הקרב על בית שמש - רגע ההכרעה

לאלי כהן יש במרכז הסלון אוסף פסלים של דון קישוט וסנצ'ו פנצ'ו - מזכרת מנסיעותיו התכופות בעולם במסגרת עבודתו כשליח הסוכנות. הוא מסתכל עליהם ומחייך: "ביום שלישי הבא נדע מי אני מבין שתי הדמויות האלה, וזה לא שאין לי כבוד לסנצ'ו פנצ'ו".

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

זו הפגישה השנייה שלי עם כהן בחודשים האחרונים. בפעם הקודמת, ערב הבחירות בבית שמש, הוא הזהיר תחת כל עץ רענן שמשהו מסריח יכול להתרחש. אמר - וצדק. הבחירות בעיר היו מהמותחות ביותר משלל המערכות שהתקיימו ברחבי הארץ, שזכורות כמנומנמות למדי. בשתיים לפנות בוקר עוד חגגו במטה של כהן את מה שהם תיארו שם כ"מהפך", אבל בהמשך הלילה הביטו בעיניים כלות בקולות הנערמים והולכים בצד של ראש העיר המכהן, משה אבוטבול.

אבוטבול גבר על כהן ב־956 קולות, ושלח את הצוותים לקפל את השלטים. אבל לפני שהמטה של כהן התרוקן, כשהשמש כבר זרחה על העיר, אסף כהן את החברים והכריז: "היו כאן יותר מדי דברים חשודים. המשטרה קיבלה מידע מודיעיני על זיופים, והיתה פשיטה על דירות. ננסה להגיש ערעור על התוצאות".

חברי הצוות של כהן הסתכלו עליו וחייכו במרירות. הם הסבירו לו בלקוניות את מה שידע בתוך תוכו - הסיכויים שבית המשפט יתערב בתוצאות הבחירות הם אפסיים. חבל על הזמן ועל הכסף. כהן, עם זאת, ביקש לחכות כמה שעות עם ההחלטה, ואז הכריז כי הוא מוכן לקבל עליו את האחריות וללכת עם הנושא לבית משפט. זה לקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר קבעו שלושת השופטים - דוד חשין, משה סובל ויגאל מרזל - שיש 1,400 קולות מזויפים. התוצאות בוטלו ובית שמש התמרקה השבוע לבחירות בזק, שייערכו ביום שלישי הקרוב.

"מה קרה שחזרת לבית שמש, אין לך בית?" יורה לעברי כהן בשעת בוקר השבוע, כשאנחנו נפגשים בבית קפה במרכז העיר. יש לו חוש הומור דק שהופך אותו לשחקן מרכזי בכל פורום. האמביציה הזו לא מקבלת ביטוי בדימוי שנוצר לו בשלטי הבחירות של תומכי אבוטבול; שם הוא משווק כשונא דתיים, מחרחר מלחמות ובעיקר "לא יהודי".

"בכל יום אני צריך להילחם בהסתה הפרועה נגדי", אומר כהן בקור רוח, "אני נתון לאיומים תכופים ורק מנסה לשנות את האווירה ולהזכיר שכולנו יהודים. אם אבחר להיות ראש העיר, אהיה כזה גם עבור אחינו החרדים".

אנחנו יוצאים מבית הקפה הקבוע, ומסתובבים בקניון היחיד בעיר - קניון נעימי. עוברי אורח עוצרים את כהן, מנשקים אותו על שתי הלחיים. הוא, מצידו, מקפיד להבהיר להם: "סימפטיה יש לי מספיק, אני צריך שתלכו להצביע לי ותביאו את המשפחה".

אם החמצתם את תקציר הפרקים הקודמים, חשוב לזכור: בית שמש קלטה בשנים האחרונות כמויות עצומות של תושבים חרדים, מה שהביא בהמשך לבחירתו של משה אבוטבול לראש העיר.

"אני צריך שנתיים כדי להפוך את העיר על פיה". אלי כהן. צילום: דודי ועקנין

לכאורה, היה אפשר לעבור על הנתון הזה לסדר היום, ובית שמש היתה יכולה להישאר בפריפריה התרבותית, החברתית והכלכלית כפי שהיתה מאז הוכרזה כעיר ב־1991, אלא שכתבה אחת ב"אולפן שישי", שבה סופר על הילדה נעמה מרגוליס שספגה יריקה מאחד התושבים החרדים בעיר בשל לבושה הלא צנוע - העלתה את העיר לכותרות וחשפה את התמורות הקיצוניות שחלו בה.

חלק מהחרדים בעיר טוענים כי היריקה ההיא סידרה ליאיר לפיד את כיסא העור בכנסת. לעומתם, החילונים והמסורתיים בעיר רואים באותו יום עוד נדבך בהיסטוריה העצובה של המקום.

המספריים של אמסלם

השבוע, בניגוד לבחירות הראשונות, הורגשה בעיר אווירת בחירות אמיתית, ותחושה של דחיפות עמדה באוויר. "הבחירות החוזרות יגרמו לכך שהפעם ייצאו יותר אנשים מהבית" אומר כהן, "אני יודע שהרבה אנשים נשארו בבית בבחירות הראשונות, ובכך אנחנו מאשימים רק את עצמנו. אם תושבים נשארים אדישים למצבם אל מול ההתגייסות האדירה של החרדים, אז אנחנו צריכים לעשות בדק בית".

במספרה של אבי אמסלם, שכנו של כהן, התקיים במוצאי שבת האחרונה אירוע היסטורי בקנה מידה מקומי. בשעת לילה מאוחרת החליטו 30 מספרי העיר להתייצב מאחורי המועמד הציוני ולהעניק לו תמיכה פומבית, כולל סטטוס בפייסבוק.

כהן: "בבחירות הראשונות נדרשתי במהלך היום להדפיס במהירות עוד פתקים שלנו - כי הם הושמדו בקלפיות ברחבי העיר". צילום: דודי ועקנין

"כולם תומכים בו", פוסק אמסלם והמספריים בידו, "יש כאלה שהעדיפו לא להזדהות יותר מדי כי הם פוחדים - אבל כולנו עם אלי. הסיבה פשוטה: אם אנחנו רוצים שיהיו לנו לקוחות, אנחנו צריכים אותו כראש עיר. אם לא, תימשך ההגירה החוצה ועוגת הקליינטים תמשיך להצטמצם - כי הכסף שלנו לא בא במגע עם הכסף של החרדים".

אמסלם מתאר תקיעות גדולה בקרב האוכלוסייה החילונית והמסורתית בעיר. "תסתכל על החבר'ה הצעירים בגילי, שיש להם ילדים קטנים בבית", הוא אומר, "כולם מנסים לעזוב את בית שמש, גם אם בחוץ עוד יותר קשה. ביום שישי האחרון רציתי ללכת להופעה, נראה לך שהיה פה משהו? נכנסנו לאוטו והלכנו לראות את נדב אבקסיס במודיעין. כשאני רוצה שהילדה תירשם לחוג, אני לוקח אותה למושבים הסמוכים, וכשאני רוצה לטייל איתה - אנחנו נוסעים לנמל תל אביב".

מדוע להאשים את אבוטבול בכך? המצב היה שונה לפניו?

"בהחלט, כשאני גדלתי כאן היו לי חוגים והיתה תנועת 'הצופים' והיו הרבה כיתות א' בבתי הספר - כיתות שעכשיו נסגרות. היה כאן גם ספורט; אף אחד לא היה מיליונר, אבל הרגשנו בקסם המיוחד של העיר הזו, שהיתה נטולת כפייה חרדית. אני מניח תפילין ביום־יום, וביום שישי בערב יש שקט בעיר שאני לא מוכן להחליף אותו בשום דבר, אבל צריך לתת לתושבים משהו".

לא רחוק מהלשכה של אבוטבול משתרעת קרקע עצומה בגודלה, שלמרות החורף השחון פורחת ומלבלבת ומאדירה את העזובה שמסביבה. "הנה, אם אתה רוצה - זה כל הסיפור של בית שמש", מצביע כהן, "נתרמו 5 מיליון כדי שעל הקרקע הזו ייבנה בית תרבות לתושבים, ולאן הכסף נעלם? איש אינו יודע. שני הדברים הראשונים שאעשה עם כניסתי לתפקיד כראש העיר הם ללכת בעצמי ולהתחיל לנקות את העיר, ואחר כך להקים בית תרבות".

שירת הסטיקר

100 אלף תושבים מתגוררים בבית שמש, זוג עם שלושה ילדים מביא הביתה כ־10,000 שקלים נטו, דירה ממוצעת תעלה בסביבות 700 אלף שקלים, ומלחמת הקיום היא יומיומית. המדינה לא מאפשרת עוד קרקעות והריבוי הטבעי של החרדים גורם לסטטוס קוו - שאפיין את העיר הזו בשני העשורים האחרונים - להישחק. יותר ויותר מכוניות שעליהן סטיקרים המביעים געגועים למרן חוצות את מרכז העיר; משפחת מרגוליס, ההיא מהיריקה, עזבה למקום אחר.

חלק גדול מהתושבים שדיברנו איתם השבוע, מודעים לכך שכהן הצליח לגייס את רוב הח"כים והשרים הבכירים בממשלה. בוודאי אחרי פרשת הזיופים, התמיכה הזאת שווה קולות. אבל רבים עדיין מאמינים שאבוטבול יכול לנצח שוב - עם זיופים או בלי. "אני מקווה שהמשטרה תעשה את העבודה שלה, ומרגיש תמיכה אדירה מכל הצדדים", אומר כהן ומנסה לשדר רוגע למרות ההתלהבות, "הצבא מאפשר לחיילים לצאת להצביע, והפיקוח יהיה הדוק. אני מזכיר שבבחירות הראשונות נדרשתי במהלך היום להדפיס במהירות עוד פתקים שלנו, כי הם הושמדו בקלפיות".

כשאנחנו נפרדים, כהן כבר ממתין לצוות של ערוץ 2. בין קרי לאוקראינה, הוא כוכב הרגע של האקטואליה. "אני צריך שנתיים, שנתיים וחצי, ואני הופך את העיר הזו על פיה", הוא מתחייב. "זה לא יקרה בצ'יק צ'ק; הצעירים לא יחזרו לגור כאן מחר רק כי אבחר לראשות העיר, אבל אני אגרום לכך שהילדים שנולדים כאן עכשיו, ציונים וחרדים, ירצו להישאר בבית שמש כי תהיה להם פרנסה ותרבות - ובעיקר גאווה".

***

חדרו של משה אבוטבול, ראש עיריית בית שמש הנוכחי, מגלם בתוכו את הניגודים שמרכיבים את מציאות חייו של ראש העיר החרדי מטעם מפלגת ש"ס: על הארון מונחים גביעים מתחרויות ספורט, ומעליהם אפשר להתרשם מתמונות של רבנים בכירים. בין חוויות מחוג בית עם אריה דרעי ועד מפגשים עם כוכבי הריאליטי של העיר, דוגמת טהוניה רובל וקותי סבג.

אבוטבול מלהטט בין שני העולמות, החילוני והחרדי. כל מילה שהוא מוציא מפיו, נועדה לרצות נציגים של מגזר כזה או אחר או להוביל לפשרה. אבוטבול אימץ את המשפט האלמותי החילוני - "אל תראה אותי ככה - סבא שלי היה רב" - והוא עושה בו שימוש רב, אגב שהוא נוקט פרפרזה ייחודית משלו.

כך לדוגמה, כשהוא נשאל היכן הוא מתגורר, הוא משיב שבקריה החרדית, אבל ממהר להוסיף "אל תראה אותי ככה, פעם גרתי ברחוב הנרקיס בוותיקה". בהמשך הוא נשאל גם על הקמתן של שכונות חרדיות חדשות, וגם שם הוא מבהיר: "אבל אל תראה אותי ככה, בניתי גם ארבעה קניונים ובית יד לבנים ופיתחתי את השכונות הדתיות הוותיקות", למקרה שתהינו.

אבוטבול: "המקרה יצר לבית שמש תדמית של עיר של זייפנים". צילום: יוסי זליגר

קשה שלא להרהר בעובדה שבית שמש טומנת בחובה גם את הנרטיב של מדינת ישראל: הגידול במספר החרדים; בעיות הדיור של הציבור החרדי; החיים המשותפים והמורכבים עם העולים מאתיופיה, מרוסיה ומארה"ב; ובעיקר המתח בין החרדים והחילונים - כור היתוך בזעיר אנפין.

אבוטבול מסכים עם ההבחנה הזאת. "בית שמש היא הסיפור הקלאסי של מדינת ישראל, מעין פורמט כיס", הוא מציין. "במובן מסוים, יש כאן רצון לקבל הכרעה לגבי עתידה של המדינה. אנשים רבים אומרים שאם אנצח, מדינת ישראל תלך לכיוון ברור, שבו החרדים ישלטו בעיר עוד 20 שנה".

ואותם אנשים טועים?

"הם צודקים ולא צודקים. אי אפשר להתעלם מאותה אוכלוסייה לא חרדית, ולכן חשוב לי לחזק את העיר הוותיקה ושלא יחשבו שאנחנו בורחים ומשאירים אותם לבד".

ואכן, לא בטוח שיש לייחס לאבוטבול את התחרדות העיר. קשה לומר שהתהליך המואץ של הגעת חרדים לבית שמש - הנובע בעיקר מכך שבמשפחות החרדיות יש כשמונה נפשות, ואילו בחילוניות כארבע בלבד - קשור בהכרח לראש העיר המכהן.

"על פי הנתונים של שנתון החינוך, 70 אחוזים מהילדים בעיר מכיתה א' ועד י"ב לומדים בחינוך חרדי. מה אפשר לעשות נגד זה?" תוהה אבוטבול, "אלי כהן יוכל לשנות את זה? הוא לא יכול להאיץ ילודה אצל החילונים. זה גידול טבעי. כששרת הקליטה הגיעה לביקור, ביקשתי ממנה שתביא לפה כמה שיותר משפחות של עולים, והיא אמרה שבכל עיר אומרים לה בדיוק את ההפך; שהם לא רוצים אתיופים או רוסים. לכן אני אומר שבית שמש היא עיר קולטת עלייה. זה שצעירים חילונים עוזבים את העיר למודיעין, לתל אביב או לירושלים - זה לא אשמתי. אני דואג שיהיה להם מעניין פה: קניונים, מגרשי ספורט, קידום של בניית היכל תרבות. אני צריך לתת שירות, ולתת אותו לכולם".

"אנחנו לא משאירים את העיר הוותיקה לבד". משה אבוטבול. צילום: יוסי זלינגר

אבוטבול כבר מתוסכל למדי כשדנים בחרדיותו, ומבקש לדון אותו על מעשיו. "זה כמו שנריב בעניין מקצועי ואני אטען שהכל נכון אבל אתה שמן. מה זה קשור שאני חרדי? לקחו את מה שעשיתי בעיר ובמקום להתייחס לזה דנים בכך שיש לי פאות וכיפה".

לדבריו, לאנשים רבים "נוח לברוח מעשייה אמיתית. הם מעדיפים להסתיר את העשייה ולהציג מציאות של 'חרדי ולא חרדי'. זה כמו שבארה"ב של היום כבר לא רלוונטי לדון בשאלה אם נשיא המדינה שחור או לא".

ראש עיר וקולנוען

אבוטבול, 49, נשוי לאסתר, אב לשמונה וסב לשלושה, גדל במשפחה "מסורתית־חילונית", כהגדרתו, מה שמאפשר לו, לדבריו, להבין מה רוצה האזרח בבית שמש, בין שהוא חילוני ובין שהוא דתי או חרדי ("אני חרדי, אבל מבין את מי שלא רוצה בית מדרש").

הוא למד בבית ספר יסודי חילוני, ולאחר סיום הלימודים החל בתהליך ההתחזקות. כבחור ישיבה הוא למד בסניף של ישיבת "איתרי" היוקרתית שהוקם בבית שמש, התאהב בעיר ועבר לגור בה. "נדלקתי בעיקר על ההרכב של האוכלוסייה. כשהתחתנתי החלטתי לגור פה, וכבר יותר מחצי יובל אני כאן".

הוא מספר שהרב ראובן אלבז, מבכירי הרבנים הספרדים, דחף אותו לחיים הציבוריים ומשם עבר כמה תפקידים במגזר הציבורי, עד שהתיישב בכיסא ראש העיר. כשהוא נשאל אם זה התפקיד שלו ייחל, הוא משיב ש"אילו לא הייתי חרדי, הייתי כנראה עוסק בקולנוע. זה תחום מדהים, שאפשר להעביר בו הרבה מסרים". המסך הגדול הוא לא רק חלום נסתר: אבוטבול אף השתתף בסרטים "כשרים", שנעשו עבור הציבור החרדי. "העולם הכי קרוב לעולם הסרטים הוא העולם הפוליטי. זה עולם מקביל. גם אני חי בסרט, הסרט שלי הוא צבעוני, לא שחור־לבן", הוא אומר בחיוך.

בביקור בבית ספר לבנות בעיר, אבוטבול עובר ומצטלם עם התלמידות ומקנח בצילום עם הארנבים של פינת החי. גם את מרכז העיר הוא לא מקפח, וניגש לערב רב של תושבים, נטמע במהרה ומייד פותח בשיחה. את השיחה הוא מסיים במנטרה החביבה עליו: "תודה רבה ובהצלחה".

כשמקלפים בעדינות את החיוך, אבוטבול מודה שיש מקום אחד שבו הרגיש מאוד לא בנוח, ומתכוון כמובן לחוויה בבית המשפט לאחר הבחירות. ניכר כי הוא פגוע עד עמקי נשמתו והוא שומר בבטן מילים קשות על התנהלות בית המשפט. הוא ממלכתי, אך ביקורתי: "בית המשפט נתן הזדמנות נוספת לנו, המועמדים, לשפר עמדות. אנשים רואים בהחלטה ללכת לבחירות נוספות עוול שעשה לי בית המשפט, ועל זה לא אסלח כל כך מהר".

אבוטבול מוסיף כי "בית המשפט התרעם על כך שנמצאו 150 תעודות זהות בדירה בבית שמש, לעומת פער של 1,000 קולות שהיה בינינו. הוא לא נכנס לעומקם של דברים ולא קרא את החומרים. גם התקשורת השתמשה במונחים קשים כלפי בית שמש, וזה יצר אווירה שהקלה על בית המשפט לקבל את ההחלטה הזו".

איך אתה מרגיש עם ההחלטה הזו?

"זה כואב לי כי השקעתי את תמצית דמי בבחירות האלה. גיניתי, ואני חוזר ומגנה זיופים. גם בית המשפט אמר שאני לא חשוד בזיופים, אז אם מישהו מצונן אני צריך להתעטש? יש החושבים שההחלטה התקבלה משום שאדם חרדי עומד בראשות העיר. קשה לי להכחיש את האמירה הזאת. הרגשנו שבית המשפט היה קצר סבלנות, כאילו הפרענו להם בשלאף־שטונדה. נקיים בחירות חוזרות, כפי שהורו לנו, אבל הלב שלנו חצוי. בעתיד עוד יתברר שהבחירות האלה היו מיותרות ורק גרמו לעיר נזק שיהיה קשה לתקן. המקרה הזה יצר לבית שמש תדמית של עיר של זייפנים".

הרגעה, לא קירוב

למרות המילים היפות, אבוטבול התפכח מהחלום על עיר שתושביה חיים בהרמוניה, וסבור שמוטב כי כל אחד יחיה לצד הדומים לו. "בשכונות הוותיקות בעיר לא תראה חרדי שבא מהשכונות החרדיות ומבקש להיכנס לצלחת של החילוני ולראות אם כשר אצלו. מצד שני כשהולכים לשכונות החרדיות, זה נחשב לגיטימי לבקש לכבד את התושבים, כמו שהולכים לכנסיות ומתלבשים בצניעות. אבל יחד קשה מאוד לחיות, ולכן הקמתי שכונות שמיועדות לציבור מסוים".

לדבריו, "אין מצב שילד חרדי יישב עם החילונים היום, זו תרבות שונה. אנחנו מנסים לגשר, אבל כל בית ספר עם התוכניות שלו. זה כואב, וגם כשמצליחים ליצור תוכניות ומיזמים של חילונים וחרדים, זה בעיקר פועל להרגעת הרוחות, אבל לא לקירוב אמיתי".

ואכן, גם אם אבוטבול ימשיך לדאוג לקניונים ולבניית מגרשים גדולים והיכל תרבות מרשים, נראה שעתידה של העיר כבר הוכרע. גם אם לא יודה בכך, אבוטבול מכיר בכך. "אם אלי כהן ינצח, זה ייחשב ניצחון זמני לתקופה של חמש שנים, שבהן לא יהיה אפשר לשנות הרבה דברים. אם הוא יצליח להביא יותר חילונים לעיר - אני אשמח. בינתיים הוא מלהיט את הרוחות ואנחנו יודעים שלא מכבים שריפה עם דלק".