צילום: רויטרס // "בעת צרה נלחמים נגד הזר". הארגונים מכריזים על הפיוס, השבוע

בשאטי ייסדתי את מדינת חמאס?

הפיוס בין פת"ח לחמאס, שנחתם השבוע בעזה, משקף לכאורה את רצון העם הפלשתיני • בפועל, זה מפגש של תנועות במבוי סתום • אם יצליח החיבור עם חמאס - השלום עם ישראל יירד מהפרק, והרשות הפלשתינית תחשב את קיצה לאחור • אם לא, הקרע העמוק יישאר כפי שהיה

מגישה: דניאל רוט; צילום: קובי מאירי; איפור: מירב דרזי – מאירי; הלבשה: מנגו

"בעת קונפליקט, אני ואחי נלחמים נגד בן דודנו", אומר המשל הערבי העתיק, "אך בעת צרה, אנו נלחמים לצד בן הדוד נגד הזר". כך תופסים אנשי הרשות הפלשתינית את עצמם בסיטואציה האסטרטגית שאליה נקלעו. מסתמן והולך כי ההסכם "ההיסטורי", שאליו חתרו מנהיגי אש"ף וחמאס לאורך השנים האחרונות, קורם עור וגידים - ודווקא בביתו רחב הידיים של ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה. ביתו של "הפליט" העזתי, שהיה מעוטר בתמונות שאהידים מלוא רוחב קירותיו, שימש להנייה מקור גאווה. דומה שמה שלא צלח במכה, בקהיר ובדוחא, אותן ערים רבות הוד בחסות מנהיגיהן רבי העוצמה, התבצע השבוע דווקא בבית שבמחנה הפליטים שאטי ליד עזה.   

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ואכן, שליחיו של אבו מאזן, עזאם אל־אחמד ומוסטפא אל־ברגותי, היו ראויים לכל שבח. הם עמדו בראש משלחת זעירה וזהירה, שהגיעה למרכז העצבים של תנועת חמאס הקטלנית והמורדת כדי לדבר באיחוד השורות. עבור המשלחת של אבו מאזן זה היה בגדר סיכון מחושב לנהל שיחות גישור עם מנהיגי חמאס; תנועה שהרגה במנהיגי פת"ח, ירתה בפיקות הברכיים של חבריהם והשליכה את לוחמי הרשות הפלשתינית מבנייני עזה אל מותם, בזמן המהפכה שבה סיים חמאס את השתלטותו בכוח על הרצועה ב־2007. 

מאז, כל ניסיון הידברות בטריטוריה עזתית היה עבור מנהיגי הרשות בבחינת סכנת נפשות של ממש. מקורות פלשתיניים דיווחו תדיר על מארבי מוקשים וירי צלפים, שציפו לבכירי הרשות אשר שקלו להגיע למפגשי הידברות עם מנהיגי חמאס בעזה. יש הגורסים כי אבו מאזן ניצל בנס ממוות בטוח במארב בנסיבות דומות. 

 

בחמאס צועקים "גוועלד"

אמת, בעת שלטונם בעזה נהגו בכירי הרשות ביד קשה באנשי חמאס, כלאו את בכירי התנועה והתעללו בהם. דיווחים מאותה תקופה מספרים כי מנהיגי חמאס, דוגמת מחמוד אל־זהאר ודומיו, גולחו בכלאם ורק מחצית זקנם נותרה בצד פניהם. "המזוקנים למחצה" עברו עינויים בידי אנשי הביטחון, ובהם בכיר הפת"ח מוחמד דחלאן, שנמלט על נפשו מעזה אחרי המהפך ואנשיו ברחו, בסיוע ישראל, ליהודה ושומרון. מה הוא הדבר שהביא לחוף ימה הפסטורלי של עזה את שני הצדדים למפגש בלתי אם נועדו? דוברי שני המחנות שיקפו לכאורה את רצון העם, המוחה נגד הפיצול ודורש אחדות. אך היה זה מפגש של שתי תנועות שהגיעו למבוי סתום, ובעצם לא מצאו פתרון זו בחיק האחרת. 

איסמעיל הנייה, מצידו, סיכם את המניעים למפגש ההיסטורי "המוצלח" בהגדירו את הלחץ המדיני והכלכלי הבלתי אנושי ברצועה, כסיבה שהניעה את חמאס לנקוט שינוי. נוסף על כך, ציין את חוסר התוחלת שבניהול המו"מ בין הרשות הפלשתינית ל"אויב הציוני". הסכם המסגרת שעליו חתמו הצדדים לא הכיל, מבחינת חמאס ומצד הרשות הפלשתינית, אות אחת נוספת מעבר להסכמי העבר (בקהיר או בדוחא), שאף אותם לא כיבדו הצדדים עוד לפני כן. 

להפך - כיוון שהצדדים לא הגיעו אף הפעם להסכמות על המשנה המדינית הנוכחית והעתידית, יצטרכו המוסדות הפלשתיניים שייבחרו בעתיד לגבש (לפי הסיכום האחרון) את המשנה האסטרטגית של העם הפלשתיני. מבחינתו של הנייה, כפי שאמר במפורש, מדובר ב"שיבה" לכל פלשתין, ללא שום פשרה עם "הכיבוש הציוני". 

לאורך התקופה שמאז המהפך היה חמאס בטוח בעצמו וסירב לכל הידברות. הדבר נבע מהגיבוי הבין־ערבי, בייחוד ממצרים ומקטאר, מכמויות הנשק האדירות שצבר הארגון ומתזרים המזומנים הבלתי פוסק שהרעיפו עליו מדינות המפרץ. שגשוגה של התנועה התבסס על כלכלת ההברחות באמצעות המנהרות ממצרים, שאיפשרה לבכירי הארגון לנהל מדיניות שפע למקורבים, והעניקה גם להנייה ולחבריו אפשרות לבנות לעצמם בתים רחבי ידיים, כגון זה שבמחנה הפליטים "שאטי". 

מאז הודח מורסי נקלע חמאס למבוי סתום אמיתי. צינור החמצן של תזרימי המזומנים, הנשק, הסחורות, המלט לתעשיית מנהרות הטרור והדלקים לתאורת הרצועה - נקטע. סחורות אלה, שהוברחו במחיר מגוחך על חשבון אזרחי מצרים, הפסיקו להגיע בעקבות מיטוט תעשיית המנהרות. עתה צועקים החמאסניקים "גוועלד", מזילים דמעות של קוזאק נגזל על המצור ומברכים את מצרים על מאמציה להשלים ביניהם לבין בכירי הרשות הפלשתינית. כמאמר המשל הערבי: "יד שאינך יכול לשבור, נשק אותה והתפלל שתישבר".

 

תוצאות אומללות לרמאללה

ומה באשר לרשות הפלשתינית? היא נשלחה הביתה עם הוראות ארגוניות בלבד. הסיכום אישרר את כל ההסכמים הקודמים והטיל על אבו מאזן להתחיל בדיונים להקמת ממשלת האחדות שתיבנה בידי מומחים באופן מיידי, ושתוכרז בתוך חמישה שבועות. כעבור חצי שנה מהרכבת הממשלה יתקיימו בחירות למועצה המחוקקת, למועצה הלאומית ולנשיאות, כשהאג'נדה המדינית היא הקמת ועדה לפיתוח ולדיון על עתיד אש"ף, שתמשיך בדיוניה לאחר מכן.  

מבחינת הרשות הפלשתינית, תוצאות המפגש היו די אומללות. אבו מאזן יצטרך בעצם להכין במו ידיו את תעודת הפטירה של הרשות, שכן חמאס לא שינה, חרף מצבו הנואש, את האג'נדה המדינית שלו. ומה יוכל אבו מאזן למכור לישראל ולאמריקנים, המאיימים בסנקציות כספיות ומדיניות?

מסתמן שהנייה הסכים ל"שיטת השלבים" שעליה רמז ראש המשלחת עזאם אל־אחמד, שטען כי בהסכם מדיני יהיה אפשר לכונן מדינה פלשתינית בגבולות 67' שירושלים בירתה, בלי להכיר בישראל כמדינת היהודים, ולפתור את בעיית הפליטים על בסיס החלטה 194. לפרשנותו, משמעה הוא שיבת הפליטים לתוך מדינת ישראל. "את היתר נוכל לעשות יחדיו בהמשך", רמז.

בנאום הסיכום שנשא סביב ההסדר הנרקם בין הצדדים בעזה, היטיב הפרופסור מוסטפא אל־ברגותי מה"משפחה הלוחמת" להגדיר את המצב הקודר. לדבריו, נתניהו טוען מצד אחד כי אבו מאזן לא מייצג את העם הפלשתיני בכללותו, ומצד אחר - הוא מתנגד לאחדות הפלשתינית עם חמאס, בשל שאיפתו לא להגיע להסכם שלום עם הפלשתינים ולהותירם מפולגים ומפוצלים.   

 כך נשא המפגש בין הצדדים הסכמה מגובשת רק סביב העובדה כי הישראלים אינם חפצים בשלום, אלא בייהוד ירושלים, בהשתלטות על מסגד אל־אקצא ובהמשך ההתנחלויות. אך איש מבין המסכמים הנכבדים לא היה יכול להצביע על הסכמות כלשהן בתחום המדיני. 

 

איומים צריך לקיים

סיפורו של אבו מאזן מזכיר את המעשייה הערבית על פלאח בעל זקן, שנשא אישה צעירה נוסף על זו הזקנה שבביתו. בכל לילה היתה הצעירה תולשת לו את שערות זקנו הלבנות כדי שייראה צעיר, והזקנה תלשה עם בוקר את שערותיו השחורות כדי שייראה מבוגר, וכך - "בין חנא ומנא אבדו שערות הזקן", קונן הפלאח. 

אבו מאזן ממשיך לעשות את כל השגיאות האפשריות. הוא הלך לוועדות האו"ם, איים בזריקת המפתחות ועתה שלח את אנשיו לעזה להתפשר עם חמאס על חשבון ישראל והאמריקנים. בצעדים עקרים אלה הפסיד ה"ראיס" מכל הכיוונים. איומים צריך לקיים, והוא לא יוכל לעשות זאת שכן הוא ואנשיו תאבי חיים. מימוש תסריט הבחירות ימליך את חמאס, והיתר ייכתב בהיסטוריית השאהידים של פת"ח. 

ה"ראיס" היה סבור כי יהיה אפשר להמשיך לנקוט את המנטרה של ערפאת, "קח ודרוש עוד", כדי לבנות מדינה באורח חד־צדדי, בלי להכיר בישראל כמדינה יהודית ובלי לרדת מסיפור שיבת הפליטים. נתניהו הציב בפניו את המנטרה שלו: "ייתנו, יקבלו - לא ייתנו, לא יקבלו". אם יצליח החיבור עם חמאס, תרד מסדר היום אופציית השלום עם ישראל, והרשות הפלשתינית תחל את הספירה לאחור של קיומה. אם לאו, ייוותר הקרע בין הרשות הפלשתינית לבין חמאס. נותר רק לחכות ולראות "מי יכשכש במי". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו