"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לרקוד את השואה

כבר 20 שנה שלהקת המחול הקיבוצית רוקדת את היצירה "זיכרון דברים" שיצר רמי באר ושעוסקת בזיכרון השואה • הערב ב־21:00 תועלה היצירה בתיאטרון ירושלים

,עודכן
צילום: אורי נבו // רמי באר

הערב ב־21:00 תופיע בתיאטרון ירושלים להקת המחול הקיבוצית עם יצירתו של הכוריאוגרף רמי באר, "זיכרון דברים". כבר 20 שנה שהיצירה הזו, שעוסקת בזיכרון השואה, מציגה על במות ברחבי הארץ והעולם.

היצירה עוסקת בהתמודדות של דור מייסדי קיבוץ געתון, שבו גדל באר, שרבים מהם היו ניצולי שואה. במייסדים הללו גם הוריו של באר ויהודית ארנון ז"ל, מורתו ומייסדת להקת המחול הקיבוצית, שזיכרונותיה מאושוויץ היו בסיס ליצירה. ארנון סירבה לרקוד בפני הגרמנים במחנה העבודה ונשבעה שאם תיחלץ מהתופת, לא תפסיק לרקוד לעולם.

מתוך "זיכרון דברים"

"היצירה נוצרה ב־1994, לפני 20 שנה בדיוק, ומאז עולה ומוצגת בעולם כולו כדרך קבע", מספר באר, "להקת המחול הקיבוצית מופיעה איתה ברחבי העולם, ואנחנו מוזמנים לפסטיבלים שונים להופיע איתה. היצירה הזו מאוד קרובה לליבי. יש חשיבות עצומה בעיניי לעובדה שלהקה ישראלית, שנוסדה על ידי ניצולת שואה, מופיעה בעולם עם יצירה שיצר בן לניצולי שואה. זהו סמל לניצחון הרוח. רק לפני כמה שבועות חזרנו מהונגריה, שם הוזמנו להופיע עם היצירה לציון 70 שנה לרצח יהודי הונגריה. בחודש הבא אנחנו מוזמנים לאיטליה, שמציינת את זיכרון השואה".

בבית שבו גדלת דיברו על השואה?

"בתור ילד הוריי בחרו שלא לדבר. גדלתי בקיבוץ געתון, שהגרעין המייסד שלו היו ניצולי שואה שבחרו לפתוח דף חדש, ולא לדבר על השואה. אבל כנער בוגר התחלתי לשאול שאלות, ואז התחילו להיפתח ולדבר על זה. יהודית ארנון, שהיתה ממקימי הקיבוץ, לימדה אותי מגיל צעיר ריתמיקה ומחול, והיא בעצמה סיפרה לי על החוויות שלה מהשואה. החוויות שלה ועוד סיפורים של ותיקי הקיבוץ באים לידי ביטוי ביצירה".

איך אפשר להשתמש באמנות כגון מחול לתיאור של זוועה כמו השואה?

"היצירה לא מספרת סיפור, אבל היא מתעסקת בהקשרים אסוציאטיביים־מוסיקליים־תנועתיים. לב ליבה של היצירה הוא בתנועה, בגופם וברוחם של הרקדנים, ובשילוב פס הקול ועיצוב הבמה - הכל יחד מטפל בהוויה הזאת. היצירה שולחת קול לעבר, לתקופת השואה, קול שמזהיר אותנו ומטיל עלינו את האחריות כחברה ללמוד מכך. היא נושאת מסר נגד אלימות, נגד גזענות. כשאנחנו מופיעים עם היצירה בחו"ל, אנשים באים בסוף ומספרים בהתרגשות עד כמה היצירה נגעה בהם".

איך הגיבו הוריך כשצפו ביצירה?

"הם, וכל החברים שלהם מייסדי הקיבוץ, מאוד התרגשו. הם יצאו בדמעות, אמרו שזה נגע בהם באופן העמוק ביותר. חלק מהם חזרו ובאו שוב ושוב לצפות ביצירה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר