כך עובדת השיטה

לא פשוט לקבל פרגון מהתקשורת. עובדים קשה, אבל מי יודע? בכותרת מחמיאה זוכים אם קורה נס או אם עושים פרובוקציה. לא הוגן. החיים קשים. מה עושים? מצטרפים לשוק קח־תן.

נכון שמדובר בשוק אמורפי, אבל בסך הכל התנאים הבסיסיים הדרושים לשוק מתקיימים בו: תן משהו וקבל משהו - וכולם שמחים.

ל"ידיעות אחרונות", העיתון הנמכר שפעם היתה לו מדינה, יש לכאורה דובשניות לכל מי שעשוי להיות שימושי ולראייה, דפדפו בארכיון העיתון מתקופות שרונתון, דרעיתון, אולמרטון ולפידון. אבל ידיעות, הוא העיתון של העם ולכן הוא גם מפרגן - מטוב ליבו בלבד, כמובן, גם למי שלא מרפדים את השורה הראשונה. למשל, לחבר הכנסת הנמרץ איתן כבל (העבודה).

כבל זוכה במשך כמעט שנתיים לסיקור אמפתי מעיתון שברוב השנים, אפעס, לא תמיד היה קשוב לפועלו הברוך במשכן. כשכבל התמודד ב־2012 לתפקיד יו"ר ההסתדרות הוא לא ממש ליקק דבש ב"ידיעות". גם לא כששקל להתמודד לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. כשפעל למען נושאים חברתיים זה לא בדיוק התבטא בעיתון שהיתה לו מדינה. 

למרבה האירוניה, הוא ציין את עוצמתו הדורסנית של "ידיעות אחרונות" בכנס התנועה לחופש המידע, שכידוע, אינה נמנית עם אוהדי "ישראל היום". למרבה הפלא, לא נזעקו חבריו לשולחן הנשיאות בכנס לערוך תחקיר מעמיק בנושא (ואם כן, סליחה, לא מצאנו). איך ייתכן שהח"כ עז הנפש לא פעל לחקיקת חוק שימנע את מה שעבר עליו מול "ידיעות אחרונות"? הייתכן שהסיבה להימנעותו מצויה בסיפא של דבריו? האם יכול להיות שהח"כים שחברו אליו כדי להציע את "החוק לרווחת ידיעות אחרונות" יודעים גם הם את מה שאופס, נפלט לו?

וכך צוטט ח"כ כבל בכתבה בשם "בחסדי המו"ל" שפורסמה באתר העין השביעית בתאריך 19.06.2012 (לא נגענו): "...ח"כ כבל תיאר את תהליך ההתפכחות שעבר בחודשים האחרונים, על רקע ניסיונו להיבחר לתפקיד יושב ראש ההסתדרות. 'נכנסתי לזה מאוד נאיבי, ויצאתי מתוסכל ברמות מעולמה של התקשורת והאינטרסים שמנחים אותה', אמר כבל. לדבריו, במהלך הקמפיין שניהל פנה אליו כתב בעיתון 'ידיעות אחרונות' שערך תחקיר מקיף על יו"ר ההסתדרות עופר עיני. לדברי כבל, אף על פי שהכתב היה בטוח שהתחקיר הנרחב שהכין יתפרסם בתוך ימים, הוא נדחה ונדחה ולבסוף נגנז.

"'בשלב מסוים', אמר כבל, 'התערבבו שם דברים הרבה מעבר. ואני החלטתי שאני עושה מעשה ומרים טלפון למישהו מסוים לשאול אותו... בהתחלה אומרים, שבוע הבא, אני לא יודע, פתאום אף אחד לא יודע שיש כתבה, הכתב מתרוצץ שלושה חודשים בשטח ובמערכת בכלל לא יודעים שהוא בשטח. ואז עושים את הבדיקה, חוקרים, מסתבר שכן יודעים, אבל זה לפני החלטה'". כאמור, בסופו של דבר, סיפר כבל, התחקיר נגנז. כבל תיאר את יחסי הכוחות ב"ידיעות אחרונות" כך: "האינטרסים הם הרבה יותר גדולים מהמערכת, מהעורך. העורך הוא בכלל סגן מפקד חוליה מצומצמת".

בתשובה לשאלת מנחה הערב, העיתונאי רביב דרוקר, מדוע לא נתן עד היום ביטוי פומבי לדברים, השיב כבל: "באמת, מה אנחנו, ילדים קטנים? עיתון 'ידיעות' הוא עיתון רב עוצמה. הוא העיתון הכי חזק, אם אתה שם אתה אולי בעניינים, ואם אתה מולו, אתה מולו על כל מה שמשתמע מכך".

כאשר דרוקר שאל את רותי יובל באשר לחוסר השקיפות המאפיין את "ידיעות אחרונות", השיבה לו עורכת "7 ימים" לשעבר כי זהו חלק מהאתוס של המקום. לדבריה, להבדיל מעמוס שוקן ועיתון "הארץ", אין ב"ידיעות אחרונות" מסורת של מתן דין וחשבון לציבור. יובל הזהירה כי היחס של העומדים בראש הארגון מחלחל מטה. לדבריה, עובדי 'ידיעות אחרונות' נמנעים מלשוחח עימה בטלפונים שקיבלו ממקום העבודה שלהם.

התנהלות דורסנית? חוסר שקיפות? ב"ידיעות אחרונות"? לאאאאא... הוא הרי נמכר ומכאן ברור שהוא מגן הדמוקרטיה וחופש הביטוי והמידע. 

מעניין לגלות שמהתאריך 19.06.2012 פונק ח"כ כבל בלפחות 15 כתבות/ כותרות/ידיעות אמפתיות על ידי קבוצת "ידיעות" - בעיתון, במקומוניו (המופצים ברובם בחינם) ובאתר החדשות ופורטל התכנים של קבוצת ידיעות - ynet (החינמי גם הוא). 

הייתכן שח"כ כבל פיצח את הנוסחה שתאפשר לו להופיע ב"עיתון הכי חזק" ש"אם אתה שם, אתה אולי בעניינים, ואם אתה מולו, אתה מולו על כל מה שמשתמע מכך"? הייתכן שלפיצוח יש לכאורה קשר לחוק לרווחת "ידיעות אחרונות" שהוא, יחד עם עוד 6 ח"כים, מקדם במטרה לרמוס את "ישראל היום" שפשע בכך שהוא מחולק חינם "ולכן הוא אנטי־דמוקרטי"?

לא יכול להיות... בטח הכל מקרי. אגב, לפי אותו היגיון הטוען שיש לפסול גוף תקשורת שמציע את מרכולתו בחינם, הרי שראוי שגם האתר החינמי ynet יהיה בתשלום: הוא מתחרה לא הוגן לאתרי חדשות אחרים, שחלקם מנסים למכור מרכולתם בתשלום והאתר החינמי ממש מפריע להם להתפרנס. יש לצפות שח"כ כבל ההגון יימנע מלהופיע באתר החדשות החינמי עד שהצפייה בו תהיה בתשלום. צדק זה צדק. לא?

בתאריך 15.09.2013 התפרסם מאמר דעה של ח"כ איתן כבל שעסק בהסכמי אוסלו. כשלעצמו - הגיוני, משום שבאותה עת מלאו להסכמים 20 שנה. ההפתעה טמונה באכסנייה שכבל הופיע בה: עמוד הדעות ב... "ישראל היום". כן. "ישראל היום" המחולק בחינם. הורס הדמוקרטיות ורומס חופש המידע. כבל שמח לחלוק את הפרסום גם עם חבריו בפייסבוק, כמו שהוא שמח לחלוק איתם מחשבות, פעילות ופרסומים אחרים (בחודשים האחרונים, מדובר במעין מבעבע של ידיעות נמרצות בקבוצת "ידיעות אחרונות": "ידיעות", ynet ו"כלכליסט").

חולפת בקושי חצי שנה, ובתאריך 20.03.2014, בראיון אצל גבי גזית ברדיו FM103 מגמגם כבל את עצמו לדעת בניסיון להסביר למה "ישראל היום" לא ו־ynet  החינמי כן. כבל הרהוט לא מצליח להשלים משפט הגיוני שיתרץ למה "הפוסט" כן ("כי הוא דרדלה...") ו"ישראל היום" - לא. הוא מהגג איך שהוא זוכר את היום שבו לפני זמן לא רב נכח בכנס, שבו הבין ש"מעריב" במצב סופני והפנים את מצבה הקשה של העיתונות הכתובה; ואז החליט לנסח הצעת חוק שתוציא את "ישראל היום" מהמשחק. אף מילה לא הושמעה על עיתון דורסני רב עוצמה ש"אם אתה מולו אז אתה מולו על כל המשתמע מכך". גם אין אזכור לכך בהצעת החוק.

האם עיתון דורסני אינו מאיים על הדמוקרטיה? או שעיתון דורסני אינו כזה בתנאי שהוא נמכר? ומה על נפשם של בני ישראל התמימים? או במשפט כבלי טיפוסי "מה אנחנו, ילדים קטנים?"

בפייסבוק המתעדכן של כבל אין אזכור לגבורתו בעניין החוק לרווחת "ידיעות אחרונות" (אם היה, לא מצאנו). וזה מוזר. מאוד. כי נראה שהוא מקפיד להעלות כל חשיפה ופרסום מחמיאים בכלי התקשורת, שכן הם "מוכיחים" את עשייתו. זאת משום שכידוע כלי התקשורת הם אובייקטיביים וכותבים רק דברים אמיתיים נכונים. סליחה, תיקון: הם כותבים רק אמת והכל נכון - בתנאי שהם נמכרים. תרתי משמע.