גיבורים בעל כורחם

סרטם התיעודי של חגית רון־רבינוביץ' ואייל רובינשטיין (גילוי נאות: הראשונה עובדת בעיתון שבו אתם אוחזים כרגע, ומיודדת עם הח"מ), שודר אמש, ביום האוטיזם הבינלאומי. רוב היצירות הדוקומנטריות שעסקו באוטיזם התמקדו באוטיסט, בהוריו, ובקשר הסבוך ביניהם. רון־רבינוביץ' ורובינשטיין הביאו לראשונה את נקודת מבטם של אחים ואחיות לילדים אוטיסטים. גיבורי הסרט הנוכחי הם "האחים של". אלו המורגלים שתשומת הלב מופנית למישהו אחר, זוכים לפתע לעמוד בפוקוס: המצלמה מופנית אליהם, ולרשותם במה לחשוף את המצוקות והקשיים שלהם. "אתה מקבל בום של החיים כשאתה יודע שאח שלך לא בסדר", מתאר עידן (17) את הרגע ההוא. עידן, ושאר המרואיינים בסרט מככבים בסצנות ביתיות, שכל אחת מהן קורעת לב יותר מזו שקדמה לה. עידן מגלח את אחיו. נויה בת ה־8 מלמדת את אחותה הגדולה לשחק "רביעיות". נריה ואחיה הצעיר, שניהם בשנות העשרים לחייהם, מטיילים במחוזות ילדותם. מבט חטוף בכל אחד מהם מבהיר שמדובר בגיבורים בעל כורחם. הלב יוצא אליהם.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

יוצרי הסרט, המכירים מקרוב את מצוקת האחים של, לא סטו מהמטרה שהציבו לעצמם: לתת לאחים לפרוק. נעדרים מהסרט אבות ואימהות, אנשי חינוך, וגם האוטיסטים מקבלים בו תפקיד משני. עם זאת, אי אפשר להתבלבל. האוטיזם נוכח בכל סצנה. גיבורי הסרט גדלו בתוך אבחונים, בין הערכות פסימיות של מומחים לבין מבטים מפוחדים של זרים. הם ספגו התפרצויות זעם של אח שאי אפשר "לתקן", ולמדו חום וחמלה מהם. בלתי אפשרי להישאר אדיש מול הווידויים של נויה, בת 8 עם חוכמת חיים של בת 80 המייחלת שלאחותה יהיו חברים, וגם לא של שאר הגיבורים. היוצרים משרטטים את המסלול שעוברים האחים, הנע בין בושה בבן המשפחה החריג לבין עזרה וטיפול בו וכולל בתוכו אשמה ודאגה מפני העתיד. "ואיפה אתה שם?" שואלת האם והבמאית את בנה אדם (15), "אני אח של עילי", מזקק אדם את ההגדרה העצמית שלו. עם "פלפלים צהובים", אשר עונתה השנייה מסתיימת הערב, "קשת" פועלת להעלאת המודעות לאוטיזם - תסמונת לא סקסית, שאינה קשורה לשפים או לזמר ים־תיכוני - שאי אפשר למכור באמצעותה אף כלי מטבח. תעודת כבוד לזכיינית.

תפוס אותי אם תוכל

זהות בדויה, yes VOD חינם

בראשית היתה סינדי בריסטו. כלומר, היו גיבורות פעולה לפניה, אבל בריסטו שינתה את החוקים כשהפציעה ב־2001 והוכיחה שאישה יכולה להיות גם לוחמת מיומנת, גם מומחית בטכנולוגיות חדשניות וגם להישאר רגישה ורכה כל הדרך הביתה - אחרי נטרול פצצות וחיסול יריבים מרים. תחת הערך "פוסט פמיניזם" צריכה להופיע תמונת ענק של בריסטו, רצוי במדי אחות קטלניים - תרתי משמע. כן, יש נשים שיכולות לעשות הכל. חמש עונותיה של "זהות בדויה" הן מפגן אקשן טהור, כיפי וסוחף. אסקפיזם מוחלט. בריסטו מתחילה את דרכה כסוכנת חשאית, הסבורה שהיא עובדת עבור ה־CIA. במהרה היא מגלה את העובדות, והופכת לסוכנת כפולה במטרה להפיל את ארגון הטרור שגייס אותה בלי ידיעתה. בעונות המתקדמות ממשיכה בריסטו לעבוד בצוות עם אביה, גם הוא סוכן כפול, עם בן זוגה הנאה והקשוח ועוד כמה דמויות קבועות. בכל פרק מביאה למטה הסודי בארה"ב מפות או צ'יפים יקרי ערך. מעניין איך רואה ג'ניפר גארנר היום את פועלה של הסוכנת הסקסית והפטריוטית בריסטו שהיא היתה פעם. תחי אמריקה, תחי האישה האמריקנית החדשה.