תחת גפנו

פגשתי אותו בלילה שבו הגיע לשדה בוקר. אני הייתי במלון בלונדון, ויאיר גת בעיצומו של מסע בין יקבים על האופנוע ונסע מצפון לדרום, אדם בעקבות גפנו וכוס היין שלו, שהעלה לרשת סיפורים מהדרך.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

התחלתי לקרוא. "לילה. ירד גשם״, הוא כתב שם כשגשם אנגלי מנגן בסים אצלי בחלון. ״הרעש של הטיפות על גג הבקתה העיר אותי. יצאתי לאוויר הקריר ונתתי לעצמי להירטב, לשטוף מעלי את יום הרכיבה בין ההרים הצהובים של רמת הנגב", ואני חשבתי שגת הוא קאובוי של יקבים.

והקאובוי הזה, שבילדותו היה שחיין לגמרי לא רע, גדל להיות נגן בס מהעסוקים בארץ, עבד במחשבים והיה לעיתונאי ולמבקר יין, שיותר מעשר שנים מסקר את תעשיית היין בישראל. בשנים האחרונות הוא עושה את זה ב"ישראל היום". מדור היין שלו הוא בשכנות למדור האוכל שלי במגזין סוף השבוע. 

כשחזר מהמסע שלו הוא פגש בגל זוהר, בוגר האקדמיה שבה למד ניצוח ומוסיקולוגיה, והתפרנס ממלצרות ב"אלי אוליו" המיתולוגית שהכניסה לראשו צלילים חדשים. הוא סיים את הלימודים, החליט שלא יהיה מנצח ונסע ללונדון ללמוד על יין, חזר עם דיפלומה והיה לסומלי''ה וליועץ יין של מסעדות.

מהפגישה בין השניים האלה נולד מדריך ליינות היין של ישראל. מדריך אינטרנטי, בהיר, בעברית ובאנגלית, המכוון עצמו חד וברור ליהודי התפוצות, בעיקר אלה שחיים באנגליה ובארה"ב. אלה שמבקשים לשולחנם יינות כשרים וטובים.

השניים פנו ליקבים וביקשו שישלחו להם את היינות שנמצאים עכשיו בשוק. 150 בקבוקים הם טעמו, הכל בטעימה עיוורת. 70 מתוכם נכנסו למדריך. בלי מממנים ועם הרבה חברים שעזרו להם בהתנדבות, הכל בשביל שכל מילה תהיה משוחררת מאיזושהי מחויבות. אומרים שמכיוון שהם לא צריכים לספור אף אחד, אין מקצה ליינות המרלו. הם פשוט לא פגשו יינות שעברו את רף החסימה שהציב לעצמו המדריך.

יאיר גת (מימין) וגל זוהר     צילום: קוקו

השבוע הם משיקים אותו, אז נפגשנו אצלי בבית להרים כוסית לחייו, לחיי עוד שבוע שנגמר ולחיי האביב. אני הכנתי פסטה גדולה והם הגיעו עם שני יינות לבנים, מסע לבן של ויתקין שהמתיקות שבו ואני לא חברים, וה־White Signature, מיקב ספרה, שביני לבינו החלה ידידות זהירה. 

ישבנו שעות, אכלנו פסטה ושתינו בלי סוף. היינות שהביאו התחלפו בכל מה שהיה למדף השתייה שלי להציע. בלאן דה בלאן, המבעבע של יקבי רמת הגולן, שהוא, בעיניי המחברים, פיסגת יצירת היין של ישראל. טיו פפה, השרי היבש שנשאר במקרר ותמיד עושה אנשים שמחים. אחר כך עלתה לנגן בירה ואחרי זה וויסקי, מי אמר אקוואויט נורבגית ולא קיבל?! המילים על יין ובפה דיסקוטק.

דבר ראשון שאלתי למה אין תמונות. אמרו שככה החליטו, בינתיים, ושהמדריך שעלה לאוויר הוא בעצם סוג של פיילוט. שאלתי אילו מדריכים עמדו לנגד עיניהם. יאיר אמר שהקלאסיים, אפילו זה של דניאל רוגוב שימש השראה, ובקול שלו, כמו תמיד כשהוא מזכיר את מבקר היין של "הארץ" שפירסם את מדריך רוגוב ליינות ישראל, שמעתי נשיכת געגועים קלה: "הרגע שבו החלטנו ללכת על ציונים זה משהו שהוא פשרה בעינינו, אבל הסתכלנו בהחלט גם על מה שהוא עשה".

למה ציונים הם פשרה?

"כי יש משהו נורא אישי ביין ואיך מישהו יכול להבדיל בנקודה מיין ליין. אבל עניין הציונים הוא הרע במיעוטו".

עניין הציונים הופך מעניין אם יש פער בין הטעמים של שניכם. פגישה של שני טועמים מפותחים שלא תמיד חושבים אותו הדבר.

יאיר: "אנחנו לא מאוד שונים. זה תהליך מאוד מעניין לטעום יחד, זו דרך להכיר מישהו".

הטעימה בשניים שיכללה את היכולת שלכם לטעום? 

גל: "אני חד־משמעית טועם יותר טוב".

יאיר: "יש הרבה כוח בשני אנשים שטועמים יחד טעימה עיוורת. זה סוג של פגישה, דרך להכיר מישהו".

המחברים, שחילקו את הטעימות לפי זני ענבים, לא ידעו איזה יקב הם טועמים בכל רגע נתון. בארץ הזו, שבה כולם מכירים את כולם, נתונים כאלה יכולים להטות את הפה. היו כמה הפתעות בדרך, אבל לא הרבה. יינות נחשבים התרסקו להם בפה, ואחרים, עם שם רע, הפתיעו במבחן הטעימה.

שאלתי למה זה בעצם משנה להכיר את היקבים, מה זה תורם לטעימה מנותקת רגשית בתוך דירה בתל אביב, קומה שלישית בלי מעלית. "נעזוב את הרומנטיקה", אמר יאיר, "לי חשוב לדעת שלא מחרטטים עלי. לשבת פה בתל אביב ולקבל אינפורמציה מהתווית על בציר עם אור ראשון וטל על הגפנים. בציר עם שחר זה לא מספיק". בדרך כלל, הוא מוסיף, מה שכתוב הוא אמיתי.

באוגוסט 1978 חנך אמריקני בשם רוברט פרקר מגזין יין דו־חודשי שנקרא The Wine" "Advocate. האג'נדה שלו היתה לתת ביקורת איכותית שתעזור לקוני היין בכרם הצפוף של בקבוקי העולם. פרקר, ששינה את הכתיבה על יין, הצליח לחזות שנות בציר מראש וצבר כוח עצום עד שעלה לו הקברנה לראש. עם הזמן הציונים שנתן ליינות סרו למרות טעמו האישי, והיה לו מספיק כוח עד שתעשיית היין השתנתה למענו. יינות שמדברים בשקט החלו מפנים מקומם ליינות חזקים ובעלי גוף, ואחוזי האלכוהול ביין גדלו מאוד ולכולם היה ברור שאי אפשר להאשים בזה רק את תמורות מזג האוויר. ייננים, בדרך לרצות את פרקר ואת הדור שהעמיד, למדו איך לחזק את היין בלי שאף אחד יראה.

לזוהר ולגת אין שאיפות גדולות מהסוג הזה. הרעיון שעומד מאחורי המדריך הוא קודם כל שימושי, בא לענות על צורך אמיתי של יהדות הגולה במידע אמין וברור על מה שנעשה בתעשיית היינות בארץ. וכשאני שואלת, רגע לפני פרידה, אם הם חושבים שהיין ישראלי יהפוך כוכב מחוץ לשוק היהודי, הם אומרים שהכל תלוי ביכולת ללכת אחורה. לגפנים הייחודיות שצמחו על האדמה הזו לפני מאות ואלפי שנים, הרבה לפני שנטענו פה גפנים דוברות איטלקית או צרפתית. הם ידעו לספר שחוקרים כבר עובדים על העניין. כי ברור לכולם שהייחוד הזה, עם הידע שהצטבר, יכולים להפוך את היין הישראלי למשהו שאין לאף אחד אחר.

לקבלת המהדורה הראשונה של המדריך, ללא תשלום, שילחו מייל לכתובת: Israel70wines@gmail.com לדף הפייסבוק של המדריך: https://www.facebook.com/NewIsraeliWineGuide

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו