק, ששימשה בסיס האימונים למחלקות המיוחדות של הפלמ"ח. הכניסה למערה המרתקת היא דרך מדרגות צרות, ובתוכה אפשר להתרשם מפריטים מקוריים של חברי הפלמ"ח, מתצוגת כלי נשק מרשימה ומסרט על התקופה. ברוח אימוני הפלמ"ח גם הוקם באתר פארק חבלים אתגרי הכולל גשרים, אומגה וקיר טיפוס.

פיצה ללא גבינה של מסעדת השף בלה. מנות נפלאות

בתום הביקור אני חוזרת למושב בית שערים, הפעם אל מסעדת בלה שנמצאת בכניסה למושב. בלה היא מסעדת שף המעוצבת בסגנון איטלקי ים־תיכוני, והיא מושכת אליה רבים מאנשי העמק. המסעדה מצליחה לשלב בין עיצוב עדכני מודרני לאווירה חמה ונעימה, אולי בזכות שני הבחורים הצעירים שהקימו אותה לפני שנתיים וחצי: ליאור גולן, שאחראי לניהול, ועידן ליפשיץ - השף שאחראי למנות הנפלאות המוגשות בה. הכל מיוצר במקום, כולל הפסטות, ורוב האוכל מבוסס על תוצרת מקומית בזכות הקשר הישיר שיש לשניים עם חקלאי הסביבה.

בחרתי במנה של ארטישוקים צרובים על הפלאנצ׳ה על ראגו עדשים שחורות, שהיתה מצוינת, ובפיצה ללא גבינה עם ארטישוק, חציל וסלמי, שהיתה גם היא נפלאה. למנה העיקרית בחרתי בסלמון על קרם אבוקדו עם צ׳ילי ושברי פיסטוקים, שלטעמי היתה פשוט מושלמת.

מספרים לי שבגינה היפה בחוץ מתקיימים אירועי שירה, ושבערבים מסוימים הופכת החזות המעונבת של המקום למסיבת טברנה יוונית סביב הבר. נשמע שבהחלט יש חיים שוקקים בעמק לצד ההיסטוריה העשירה. בואו לבקר והתרשמו בעצמכם!

* * *