רוי קין הודה בספרו כי נשא בנפשו המעורערת כארבע שנים את הרעיון לפצוע בצורה מכוונת את אלף אינגה האלאנד, אחרי תקרית בין השניים במהלך הדרבי של מנצ'סטר. במשפט הפיצויים זאת היתה יכולה להיות עדות מספקת כדי לפסוק לטובת הנורבגי, אך השופט קבע כי בספר יש "חירות אמנותית" ואין לראות בה עדות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
המשפט הכללי, האזרחי והפרטי מתרחק כמו מאש מעניינים שמתרחשים בין השחקנים במגרש, כי במשחק כדורגל ממוצע מתבצעים הרבה מעשים שאפשר לראותם כפליליים - עבירות קשות וקטטות בוודאי, אבל גם מעבר לכך. גם צלילה לפנדל או שער ביד או שימוש בסמים ממריצים יכולים להביא לתוצאה שיש לה השלכות כלכליות כלשהן. מדוע מי שהבקיע ביד, והשיג מענקי ניצחון, ויריבו הפסיד את מענקי הניצחון שלו, לא ייתבע בבית המשפט? מדוע שהקוון שהיה חייב לראות לא ייתבע על רשלנות מקצועית?
זה נשמע לנו אבסורד ובצדק, כי אחרת פשוט לא יהיה כדורגל - או כל ספורט אחר. ספורט מתנהל בתוך אנרגיות רגשיות אדירות במערכת חוקים אחרת ולרוב בסיטואציה פיזית מאוד בין אנשים חזקים מאוד. אנחנו נהנים מהאנרגיות הללו ולא רק מהספורט עצמו, אלא גם מהאלימות.
במשך שנים נדמה היה להרבה ציניקנים כי דיוויד שטרן, קומישינר האן.בי.אי שפרש לאחרונה, נוהג לפרסם את הקנסות על קטטות כדי להודיע לקהל "תראו, יש כאן משחק של גברים". הבד בויז של דטרויט, שההגנה שלהם היתה אלימה במודע, הואדרו על ידי התקשורת. כמוהם ליגת ההוקי קרח. במידה רבה גם הפרמייר ליג מורה לשופטים שלה לאפשר משחק הרבה יותר קשוח. לאלימות יש ביקוש, והרבה מהמזועזעים מהעבירה של רובן ראיוס יאשימו את שחקני קבוצתם, בהזדמנויות אחרות, כי שיחקו ברכרוכיות.
גם הקהל נהנה במידה רבה מהאוטונומיה על המגרש. קריאות הקשורות לשואה או למוות לערבים או למוות ליהודים מחוץ לכדורגל יפגישו את הדובר הרבה יותר מהר עם ספסל בית המשפט. גם התנהגות אלימה נענשת ברכות יחסית.
* * *
היו מקרים מעטים שבהם פציעה במגרש הספורט הגיעה לבית המשפט הכללי. מקרה מפורסם מאוד בארה"ב היה בעקבות קטטה באן.בי.אי ב־1977, שבמהלכה הלם באגרופו קרמיט וושינגטון מהלייקרס ברודי טומיאנוביץ' מיוסטון, ושבר לו את הלסת, סיכן את חייו וקירקע אותו לחמישה חודשים.
על פי הסכם איגוד השחקנים עם הליגה, שחקנים לא יכולים לתבוע אלו את אלו על פציעות במגרש, אפילו כתוצאה מהתנהגות אלימה. טומיאנוביץ' תבע את הלייקרס באחריות שילוחית וזכה ב־3.6 מיליון דולר, וכשהלייקרס עירערו הגיע איתם להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. מקרה נוסף מעולם לא אירע - והליגה והקבוצות כנראה סתמו את הפירצה המשפטית הזו.
אם נחזור לכדורגל - מקרה מפורסם היה של דנקן פרגוסון - חלוץ סקוטי די טוב אך אלים, שהעביר את רוב הקריירה שלו במדי אברטון. ב־1994 שיחק בריינג'רס הסקוטית ובמהלך משחק מול ריית' רוברס נגח בפניו של שחקן ששמו ג'ון מקסטיי. כאן לא היתה תביעה, אלא דווקא הליך פלילי שבסיומו נשלח פרגוסון לכלא. אבל יש לסיפור הזה רקע קצת שונה. נגד פרגוסון עמדו כמה עונשים על תנאי בעקבות כל מיני קטטות בארים ושאר מריבות - ובין היתר תקיפת שוטר. מה שאירע כאן הוא שמערכת החוק הסקוטית הפעילה נגדו עונשים על תנאי בגלל משהו שהתרחש על מגרש הכדורגל. וזו כנראה הסיבה למקרה המאוד יוצא דופן.
מקרה מפורסם בהרבה של התערבות החוק הפלילי היה בעיטת הקונג־פו של אריק קנטונה באוהד קריסטל פאלאס שהקניט אותו בקריאות גזעניות. העניין הסתיים בשעות עבודה קהילתית מכמה סיבות - האוהד לא נפגע קשה מדי והתברר שגם לא היה תמים מדי - והיה ידוע בהתנהגות גזענית. אבל בכל מקרה מדובר במקרה שונה לחלוטין - משום שהיה בין צופה לאוהד. קנטונה גם ספג עונש של תשעה חודשי השעיה - עונש שקשה למצוא לו איזושהי מקבילה ביחסים בין שחקן לשחקן. אבל כששחקן מכה אוהד, הוא יוצא כנראה מגבולות האוטונומיה החוקית של הכדורגל.
מה שמביא אותנו להוקי קרח - כנראה הספורט הקבוצתי האלים ביותר. עבירות מחרידות בהיסטוריה של הענף לא זכו לשום התערבות של החוק הכללי עד המקרה של מרטי מקסורלי מהבוסטון ברואינס - שנשלח למאסר בעקבות תקיפת דונלד בראשיר מוונקובר. מה שהיה מיוחד במקרה הזה שמקסורלי חצה כל גבול הגיוני והיכה במקל ההוקי את בראשיר בראשו. הוא גם עשה זאת שתי שניות לסיום משחק גמור - כלומר הכוונה היתה ברורה לחלוטין. אם חשב התוקף שהעובדה שהמשחק טכנית עדיין שוחק תסייע לו - היו לו 18 חודשים בכלא כדי לחשוב על כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
