הגיע שלב שבו נחוץ להגיב באיום על איום

התגובה הטבעית לאיומו שלאבו מאזןלהטיל את מפתחות הרשות הפלשתינית על השולחן ולפרקה כליל היא "תפאדללו, בבקשה, למה לא?". טרם נולד מנהיג שמאס באמת ובתמים בשלטונו ועמיתיו הצליחו לכפות עליו להמשיך.

אין צורך לקבל את האיום מרמאללה עם ברק של חדווה בעיניים כפי שנשקף ממבטו של נפתלי בנט, אבל איומי הבאסטה בשוק של אבו מאזן הם בעיקרם מהלכי סרק. הוא אינו רוצה לפרוש; ואם ייקלע למצב שבו אין לו ברירה אלא להיצמד לאיומים שלא התכוון לממש, איש מעמיתיו הצעירים לא יניח לו לעשות כן.

ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן, ואפילו מרוואן ברגותי, לא המתינו ל־2014 כדי להניח למנהיג־במעבר לנתץ את חלומם לרשת אותו; לוותר על כס השליט במוקטעה שברמאללה ועל כבוד המלכים והשטיחים האדומים ברחבי תבל, ובעיקר לא על התרומות מהעולם לאוכלי החינם. אבו מאזן יכול לקפוץ אל אובדנו, אבל המשפחה הפוליטית אינה נסחפת עימו. אין בכוחו לפרק את הרשות הפלשתינית.

ישראל לא תמלא את מקומו של אבו מאזן

מצד אחר, יש מקרים שבהם להטוטן הצועד על חבל מתוח מתגרה בגורלו ונופל אל התהום. אם אבו מאזן נוהג כך, ראוי שישראל תבהיר כי במקרה כזה היא לא תמלא את מקומו למגינת ליבם של בנט וחבריו. להפך, זו הזדמנות היסטורית להציע לירדן לחזור אל חלק מהשטח שהחזיקה עד מלחמת ששת הימים, ואם המלך עבדאללה מהסס, אז רצוי שיקבל לכך (אם ניתן) מנדט זמני ממדינות הליגה הערבית.

במשא ומתן המתחדש הבוקר הגיע שלב שבו נחוץ להגיב באיום על איום. גם להצביע בפני הפלשתינים על חשבון הרווח וההפסד שיעשו בטרם ייקלעו לעימות חריף. לפני זמן קצר הפרו את התחייבותם להתמיד במשא ומתן וביקשו להצטרף ל־15 ארגונים בינלאומיים המסונפים לאו"ם. הבקשות ממתינות לדיון ולאישור. פירוק הרשות הפלשתינית יבטל את הפניות מאליהן. חברה בפירוק ובפשיטת רגל אינה יכולה לחתום על המחאות ולקנות סחורה. כפי שנאמר בלשון צלולה בשפה העברית "עבר יומו - בטל קורבנו".

הידברות עם הפלשתינים היא התקווה

עם זאת, ישראל אינה מעוניינת בהתפטרות אבו מאזן ובהתפרקות הרשות הפלשתינית. סאיב עריקאת חש נכון בנדון, רק הגזים בהנחה כי הגברת הלחץ על ירושלים המבקשת להמשיך בדיאלוג עם אבו מאזן תפיק הישגים רבים יותר לשלטון המעורער ברמאללה.

הידברות עם הפלשתינים היא התקווה (בתהליך דעיכה) בלב שני העמים והסיכוי לעתיד ורוד, ובלעדיה עלולה כל הארץ להיראות כמו האלימות המתעצמת בהר הבית. משיכת כתף נוכח סחטנותו של אבו מאזן היא הצליל המרכזי במנגינה הדיפלומטית של ישראל, אבל צריך ללוותה לא רק במקל אלא גם בגזר, ולהציע תואנה נוצצת שתאפשר לו לרדת מהעץ הגבוה.

יש אפשרויות רבות. הן עומדות לרשותו של בנימין נתניהו. עליו להציע אחת מהן ולהתמיד בה גם למגינת ליבם של המתנגדים בקואליציה שבראשותו. אולי אבו מאזן יתבונן במציאות בגובה העיניים.

עוד באתר ישראל היום: "לפירוק הרשות יהיה מחיר"