זה היה מדהים. תופעה שדורות רבים של טובי החוקרים ינסו לפצח והיסטוריונים ינתחו את הסיבות האפשריות לכך שבמשך כמה שבועות, מאז הוגשה התביעה של מני נפתלי, אב הבית ממעון ראש הממשלה, עד אתמול - לא נמצא אף אחד שהתלונן נגד שרה נתניהו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
איך זה ייתכן, הם ישאלו בתדהמה. הרי טובי החוקרים נשלחו לשוחח עם כל אחד שאי פעם עבר דרך המסדרון בבניין, שממנו אפשר לראות ביום בהיר בעזרת משקפת שדה את הבוטקה של הש"ג בבסיס שבו שירתה אחותו של מישהו שפעם חלם לעבור ליד בית ראש הממשלה. וזה כל מה שגילו? איזה מין חוקרים אלה?
מצד שני, אפשר גם לראות את החיוב בפרשה. יותר לא יהיה אפשר לדבר על בזבוז בבית ראש הממשלה. הנה, התביעה הנוכחית נראית כמו נועדה להוכיח את השימוש במקשי קופי־פייסט מהתביעה הקודמה ומתביעתה של ליליאן פרץ. אותם ניסוחים, אותן מילים, בשני המקרים האחרונים אותם עורכי דין. מתברר שבעידן שבו החיסכון הוא צו השעה, מדגימות התביעות הללו כיצד אפשר לחסוך הרבה יותר ממה שחשבנו.
אמנם עד היום נתניהו ניצחה בכל התביעות, אבל למה להיות קטנוניים? מה עם 15 דקות התהילה של אותו עובד אלמוני?
באזיל לידל־הארט היה סרן בריטי צעיר, מ"מ שלחם ואף זכה בעיטור גבורה במלחמת העולם הראשונה. אחר כך הפך פרשן והיסטוריון צבאי, ובעיקר עסק בתפיסות של ניהול קרבות. עד היום לומדים באוניברסיטאות כיצד באותן שנים הוא טבע את המושג "אסטרטגיה של גישה עקיפה". במקום להתעמת חזיתית עם יריב חזק, הוא הציע שעדיף לנסות לגרום לו לאבד את שיווי משקלו במקום אחר. לשנות את תודעתו ולגרום לו לרצות להפסיק להילחם.
וכך, כאשר יריביו של נתניהו מביטים בסקרים, הם מגלים פעם אחר פעם שאין שום מועמד שמתקרב לאיים על מועמדותו של בנימין נתניהו. הם מנסים להריץ מועמדים נגדו - ונאדה. כלום.
אז הולכים אל לידל־הארט ומכוונים את האש לכיוון אחר, לשרה נתניהו. הם מניחים שאם יכפישו אותה, משהו מהרפש שייזרק עליה ידבק אולי גם בבנימין נתניהו. וככה אולי יצליחו להפיל אותו. מי יודע, הרי שום דבר אחר לא עוזר.
זה חוזר פעם אחר פעם. אותו סיפור, אותה תבנית, אותה שיטה, אותו שטאנץ. יש מי שעובר על כל מי שעבר דרך בית ראש הממשלה, עד שמוצאים את מי שממורמרים, ואז מעתיקים בקופי־פייסט הישן והטוב. היום, אם זה כל כך יעניין אתכם, תראו את הסיפור במה שהיה פעם העיתון של המדינה. הם יגידו שזה לא הם אלא רק הטלוויזיה. בטח, בטח. ושוב יהיו אותם צקצוקי לשון מאוסים, איך זה ייתכן. ושוב תעלה השאלה - אם אדם כל כך סבל, למה הוא נשאר כל כך הרבה זמן?
בסופו של דבר, בסאגה הזו יש אדם שכבודו נרמס, אבל זו שרה נתניהו. כבר רגילים לרמוס אותה. ונכון, שוב אותה צחנה אנינה של שוביניזם נאור שמנסה להפיל את ראש הממשלה באמצעות הטלת בוץ באשתו. אבל הרי לא ציפינו ליצירתיות, לאיזו המצאה חדשה. די, הבנו את הפרינציפ. מנסים לשבור את בני הזוג נתניהו - ונראה שלציבור נשבר מהשיטה. במילה אחת: נמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו