אלה תולדות

אניטה שפירא, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, קיבלה על עצמה משימה מורכבת: לכתוב ספר שהוא סקירה של התבססות היישוב היהודי בפלשתינה, ולאחר מכן במדינת ישראל. כבר בהקדמה, בעמוד 10, מבהירה שפירא שהיא לא מחדשת דבר אלא מנסה לחבר לכדי חיבור אחד מחקרים רבים שעוסקים בנושא.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

המשימה המרכזית העומדת לפתחם של הקוראים היא בחינה רחבה אם שפירא ביצעה את מלאכת ההרכבה בצורה מעניינת. זאת ועוד, דומה כי בשם הספר, לאחר המילים "ככל עם ועם", אמור לבוא סימן שאלה - הקוראים יחליטו אם עם ישראל יכול להיחשב עם ככל העמים. שפירא בעצמה מודה כי זאת אינה סקירה אובייקטיבית אלא היסטוריה כפי שהיא מבינה ומפרשת אותה.

הספר מתאר בצורה כרונולוגית אירועים, תהליכים וציוני דרך בתולדות הציונות, אלא שבמקום להציג סוגיות מדיניות ומלחמתיות ידועות הקשורות לקונפליקט הערבי־ישראלי, שפירא מציגה גם את התגבשות החברה, הכלכלה והתרבות היהודיות והישראליות מאז העלייה הראשונה ועד סוף המאה ה־20. יש להניח שההיסטוריונים החדשים, המוזכרים גם הם בספר, יטילו ביקורת נוקבת על הבחירה להציג את הערבים רק כאשר הם מתנגשים בצד היהודי, אולם הנרטיב מסופר במוצהר מהצד היהודי - ולכן הצטדקות אינה נחוצה. שפירא מציגה את האירועים שבהם נוצרה התנגשות יהודית־ערבית ככתבם וכלשונם, ועושה זאת באומץ. כך, למשל, היא לא מתכחשת לגירוש ערביי רמלה ולוד אך מסבירה בצדק כי היה זה אירוע נדיר, וגם את הנסיבות המיוחדות שבהן נעשה.

דא עקא, חלק מהתיאורים של שפירא חד־צדדיים או חסרים. כך, למשל, בתיאור העלייה הגדולה של שנות ה־50 וקליטתם הבעייתית של העולים, היא מחסירה את סוגיית חטיפת ילדי תימן; בפרק 17 היא מטיחה ביקורת על מנחם בגין בבחירות 1981 כמסית וכדמוניזטור, אך לא מזכירה שההסתה והדמוניזציה היו גם נחלת חברי "המערך". בנוסף מתגלות בספר כמה טעויות הקשורות לתאריכים: כך למשל היא כותבת שגולדה מאיר התפטרה מהממשלה ב־11 בנובמבר 1974. האמת היא שמאיר התפטרה ב־22 ביוני אותה שנה.

ועדיין, ספרה של שפירא נכתב ביד בוטחת ומעניינת. ולגבי השאלה - ככל עם ועם? התשובה היא "לא"; עם ישראל הוא הרבה מעבר לכך; ההיסטוריה מוכיחה, ושפירא מיטיבה להסביר.

ככל עם ועם: ישראל2000-1881 / אניטה שפירא

מרכז זלמן שזר, 502 עמ'