"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

CSI גרמניה

לשכה 06, ערוץ 2, 21:15

,עודכן
"לשכה 06". מצליח לגעת בלב בדרך מקורית

"אתה רואה אדם מסכן, פשוט, קטן, כמוני כמוך, כמו כל אחד מאיתנו, לא קרניים ולא בטיח", מתאר מיקי ריש, חוקר משטרה לשעבר, את מפגשו הראשון עם אדולף אייכמן.

"לשכה 06" מביאה זווית נוספת להתבוננות על השואה: היא עוקבת אחר סיפורה של קבוצת החוקרים המשטרתית שהכינה את כתב התביעה נגד אדולף אייכמן. את הסרט התיעודי, בהפקת הרשות השנייה, ביים יואב הלוי תוך כדי הכנסת רכיב של מתח לעלילה ידועה מראש. המשפט וגזר הדין שניתן לאייכמן בסופו הפכו לאירוע מכונן בהיסטוריה הישראלית. ההכנה למשפטו נותרה חסויה. חשיפתה, הנשענת על עדויות של צוות החקירה, שופכת אור על פינה מסתורית בתולדות המדינה, ומעבירה בתוך כך שיעור בסיסי ומרתק במשפטים.

סרטים תיעודיים העוסקים בשואה הם לרוב מסע בין עדויות. "לשכה 06" אינו מתבדל מרובם מבחינה סגנונית, אולם הוא מצליח לגעת בלב בדרך מקורית. הגיבורים הם אנשי המשטרה, לאו דווקא ניצולי שואה, החוקרים את עברו של אייכמן ומנסים לשרטט את פועלו בתקופת מלחמת העולם השנייה. באמצעות מסמכים, תמונות וקלטות אודיו נפרשת התמונה המזעזעת המוכרת לכל ישראלי. הצמרמורת עוברת בגב ברגעים צפויים, למשל למשמע עדותה הזוועתית של רבקה יוסלבסקה, ששרדה את בור המוות. ואולם גם סצנות לכאורה מינוריות, כגון שמיעת תמלול תשאולו של אייכמן, מעוררות תחושות קשות. קולו של צייד היהודים עולה מתוך רשמקול, ברור וצלול, נחרץ והגיוני להפליא. דבריו משתלבים עם תיאורו של ריש על האדם הפשוט והנורמטיבי, שנדמה כי לא יהיה מסוגל להרע לאיש. פעם נוספת נחשפת המציאות הקשה, רוצח המונים יכול להיראות בלתי מזיק.

פסיפס מרשים נוצר בזכות עדויות החוקרים. הם מתארים את התהליך שעברו, מנקודת הגיוס ללשכה 06, דרך חלוקת העבודה, הנטל הנפשי ואיסוף החומרים ועד לגמר ההכנות והיום שאחרי. בניגוד לסרטי תדמית, מחלוקות וחילוקי דעות מוצאים את מקומם בסרט. כך, למשל, נכנסת טענה חריפה על הרכות שבה נהג אבנר לס, החוקר הראשי, כלפי אייכמן (אשר נהדפת על ידי בנו של החוקר), וגם אי הסכמה לגבי היקף החקירה. בעוד הצוות התבקש להתמקד בנחקר הראשי, חשפו הממצאים עוולות רחבות היקף שהתבצעו בזמן המלחמה. שאלות כגון היכן לעצור את איסוף החומרים ואיך הופכים מסמך לראיה קבילה עשויות להיתפס כמשפטיות גרידא, אבל בהקשר של תיק אייכמן, הן בעלות משקל רב בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי. בסופו של דבר, התובע גדעון האוזנר השתמש בחומרים ובעדויות שנאספו על ידי אנשי לשכה 06. עבודה הנמלים הקשה והתובענית ("עבודת קודש" כינה אותה ריש בצדק רב) הביאה לתוצאות.

נקודת החוזק של הסרט היא האופן שבו מוצגת עבודתם הסיזיפית של אנשי הלשכה. דרכם לקושש אחר האמת, בזהירות וברגישות, מניבה דרמה עוצמתית. העובדה שפעלו מתוך ספקנות בריאה והצליחו לבנות תיק שלא על סמך רגשות נקם - בפרשה האיומה ביותר שהתחוללה במאה ה־20 - מעוררת הערכה. נקודת התורפה של הסרט טמונה בשחזורים. בסצנות מתוך חיי הלשכה מככבות דמויות מלאות פאתוס, קודרות וחמורות סבר. האפקט חזק מספיק בלעדיהן, וכל אחת מהסצנות השחזור מיותרת מקודמתה. פועלה של לשכה 06 ראוי לפיצ'ר שלם, אבל הערבוב בין תעודה טהורה למשחק מוגזם מותיר טעם רע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר