גם הכדורגל מת באשוויץ

שוחחתי פעם עם אדם בשם ליאון פישמן. הוא כבר היה בן 98 וסיפר לי על היום שבו הכח וינה ביקרה בלודז' והביסה את הקבוצה המקומית. הוא היה שוער - מאוד לא טוב כעדותו - ב"קדימה" לודז'. פישמן ניסה לברר כמה פעמים אם מישהו מחבריו לקבוצה שרד, אבל לא הצליח למצוא איש. הוא עצמו עזב את פולין בשנות ה־20 והפך לאחד היהלומנים הגדולים בעולם. לימים יהפוך בנו, שבאנגליה נקרא דני פיזמן, לבעלים המרכזי של ארסנל בסוף המאה ה־20 ותחילת המאה ה־21. 

מדוע יהודים היו כל כך טובים ודומיננטיים בכדורגל בין המלחמות? אולי כי הם אימצו ראשונים את המשחק שהגיע מאנגליה. הם היו סוחרים, אנשים בינלאומיים מטבעם, שלא ראו שום בעיה במשחק רק משום שהוא אנגלי. הם גם הביאו לאינטלקטואליזציה שלו. מבחינה זו, תרומתו של הוגו מייזל האוסטרי - הן ביצירת הטקטיקה המודרנית והן ביצירת מפעלי הכדורגל הבינלאומיים - היתה עצומה. 

וכן, קצת בגלל האנטישמיות. אומרים שהכאסח במשחקי הכח, המועדון הציוני שהיה פתוח ליהודים בלבד, היה קשה מאוד בשל הקשיחות שפיתחו נגד האנטישמים. כשווסטהאם הגיעה לביקור באוסטריה, הכח היתה היחידה לעמוד מול הכוח האנגלי. המשחק הסתיים ב־1:1, ולכן הוזמנה לגומלין באנגליה. הקבוצה זכתה לחיי אלמוות - המועדון האירופי הראשון לנצח קבוצה אנגלית באנגליה עם 0:5 בגומלין. אגב, היריבות בקרקוב בין מכבי הציונית ליוטרזנקה הבונדיסטית הניבה תחרותיות ספורטיבית אדירה. בווינה היו אלה הכח הציונית מול אוסטריה וינה האסימילטיבית. 

סינדלר. נשאר נאמן לחבריו היהודיים

אבל מקומם של חיי אלמוות הם רק בעמודי ההיסטוריה. גורלם של כוכבי כדורגל יהודים רבים לא היה טוב מזה של שאר היהודים. לפני כמה שנים כתבתי כאן על צ'יבי בראון, גדול הקיצונים הימנים של הונגריה לפני המלחמות, שמצא את מותו בגדודי העבודה ההונגריים. יוזף קלוץ, מבקיע השער הראשון אי פעם לנבחרת פולין, מת בגטו ורשה. לאון שפרלינג - הקיצוני המעולה של קרקוביה קרקוב וכוכב נבחרת פולין - נרצח בגטו לבוב. יום מותו של יוליוס הירש, היהודי הראשון לייצג את גרמניה, לא ידוע - וכמו במקרים רבים הוא מוכרז כ־8 במאי באושוויץ. האם תהילתו ככדורגלן לא הועילה לו? ובכן, אפילו עיטור גבורה בצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה לא סייע. 

היו פה ושם מקרים אחרים. אטילה מאנדי, בנו של גיולה, שאימן את נבחרת הפלא ההונגרית ואחר כך היה מאמן נבחרת ישראל, סיפר שהוא ואביו עמדו מול כיתת יורים על גדות הדנובה כשפתאום צעק־שאל המוציא להורג: "אתה מאנדי מנבחרת הונגריה?". הוא הציל אותו ואת הוריו ולקח אותם לאחד הבתים של ראול ולנברג, לא לפני שרצח את שאר האנשים שעמדו איתם בשורה. בדומה, קורט לנדאואר, נשיא באיירן מינכן, שוחרר מדכאו משום שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה. הוא חזר להיות נשיא באיירן אחרי המלחמה. 

*   *   *

ראוי לציין בעניין הזה את אנשי הכדורגל שסייעו בהצלת יהודים או שהפגינו ידידות יוצאת דופן כלפיהם. המפורסם ביותר הוא הכדורגלן האוסטרי האגדי מתיאס סינדלר, שסירב לשחק בנבחרת גרמניה המאוחדת שאחרי הסיפוח ונשאר נאמן לחבריו היהודים באוסטריה וינה. עד היום לא ברור אם התאבד, נרצח או מת בתאונה. את מיכל שוורץ, נשיא אוסטריה וינה, הצילו אנשי כדורגל שהבריחו אותו לצרפת. 

לאון שפרלינג. נרצח בגטו לבוב

סיפור יוצא דופן אחר הוא סיפורו של אישטוון טוט. כיום מועדון פרנצווארוש מבודפשט ידוע באוהדים הניאו־נאצים שלו, אבל טוט - אולי גדול מאמני פרנצווארוש - פעל ברשת להצלת אנשי כדורגל יהודים. הוא עשה זאת מתוך אמונה קתולית עמוקה. הוא הוסגר על ידי איש מחתרת רשלן, שפיטפט בבית זונות, והוצא להורג לאחר עינויים על ידי הנאצים ההונגרים.

ואחרים לא רצו לספר כיצד שרדו. למשל, בלה גוטמן, מגדולי המנג'רים בהיסטוריה, אלוף בשבע מדינות ואלוף אירופה עם בנפיקה. הוא לא סיפר לאיש איך שרד את השואה - לא לידידיו הקרובים ביותר וגם לא באוטוביוגרפיה. 

הכדורגלן היהודי החל להיעלם כבר לפני מלחמת העולם. כשהונגריה שיחקה בגמר המונדיאל ב־1938 היה לה כדורגלן יהודי אחד - פרנץ שאש. הוא השכיל לברוח לארגנטינה מייד אחרי אותו טורניר; כמו הרבה מאמני כדורגל יהודים שברחו לדרום אמריקה ובמידה רבה הניחו את היסודות לכדורגל המודרני ביבשת הזאת. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הכדורגל היהודי ניצח צדק פואטי, שלא באמת עזר לאף אחד.