לצאת מהקוב

כמעט בכל אלבום שלו, וכבר יש לו ארבעה, מחדש קוב שיר ישראלי קלאסי, בדרך כלל בגירסה עצובה שמוציאה מהשיר את הלהיטיות שלו והופכת אותו לאישי וגם למין מאמר מערכת על המצב שלו ושל סביבתו.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

באלבום הראשון, "הזמן מזיע", שיצא בשנת 2002, זה היה "אבניבי" של אהוד מנור ונורית הירש. באלבום השני, "סיום מפואר בלחיצת כפתור", שיצא ב־2008, הוא חידש את "שינויי מזג האוויר" של שלמה ארצי. ב־2010, בפרויקט האלקטרוני "הונאת האמרגן", הוא עשה מה שעשה ל"זמנך עבר" של אהוד בנאי והפליטים.

דווקא באלבומו "סימני תשוקה" מ־2012 לא היה שום חידוש. חשבתי שהמסורת הסתיימה, או שכעורך דין לענייני זכויות יוצרים, ראה קוב שלא משתלם להתעסק עם שירים של אחרים. אבל הנה מגיע האלבום החדש, "תוגת המפסידים", ויש בו גירסה מיוחדת וקורעת לב לשירה של נעמי שמר "על כל אלה". דווקא הביצוע הזה של קוב, בעל האג'נדה הפוליטית־חברתית האנטי־ממסדית, מבליט את התפילה שבשיר, את האישי ואת הפרטי שבו לעומת הלאומי (כפי שנעמי שמר התכוונה במקור).

עו"ד ביום, זמר בלילה

קוב הוא הכינוי של יעקב לשצ'ינסקי, תכף בן 40, שהתחיל את הקריירה המוסיקלית שלו לפני כמעט 20 שנה. בסוף שנות ה־90 הוא הוחתם על ידי מיכה שטרית בחברת התקליטים העצמאית שהקים "תן סי.די". הוא החל לעבוד על שירים שכתב והלחין בסיועו של יזהר אשדות, אך לא השלים את הפקת האלבום. לאחר שחברת התקליטים נסגרה, החליט קוב להמשיך לעבוד על השירים שלו וגם החל ללמוד משפטים, עד שהפך לעו"ד המתמחה בנושא קניין רוחני של מוסיקאים ויוצרים.

בסוף שנת 2002 יצא אלבום הבכורה שלו, "הזמן מזיע", בהפקה מוסיקלית של קוב, של טל טרייביש ושל טל מטמור. בשירי האלבום היו "זה הזמן להתעורר", "לא יכול להיות יותר משוגע" ו"אדיש", שקצת הושמעו ברדיו וגם זכו לקליפים מדליקים.

הדרך שבה קוב הציג את עצמו אז מאפיינת אותו בכל דרכו: ג'ינג'י עם חיוך ענקי, בעל הרבה הומור עצמי, כאילו עושה מין פרודיה על "להיות כוכב רוק", ומצד אחר יוצר מעניין שיש לו בהחלט מה לומר. הוא מופיע רק מעט יחסית (בכל זאת, לעורך דין אין הרבה זמן פנוי), אבל בכל פעם שהוא חוזר לבמה או לאולפן ההקלטה הוא עושה את זה במלוא הרצינות והמחויבות.

שמות חלק מהשירים שלו משקפים את הנושאים שמעסיקים אותו: "המוזות שותקות", "כאב", "עולם מכור", "עוד ספירה לאחור", "דגל לבן", "קוראים לזה תרבות", "ציון במשבר" ועוד. רוב הסיכויים שאינכם מכירים את השירים האלה כי קוב מעולם לא ניסה להיות הצלחה מסחרית גדולה. אבל, עם כל הכבוד לאידיאולוגיית הלוזרים, נדמה לי שהגיע הזמן לתת לו קצת יותר תשומת לב.

נעזר באקו"ם

את האלבום החדש, "תוגת המפסידים", יצר קוב (שכתב את כל המילים והלחנים באלבום, פרט ל"על כל אלה" של נעמי שמר) עם נדב כץ ואלעד אייזיקוביץ', שעיבדו איתו את השירים וגם ניגנו איתו: קוב בשירה ובגיטרה אקוסטית, כץ בגיטרות חשמליות, אייזיקוביץ' בפסנתר, קולות, תופים וכלי הקשה.

איזה יופי שבנושא התקציבי נעזר קוב בחברה ששומרת על זכויות המוסיקאים, כפי שמציינת החוברת שנספחת לאלבום: "הפקת אלבום זה התאפשרה בסיוע קרן הטיפוח של אקו"ם לקידום, עידוד ותמיכה ביוצר וביצירה הישראלית".